Drashot AI Logo
שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״.
שכל העולם כולו רעד כאשר הקדוש ברוך הוא אמר בהר סיני: "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא," כי ה' לא ינקה את אשר יישא את שמו לשווא" (שמות כ:ז).
וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנַקֵּה״, וְכָאן נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״. וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ״ – וְאֵין בְּשָׂרוֹ אֶלָּא קְרוֹבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם״.
ודע כי לגבי כל שאר העבירות בתורה נאמר: "ונקה... לא ינקה" [venakkeh] (שמות לד:ז); ואילו כאן, לגבי שבועת שקר, נאמר: "לא ינקה" [lo yenakkeh]. ודע כי לגבי כל שאר העבירות בתורה, העונש נפרע רק מן העובר, ואילו כאן, העונש נפרע ממנו וממשפחתו, שנאמר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" (קהלת ה:ה). הפסוק מלמד שמי שחוטא בפיו, על ידי שבועת שקר, גורם שגם בשרו ייענש; ואין "בשרו" אלא קרובו, שנאמר: "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו נח:ז).
וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָלֹה וְכַחֵשׁ״.
וְדַע שֶׁבְּיַחַס לְכָּל שְׁאָר הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הָעֹנֶשׁ נִפְרָע רַק מִן הָעוֹבֵר; וְאִילּוּ כָּאן, הָעֹנֶשׁ נִפְרָע מִמֶּנּוּ וּמִן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אָלֹה וְכַחֵשׁ, וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף, פָּרָצוּ... עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ" (הושע ד:ב–ג).
וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דִּכְתִיב: ״מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ״, וּכְתִיב: ״עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כׇּל יוֹשֵׁב בָּהּ״.
הגמרא מציעה: ומדוע שלא נאמר שאין נפרעים מן העולם כולו אלא אם כן הוא עובר על כל העבירות הנזכרות בפסוק? הגמרא משיבה: דבר זה לא יעלה על דעתך, שכן נאמר: "כי מפני אלה אָבְלָה הארץ" (ירמיהו כג:י), ומכאן ששבועת שקר לבדה מספיקה כדי לגרום לארץ להתאבל. וכן נאמר בפסוק בהושע: "על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה." בשני הפסוקים ננקט לשון אבל.
וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת, תּוֹלִין לוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת; וְכָאן נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַלְתַּר – שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו״.
הברייתא ממשיכה באזהרתם המוקדמת של הדיינים: ודע כי לגבי כל שאר העבירות בתורה, אם לעובר יש זכות, הקדוש ברוך הוא משהה את עונשו למשך שניים או שלושה דורות, ורק אם צאצאיו הולכים בדרכיו הם נענשים. ואילו כאן, העונש נפרע ממנו מיד, כפי שנאמר: "זֹאת הָאָלָה הַיֹּצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ…הוֹצֵאתִיהָ, נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר; וְלָנְתָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלְּתּוּ אֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו" (זכריה ה:ג–ד).
״הוֹצֵאתִיהָ״ – לְאַלְתַּר. ״וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב״ – זֶה הַגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת; שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן אֵצֶל חֲבֵירוֹ, וְטוֹעֲנוֹ וּמַשְׁבִּיעוֹ. ״וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר״ – כְּמַשְׁמָעוֹ. ״וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו״ – הָא לָמַדְתָּ, דְּבָרִים שֶׁאֵין אֵשׁ וּמַיִם מְכַלִּין אוֹתָן, שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מְכַלָּה אוֹתָן.
הברייתא מנתחת את הפסוק: "אני מוציאה" משמעו מיד. "ובאה אל בית הגנב"; זה מתייחס למי שמרמה אנשים, למשל, מי שאין לו כסף ברשות חברו, אך תובע ממנו כסף ומשביע אותו בבית הדין, ובכך גורם לשבועת שווא. "ואל בית הנשבע בשמי לשקר" הוא כמשמעו, בהתאם לפשוטו. מסוף הפסוק: "ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו," למדת אפוא כי שבועת שקר מכלה דברים שאפילו אש ומים אינם מכלים, כגון אבנים.
אִם אָמַר: ״אֵינִי נִשְׁבָּע״ – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם אָמַר: ״הֲרֵינִי נִשְׁבָּע״ – הָעוֹמְדִין שָׁם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: ״סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳״. וּכְשֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין.
הברייתא ממשיכה: אם הנתבע אומר בשלב זה: איני מוכן להישבע, בית הדין פוטר אותו מיד, ופוסק שהוא חייב לשלם. ואם הוא אומר: אישבע, האנשים העומדים שם אומרים זה לזה: "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ואל תגעו בכל אשר להם, פן תספו בכל חטאתם" (במדבר טז:כו). וכאשר הדיינים משביעים אותו, הם אומרים לו: דע שאנו משביעים אותך לא לפי הבנתך את השבועה, אלא לפי ההבנה של המקום ולפי הבנת בית הדין, כלומר, לפי כוונת הדיינים.
שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶן: דְּעוּ, שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם, אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעְתִּי; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳״.
זהו כפי שאנו מצאנו כתוב בנוגע למשה, רבנו. כאשר השביע את העם היהודי בערבות מואב כדי שיקבלו על עצמם את התורה, אמר להם: דעו כי אין זה לפי הבנתכם שאני משביע אתכם, אלא לפי דעת המקום ולפי דעתי. כפי שנאמר: "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת" (דברים כט:יג), שמתפרש בדרך דרש כך: לא רק לפי כוונתכם.
״כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה״ – אֵין לִי אֶלָּא אוֹתָן הָעוֹמְדִין עַל הַר סִינַי; דּוֹרוֹת הַבָּאִים וְגֵרִים הָעֲתִידִין לְהִתְגַּיֵּיר – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ״.
משציטטה פסוק, הברייתא מפרשת בדרך אגב את הפסוק שלאחריו. מן הביטוי: "אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט:יד), למדתי רק שמי שעמדו בהר סיני נכללו בברית זו. מניין אני לומד שגם הדורות הבאים, והגרים שעתידים להתגייר, נכללו? הפסוק אומר: "וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט:יד).
וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם מֵהַר סִינַי; מִצְוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִתְחַדֵּשׁ, כְּגוֹן מִקְרָא מְגִילָּה – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ״ – קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ כְּבָר.
ואני למדתי רק שהמצוות שעם ישראל קיבלו על עצמם בהר סיני נכללו בשבועה. מניין נלמד שגם מצוות שעתידות היו להתחדש בעתיד, כגון קריאת המגילה, מגילת אסתר, בפורים, נכללו אף הן? הפסוק קובע: "קִיְּמוּ וקבלו היהודים" עליהם... "להיות עושים את שני הימים האלה" (אסתר ט:כז), שנדרש בדרך דרש לומר: קִיְּמוּ, בדור אסתר, מצוות שכבר קיבלו על עצמם בשבועה בערבות מואב.
מַאי ״אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה״?
§ הגמרא מנתחת את הברייתא. מהו הפירוש המדויק של האמירה: שבועה שהוטלה על ידי הדיינים יכולה גם להיאמר בלשונה?
כְּדִתְנַן: אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכׇל לְשׁוֹן – פָּרָשַׁת סוֹטָה, וִידּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. וְקָאָמַר נָמֵי: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין – אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה.
הגמרא משיבה: זהו כפי שלמדנו במשנה (סוטה לב ע"א): אלו נאמרים בכל לשון, ואין צורך שייאמרו בעברית: פרשת ההתראה והשבועה שמטיל הכהן על אישה החשודה על ידי בעלה בחוסר נאמנות [סוטה]; וידוי המעשרות, הנאמר לאחר השנה השלישית והשישית במחזור השמיטה בן שבע השנים, כאשר אדם מצהיר שנתן את מעשרותיו כראוי; קריאת שמע; ותפילת העמידה; וברכת המזון; ושבועת העדות, שבה אדם נשבע שאין בידו כל עדות למסור בעניין מסוים; ושבועת הפיקדון, שבה אדם נשבע שאין ברשותו פיקדון של אחר. כל אלו יכולים להיאמר בכל לשון. והברייתא גם קובעת, כתוספת להלכה זו, כי שבועה המוטלת על ידי הדיינים יכולה גם היא להיאמר בלשונה, כלומר, בכל לשון.
אָמַר מָר, אוֹמְרִין לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִתְיְהֵב בְּסִינַי – עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת נָמֵי אִתְיְהֵב!
§ המאסטר אמר בברייתא שלעיל שהדיינים אומרים לו: דע שכל העולם כולו הזדעזע כאשר הקדוש ברוך הוא אמר: “לא תשא את שם ה׳ אלוהיך לשווא.” מה הטעם שכל העולם כולו הזדעזע? אם נאמר שהיה זה מפני שאיסור זה ניתן בהר סיני, הרי זה קשה, שכן כאשר כל העולם כולו הזדעזע, גם שאר עשרת הדיברות ניתנו גם הם בהר סיני. תכונה זו אינה ייחודית לאיסור מסוים זה.
וְאֶלָּא מִשּׁוּם דַּחֲמִירָא – וּמִי חֲמִירָא?! וְהָתְנַן: אֵלּוּ הֵן קַלּוֹת – עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, חוּץ מִ״לֹּא תִשָּׂא״. חֲמוּרוֹת – זוֹ כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְ״לֹא תִשָּׂא״ עִמָּהֶן!
ואם הדבר הוא דווקא משום העובדה שאיסור זה חמור, האם הוא חמור יותר מכל שאר האיסורים? והרי למדנו בברייתא: אלו הן עבירות קלות: עבירה על מצוות עשה רגילה ועל מצוות לא תעשה רגילה, חוץ מ: "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא." ואלו הן עבירות חמורות: אלו שחייבים עליהן כרת מן העולם הבא [כרת] או מיתת בית דין; ו"לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא" אף הוא בכללן. ברור אפוא שעבירה זו אינה חמורה יותר מעבירות שחייבים עליהן כרת או מיתת בית דין.
אֶלָּא כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא – וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנַקֵּה״, וְכָאן נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״.
אלא, הסיבה שהעולם רעד במיוחד כאשר ניתן איסור זה היא כפי שנלמד לאחר מכן בברייתא: וביחס לכל שאר העבירות בתורה נאמר: "וְנַקֵּה...", ואילו כאן נאמר: "לֹא יְנַקֶּה".
וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן ״לֹא יְנַקֶּה״?! וְהָכְתִיב: ״וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה״!
הגמרא שואלת: והאם לא נאמר לגבי כל שאר העבירות בתורה שהקב"ה "לא ינקה" [lo yenakkeh] את מי שעובר עליהן? והרי כתוב: "ונקה לא ינקה" [venakkeh lo yenakkeh] (שמות לד:ז)?
הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר – דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״וְנַקֵּה״ – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״; אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר ״לֹא יְנַקֶּה״ – שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וְנַקֵּה״. הָא כֵּיצַד? מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים, וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים.
הגמרא משיבה: פסוק זה נצרך עבור מה שנדרש בדרך הדרש של רבי אלעזר, כפי ששנוי בברייתא: רבי אלעזר אומר: אי אפשר לומר: "וְנַקֵּה" [venakkeh], על כל העבירות, שכן: "לֹא יְנַקֶּה" [lo yenakkeh] כבר נאמר. ואי אפשר לומר: "לֹא יְנַקֶּה" [lo yenakkeh], שכן: "וְנַקֵּה" [venakkeh] כבר נאמר. כיצד ניתן ליישב כתובים אלה? הקדוש ברוך הוא מנקה את החייבים השבים בתשובה, ואינו מנקה את מי שאינם שבים בתשובה.
כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ לָא?!
§ נאמר בברייתא כי לגבי כל העבירות שבתורה, אין נפרעים אלא מן העובר, ואילו כאן, נפרעים ממנו ומבני ביתו. הגמרא שואלת: וכי אין נפרעים ממשפחתו של העובר לגבי כל שאר העבירות שבתורה?
וְהָכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ״; וְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם הוּא חָטָא, מִשְׁפַּחְתּוֹ מָה חָטָאת? לוֹמַר לְךָ: אֵין לְךָ מִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מוֹכֵס – שֶׁאֵין כּוּלָּהּ מוֹכְסִין; וְשֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִסְטִים – שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לִסְטִים; מִפְּנֵי שֶׁמְּחַפִּין עָלָיו!
אבל האם לא נאמר בתורה לגבי מי שעובד למולך: "ואני אתן את פני באיש ההוא ובמשפחתו, והכרתי אותו" (ויקרא כ:ה)? ונלמד בברייתא: רבי שמעון אמר: אם הוא חטא, כיצד חטאה משפחתו? מדוע הם נענשים? דבר זה בא לומר לך שאין משפחה שיש בה מוכס שאינו מורשה ביניהם שאין כל בני המשפחה נחשבים למוכסים שאינם מורשים, וכן אין משפחה שיש בה ליסטים [ליסטים] ביניהם שאין כל בני המשפחה נחשבים לליסטים. וזה מפני שהם מחפים עליו. מכאן שעונש נגבה ממשפחתו של העובר עבירה גם בעבירות אחרות מלבד שבועת שקר.
הָתָם בְּדִינָא אַחֲרִינָא, הָכָא בְּדִינָא דִּידֵיהּ; כִּדְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְהִכְרַתִּי אוֹתוֹ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי״ – יָכוֹל כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתוֹ״ – אוֹתוֹ בְּהִיכָּרֵת, וְלֹא כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת.
הגמרא משיבה: שם, בנוגע לעבירות אחרות, משפחתו של העובר נענשת בעונש אחר, קל יותר מזה שהעובר עצמו מקבל, ואילו כאן, בנוגע לשבועת שקר, משפחתו של העובר נענשת בעונשו שלו. כפי שנלמד בברייתא: רבי יהודה הנשיא אומר: מדוע צריך הפסוק לומר לגבי העובד למולך: "והכרתי אותו"? והרי נאמר קודם לכן בפסוק: "ושמתי אני את פניי באיש ההוא ובמשפחתו," אפשר היה לחשוב שכל המשפחה חייבת בעונש של כרת. לכן, הפסוק אומר: "והכרתי אותו", ללמד שרק הוא חייב בעונש של כרת, ואילו כל משפחתו אינה חייבת בעונש של כרת.
וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָלֹה וְכַחֵשׁ״, וּכְתִיב: ״עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ״. וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ״.
§ הברייתא מלמדת: ועל כל שאר העבירות בתורה, נפרעים רק ממנו, ואילו כאן, נפרעים ממנו ומן העולם כולו, כפי שנאמר: "אָלָה וְכַחֵשׁ, וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף," וכתוב: "עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ." הגמרא מציעה: ומדוע שלא נאמר שאין נפרעים מן העולם כולו אלא אם כן הוא עושה את כל החטאים הנזכרים בפסוק? הגמרא משיבה: דבר זה לא יעלה על דעתך, שכן נאמר: "מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ" (ירמיהו כג:י), ומכאן ששבועת שקר לבדה מספיקה כדי לגרום לארץ להתאבל.
וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה – מִכׇּל הָעוֹלָם לָא?! וְהָכְתִיב: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״ – אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו; מְלַמֵּד שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה!
הגמרא שואלת: והאם ביחס לכל שאר העבירות בתורה, אין נפרעים מן כל העולם? והרי נאמר: "וכשלו איש באחיו" (ויקרא כו:לז)? פסוק זה נדרש בדרך דרש לומר שהם ייכשלו מבחינה רוחנית, איש בעוון אחיו, דבר המלמד שכל ישראל נחשבים ערבים זה לזה. לכאורה, כל עבירה גורמת לכך שכל העולם יתחייב בעונש.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria