אם הוא זורק אותו פחות מארבע אמות, הוא פטור, שכן אין הוא חייב לא על הוצאה מרשות לרשות ולא על טלטול ברשות הרבים. הגמרא שואלת: מה הוא מלמד אותנו בהלכה זו? הגמרא משיבה: הוא מלמד אותנו את שני הדברים הבאים. ראשית, שרשויות מצטרפות זו לזו; אף על פי שרשות הרבים אחת מופרדת מן האחרת על ידי רשות היחיד, הן נחשבות כרשות אחת. ושנית, שאין אנו אומרים כי חפץ שבאוויר נחשב כמונח. החפץ אינו נחשב כאילו נח ברשות היחיד, ולכן הזורק אותו פטור.

רב שמואל בר יהודה אמר שרב אבא אמר שרב הונא אמר שרב אמר: מי שמעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור, מפני שאינה דומה לדגלי מחנה ישראל במדבר, שלא היו מקורים. הגמרא תמהה: וכי כך הוא? והלא העגלות שעליהן הובילו את הקרשים של המשכן היו מקורות? הקרשים יצרו כיסוי מעל העגלות. ואף על פי כן, רב אמר משום רבי חייא: המקומות שהיו מתחת לעגלות, וביניהן, ועל צידיהן נחשבים כולם לרשות הרבים. לכאורה, אפילו רשות הרבים מקורה, כמו החלל שמתחת לעגלות, יש לה מעמד הלכתי של רשות הרבים. הגמרא משיבה: כאשר רב אמר שהחלל שמתחת לעגלות היה לו מעמד הלכתי של רשות הרבים, הוא התכוון למצב שבו הקרשים היו מסודרים בערימות. הקרשים לא כיסו את כל שטח העגלה. היה רווח בין הערימות.

הגמרא שואלת: אחרי הכול, מה היה אורכה של עגלה? הוא היה חמש אמות. כמה היה רוחבו של קרש? הוא היה אמה וחצי. כמה קרשים היה אפשר להניח על עגלה? היה אפשר להניח שלוש ערימות של קרשים, ובסך הכול ארבע אמות וחצי. אם כן, חצי אמה של מקום פנוי נותרה. כאשר הרב מחלק חצי אמה בין ערימות הקרשים, הרי זה נחשב לבוד, מחובר, שכן המרווח בין כל ערימה היה פחות משלושה טפחים. הגמרא משיבה: האם אתה סבור שהם היו מניחים את הקרשים על רוחבם? הם היו מניחים אותם על עוביים, שהיה ברוחב אמה אחת, ולכן היה מרחק גדול יותר בין השורות.

הגמרא שואלת: בסופו של דבר, מה היה עומקו של קורה? הוא היה אמה אחת. כמה ערימות היו הם מניחים? הם היו מניחים ארבע ערימות. אמה אחת של חלל פנוי נותרה. כאשר הרב מחלק אמה אחת בין ארבע ערימות הקורות הרי זה נחשב לבוד, שכן שני טפחים הפרידו בין כל ערימה. הגמרא מוסיפה: אמירה זו של רב מסתדרת היטב לפי דעתו של מי שאמר כי הקורות במשכן היו בעובי אמה אחת בתחתית, והן הלכו והוצרו עד לטפח כשהגיעו לראשן. לפי אותה דעה, היה רווח גדול משלושה טפחים לפחות בין ראשי הקורות, ולכן השטח שמתחת לאותו חלק של העגלה לא היה מכוסה. אולם, לפי דעתו של מי שאמר כי כשם שהיו בעובי אמה אחת בתחתית, כך גם הקורות היו בעובי אמה אחת למעלה, מה ניתן לומר? במקרה זה, הרווח בין הערימות היה פחות משלושה טפחים, והשטח שמתחת לעגלה היה בעל המעמד ההלכתי של רשות הרבים מקורה.

רב כהנא אמר: כאשר אמרנו שתחתית העגלה נחשבת לרשות הרבים, הדברים לא נאמרו על זמן שהקורות היו מונחות עליהן. כאשר העגלה הייתה ריקה והורכבה מן המסגרות שהחזיקו את הקורות במקומן, מתחת לעגלה הייתה רשות הרבים בלתי מקורה. הגמרא שואלת: אבל היכן היו הם מניחים את המסגרות? מעל העגלה כאשר הקורות כבר היו מונחות עליה והעגלה עצמה הייתה כבר מכוסה על ידי הקורות, כפי שנאמר לעיל (גאונים).