עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא.
הם מכפרים על אדם טהור מבחינה טקסית שאכל בשגגה ממאכלי הקורבנות הטמאים מבחינה טקסית.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַשְׂעִירִין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
רבי מאיר אומר: לגבי כל השעירים הקרבים כמוספים, של ראשי חודשים, מועדים ויום הכיפורים, כפרתם, כלומר הכפרה שהם פועלים, אחת היא; כולם מכפרים על טומאת המקדש בכניסה אליו בטומאה, או על טומאת קודשיו באכילתם בטומאה.
הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.
רבי שמעון היה אומר, ומפרט את דעתו כפי שהמשנה מבטאת אותה לעיל: שעירי ראשי החודשים מכפרים על אדם טהור מבחינה טקסית שאכל בשגגה ממאכלי קודשים טמאים. ואילו לעניין טומאת המקדש או קודשיו, השעירים של הרגלים מכפרים על מקרים שבהם אדם לא הייתה לו ידיעה, לא בתחילה ולא בסוף, ושעירי המוספים של יום הכיפורים מכפרים על מקרים שבהם אדם לא הייתה לו ידיעה בתחילה אך הייתה לו ידיעה בסוף.
אָמְרוּ לוֹ: מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה? אָמַר לָהֶן: יִקְרְבוּ. אָמְרוּ לוֹ: הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, הֵיאַךְ קְרֵבִין זֶה בְּזֶה? אָמַר לָהֶם: כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
החכמים אמרו לו: מהי ההלכה בנוגע לשאלה האם שעירים שהוקדשו לימים שונים ניתן להקריב, זה במקום זה? לדוגמה, אם שעיר הוקדש מלכתחילה להיקרב כחלק ממוספי יום הכיפורים, האם ניתן להקריבו במקום זאת כחלק ממוספי הרגל? רבי שמעון אמר להם: ניתן להקריבם. אמרו לו: מאחר ש, לשיטתך, כפרתם אינה שווה, כיצד ייתכן שאפשר בכלל להקריב, זה במקום זה? רבי שמעון אמר להם: ניתן להחליפם, שכן בסופו של דבר כולם באים לכפר על טומאת המקדש או קודשיו.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים – מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. מוֹסִיף עֲלֵיהֶן שֶׁל רְגָלִים – שֶׁמְּכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף.
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מסורת לשיטתו השונה מן האופן שבו המשנה מבטאת זאת לעיל: שעירי ראשי החודשים מכפרים על טהור שאכל בשגגה קודשים טמאים. שעירי הרגלים עדיפים מהם, שכן הם מכפרים הן על טהור שאכל טמא וגם על מקרים של טומאת המקדש או קודשיו שבהם לא הייתה ידיעה, לא בתחילה ולא בסוף.
מוֹסִיף עֲלֵיהֶן שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים – שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף.
השעירים של יום הכיפורים עולים עליהם עוד יותר, שכן הם מכפרים הן על אדם טהור מבחינה טקסית שאכל מזון קודשים טמא מבחינה טקסית, והן על מקרים של טומאת המקדש או קודשיו שבהם אדם לא היה מודע, לא בתחילה ולא בסוף; והם מכפרים גם על מקרים שבהם אדם לא היה מודע בתחילה אך היה מודע בסוף.
אָמְרוּ לוֹ: מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָּזֶה? אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים; אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ? אָמַר לָהֶם: כּוּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
אמרו לו החכמים: מהי ההלכה לגבי האם שעירים שהוקדשו לימים שונים ניתן להקריב, זה במקום זה? רבי שמעון אמר להם: כן, אפשר להחליפם. אמרו לו: אם כך הם הדברים, מובן ששעירי יום הכיפורים יכולים להיות מוקרבים בראשי החודשים, אבל כיצד שעירי ראשי החודשים יוקרבו ביום הכיפורים כאשר יצטרכו לכפר על מה שלא הוקדשו לו? רבי שמעון אמר להם: כולם יכולים להתחלף, שכן בסופו של דבר כולם באים לכפר על טומאת המקדש או קודשיו, אף אם כל אחד מכפר על מקרה שונה.
וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין.
§ ועל טומאה במזיד של המקדש או של מאכלי הקורבנות שלו, גם השעיר אשר הזיית דמו נעשית בפנים בהיכל ביום הכיפורים, וגם יום הכיפורים עצמו, מכפרים.
עַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה; הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין – שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר.
המשנה מבהירה כיצד מתכפרים שאר העבירות: על כל שאר העבירות שהן אמורות בתורה, בין שהן הקלות ובין החמורות, בין שנעשו במזיד או בשוגג, בין שנודע עליהן לפני יום הכיפורים ובין שלא נודע עליהן עד לאחר יום הכיפורים, בין שהן כרוכות במצוות עשה או בלא תעשה, בין שהעוברים עליהן חייבים כרת מן העולם הבא [כרת] או באחת ממיתות בית דין, השעיר המשתלח הנשלח לעזאזל ביום הכיפורים מכפר.
אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ. מָה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ? אֶלָּא שֶׁהַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים – עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
בני ישראל והכוהנים והכוהן המשוח, כלומר הכוהן הגדול, מתכפרים בשעיר המשתלח בשווה. מהו ההבדל בין בני ישראל, הכוהנים והכוהן המשוח? ההבדל הוא רק שהכוהנים מתכפרים על טומאת המקדש או קודשיו שלהם באמצעות הפר שהכוהן הגדול מקריב ביום הכיפורים, ואילו בני ישראל מתכפרים על הטומאה שנגרמה על ידם באמצעות השעירים הקרבים ביום הכיפורים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים; כְּשֵׁם שֶׁוִּידּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ וִידּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים.
רבי שמעון אומר: בנוגע לטומאת המקדש או קודשיו, כשם שדם השעיר, אשר הזיית דמו נעשית בפנים ההיכל, מכפר על ישראלים, כך גם דם הפר של הכהן הגדול, שהזיית דמו אף היא נעשית בפנים ההיכל, מכפר על הכהנים. ועל כל שאר העבירות, כשם שהווידוי שנעשה על השעיר לעזאזל מכפר על ישראלים, כך גם הווידוי שנעשה על הפר מכפר על הכהנים.
גְּמָ׳ מִכְּדֵי תַּנָּא מִמַּכּוֹת סָלֵיק, מַאי שְׁנָא דְּתָנֵי שְׁבוּעוֹת? מִשּׁוּם דְּתָנֵי: חַיָּיב עַל הָרֹאשׁ שְׁתַּיִם – אַחַת מִיכָּן וְאַחַת מִיכָּן,
גמרא: הגמרא שואלת: כעת, התנא עוזב את מסכת מכות, המסכת הקודמת למסכת שבועות בסדר המשנה. מה מיוחד במסכת שבועותשהוא שונה את מסכת שבועות אחרי מסכת מכות? הגמרא משיבה: זה בשל העובדה שהוא שונה במשנה בסוף מסכת מכות (כ ע"א): על הקפת פאות ראשו אדם חייב לקבל שתיים מלקויות: אחת מכאן, השיער הסמוך לאוזן אחת, ואחת מכאן, השיער הסמוך לאוזן האחרת.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria