וְאָכַל תְּאֵנִים וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן, וְאַחַר כָּךְ אָכַל עֲנָבִים לְחוֹדַיְיהוּ – הָוְיָא לְהוּ עֲנָבִים חֲצִי שִׁיעוּר, וְאַחֲצִי שִׁיעוּר לָא מִיחַיַּיב קׇרְבָּן. הָכָא נָמֵי, כְּגוֹן דְּאָמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל עֶשֶׂר״, וְחָזַר וְאָמַר: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל תֵּשַׁע״, וְאָכַל תֵּשַׁע וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן, וְאַחַר כָּךְ אָכַל עֲשִׂירִית; הָוְיָא לַהּ עֲשִׂירִית חֲצִי שִׁיעוּר, וְאַחֲצִי שִׁיעוּר לָא מִיחַיַּיב.
והוא אכל בשגגה תאנים והפריש קרבן על הפרת השבועה השנייה, ולאחר מכן הוא אכל בשגגה ענבים בלבד, הוא פטור מאחריות על הפרת השבועה הראשונה. הענבים הם בבחינת חצי שיעור של שבועתו הראשונה, שלא לאכול תאנים וענבים יחד, ואין אדם חייב להביא קרבן על חצי שיעור. אף כאן, במקום שאמר: על שבועתי לא אוכל עשר, ולאחר מכן אמר: על שבועתי לא אוכל תשע, והוא אכל תשע והפריש קרבן על הפרת שבועתו השנייה, ולאחר מכן אכל את העשירית, עשירית זו היא בבחינת חצי שיעור של שבועתו הראשונה, ואין אדם חייב להביא קרבן על חצי שיעור.
מַתְנִי׳ אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא? נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם – אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ;
משנה:איזו שבועה היא שבועת שווא, הנזכרת במשנה הקודמת (כז ע"ב)? זו כאשר אדם נשבע להכחיש דבר הידוע לבריות כאמת, למשל, אם הוא אומר על עמוד אבן שהוא עשוי מזהב, או על איש שהוא אישה, או על אישה שהיא איש.
נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ – ״אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר״ וְ״אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד״;
סוג נוסף של שבועת שווא הוא כאשר אדם נשבע על עניין שהוא בלתי אפשרי, למשל, אם הוא אומר: אם לא ראיתי גמל פורח באוויר, או: אם לא ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד.
אָמַר לְעֵדִים: ״בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי״, ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידֶךָ״; נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה – שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְשֶׁלֹּא לִיטּוֹל לוּלָב וְשֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין; זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר.
במקרה של מי שאמר לעדים: בואו והעידו עבורי, והם השיבו: בשבועתנו לא נעיד עבורך, הרי זו שבועת שווא, מפני שיש בה להישבע להימנע מקיום מצווה. דוגמאות נוספות לכך הן שבועה שלא לבנות סוכה, או שלא ליטול לולב, או שלא להניח תפילין. שבועה זו היא שבועת שווא, שעליה אדם חייב לקבל מלקות אם נשבע במזיד, ועליה הוא פטור אם נשבע בשוגג.
״שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ״, ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה״ – הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּיטּוּי, וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא.
אם אמר אדם: על שבועתי אוכל כיכר זו, ולאחר מכן אמר: על שבועתי לא אוכלנה, הראשונה היא שבועת ביטוי, והשנייה היא שבועת שווא, שכן נשבע לעשות מעשה שיפר את שבועתו הקודמת.
אֲכָלָהּ – עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא אֲכָלָהּ – עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.
אם הוא אכל זאת, הוא הפר את האיסור על שבועת שווא. אם הוא לא אכל זאת, הוא הפר את האיסור על הפרת שבועה על ביטוי.
גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: וְהוּא שֶׁנִּיכָּר לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם.
גמרא: לגבי שבועת שווא המכחישה דבר הידוע לאנשים, עולא אומר: הדבר נחשב ידוע לאנשים כאשר מדובר בעובדה הידועה לשלושה אנשים.
נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ – ״אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר״. ״שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי״ לָא קָאָמַר, מַאי ״אִם לֹא רָאִיתִי״? אַבָּיֵי אָמַר: תָּנֵי ״שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי״. רָבָא אָמַר: בְּאוֹמֵר ״יֵאָסְרוּ כׇּל פֵּירוֹת שֶׁבְּעוֹלָם עָלַי, אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר״.
§ המשנה מתארת שבועת שווא שבה אדם נשבע על דבר שאי אפשר, למשל, כאשר הוא אומר: אם לא ראיתי גמל פורח באוויר. הגמרא מציינת: התנא של המשנה לא אמר: בשבועתי ראיתי. מה פירוש: אם לא ראיתי? אמר אביי: תקן את לשון המשנה ולמד: בשבועתי ראיתי. אמר רבא: זהו חלק מאמירה רחבה יותר שבה אדם אומר: ייאסר עליי כל הפירות שבעולם אם לא ראיתי גמל פורח באוויר.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא הַאי גַּבְרָא צִיפּוֹרָא רַבָּא חֲזִי, וְאַסֵּיק לֵיהּ שְׁמָא ״גַּמְלָא״, וְכִי קָא מִשְׁתְּבַע – אַדַּעְתֵּיהּ דִּידֵיהּ אִישְׁתְּבַע?
באשר לשבועה: אם לא ראיתי גמל פורח באוויר, רבינא אמר לרב אשי: שמא האיש הזה שנשבע שבועה זו ראה עוף גדול וקרא לו לעצמו: גמל, וכאשר נשבע, נשבע לפי הבנתו שלו.
וְכִי תֵּימָא: בָּתַר פּוּמֵּיהּ אָזְלִינַן, וְלָא אָזְלִינַן בָּתַר דַּעְתֵּיהּ – וְהָא תַּנְיָא: כְּשֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים לוֹ: ״הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּנוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין״. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: דִּלְמָא אִיסְקוּנְדְּרֵי יְהַיב לֵיהּ וְאַסֵּיק לְהוּ ״זוּזֵי״, דְּכִי קָא מִשְׁתְּבַע – אַדַּעְתֵּיהּ דִּידֵיהּ קָא מִשְׁתְּבַע?
ואם תאמר שאנו הולכים אחר פיו, כלומר, אחר המשמעות המקובלת בדרך כלל של מה שאדם אומר, ואין אנו הולכים אחר הבנתו, כלומר, אחר משמעותו הפרטית שלו, הלא שנינו אחרת בברייתא: כאשר משביעים אותו בבית הדין, הדיינים אומרים לו: דע לך שאין זה לפי הבנתך שלך שאנו משביעים אותך בשבועה זו, אלא לפי הבנתנו ולפי הבנת בית הדין. מה הטעם שהם אומרים זאת? האם לא משום שאנו אומרים: שמא נתן סימנים [איסקונדרי] לנושו אך הוא קורא להם לעצמו: דינרים, כך שכאשר הוא נשבע, לפי הבנתו שלו הוא נשבע. מאחר שבעיקרון אפשר לו להישבע לפי משמעותו הפרטית של המילים, בית הדין עומד על כך שהשבועה שהוא מטיל תובן לפי המשמעות המקובלת בדרך כלל של המילים.
לָא, הָתָם מִשּׁוּם קַנְיָא דְּרָבָא.
רב אשי משיב: לא, הסיבה שבית הדין מזהיר את הנשבע אינה מפני שניתן לפרש את השבועה לפי משמעות פרטית. שם, כאשר בית הדין משביע, הם מבהירים שהדבר הוא לפי משמעותם בשל תחבולות כגון זו של הקנה בבית דינו של רבא. באותו מעשה, אדם מסר לנושו קנה חלול, שאותו מילא בסתר במטבעות, כדי שישמור לו עליו, ולאחר מכן נשבע שנתן לו את הכסף שהיה חייב לו, ואז לקח בחזרה את הקנה, שכן הנושה לא היה מודע לתוכנו. בית הדין מזהיר את הנשבעים כדי שלא יחשבו שקיימו את חובתם להישבע אם הם נוקטים בערמה שכזו.
תָּא שְׁמַע: וְכֵן מָצִינוּ כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶן: ״דְּעוּ שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם, אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעְתִּי״. וְאַמַּאי? לֵימָא לְהוּ: ״קַיִּימוּ מַאי דַּאֲמַר אֱלוֹהַּ״! לָאו מִשּׁוּם דְּמַסְּקִי אַדַּעְתַּיְיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה?
הגמרא מציעה: בוא ושמע ברייתא: וכך מצאנו שכאשר משה השביע את ישראל שיקיימו את התורה (ראו דברים כט:ט–יב), אמר להם: דעו שאני איני משביע אתכם לפי דעתכם אלא לפי דעת המקום ולפי דעתי. ומדוע לא שיאמר להם בפשטות: קיימו את מה שה' אמר? וכי אין זה שהוא התעקש להתרות בהם מפני שחשש שמא יכוונו את השבועה בלבם לעבודה זרה, באומרם שהם נשבעים נאמנות לה' אך בסתר מתכוונים שהשבועה תהיה לעבודה זרה? מכאן עולה שתוכן השבועה יכול להיות מושפע מן המשמעות הפרטית של הנשבע.
לָא; מִשּׁוּם דַּעֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי אִיקְּרִי ״אֱלוֹהַּ״, דִּכְתִיב: ״אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב״.
הגמרא דוחה זאת: לא, משה ציין במפורש שהשבועה היא לפי הבנתו של הקדוש ברוך הוא ולפי הבנתו שלו, מפני שגם עבודה זרה מכונה במילה: אלוהים, כפי שנאמר: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" (שמות כ:כ). לפיכך, המשמעות המקובלת בדרך כלל של השבועה היא דו-משמעית.
וְלֵימָא לְהוּ: ״קַיִּימוּ תּוֹרָה״! חֲדָא תּוֹרָה. וְלֵימָא: ״קַיִּימוּ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת״! ״תּוֹרַת חַטָּאת״ ״תּוֹרַת אָשָׁם״. ״קַיִּימוּ כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ״! עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאָמַר מָר: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכׇּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
הגמרא מציעה: אם משמעויות פרטיות אינן משפיעות על תוכנו של שבועה, שיאמר להם משה רק : שמרו את התורה. הגמרא מסבירה: אז היו יכולים להישבע לשמור רק תורה אחת, או התורה שבכתב או התורה שבעל פה. הגמרא מציעה: ושיאמר: שמרו שתי תורות. הגמרא מסבירה: למילה: תורה, יש גם משמעות מצומצמת יותר של מערכת הליכים הלכתיים. אז יכלו בני ישראל לצמצם את השבועה לתורת [torat] החטאת או תורת [torat] האשם. הגמרא מציעה: שישביע משה לשמור את כל התורה. הגמרא משיבה: אפשר היה להבין זאת כמתייחס רק לאיסור עבודה זרה, כפי שאומר החכם: איסור עבודה זרה הוא כה חמור עד שלגבי מי שכופר בעבודת אלילים, הרי זה כאילו הוא מאשר את כל התורה.
וְלֵימָא לְהוּ: ״קַיִּימוּ מִצְוָה״! חֲדָא מִצְוָה. ״קַיִּימוּ מִצְוֹת!״ תַּרְתֵּי. ״כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן״! מִצְוַת צִיצִית, דְּאָמַר מָר: שְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן.
הגמרא מציעה: ויאמר להם: שמרו את המצווה, כלומר, את מה שנצטוויתם. הגמרא משיבה: אפשר היה להבין זאת כמתייחס רק למצווה אחת. הגמרא מציעה: שיאמר: שמרו מצוות, כלומר, בלשון רבים. הגמרא משיבה: אפשר להבין זאת כמתייחס רק לשתי מצוות. הגמרא מציעה: שיאמר: כל המצוות בשלמותן. הגמרא משיבה: אפשר להבין זאת כמתייחס למצוות ציצית, שכן אמר החכם: מצוות ציצית שקולה כנגד כל שאר המצוות.
וְלֵימָא לְהוּ: ״קַיִּימוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת״! וּלְטַעֲמֵיךְ, לֵימָא לְהוּ: ״עַל דַּעְתִּי״; ״עַל דַּעַת הַמָּקוֹם״ לְמָה לִי?
הגמרא מציעה: ושיאמר להם: שמרו 613 מצוות. הגמרא משיבה: ולפי טעמך, שיאמר פשוט כך: קבלו את השבועה לפי הבנתי. מדוע אני צריך שיאמר: לפי דעתו של המקום?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria