עֲבוֹדָה זָרָה? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וְגוֹ׳״, וְאִילּוּ ״תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״ לָא כְּתִיב.
פסילים שאתם זקוקים לאזהרה מיוחדת זו? שוב שאל משה: מה עוד כתוב בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ:ח). שאל משה את המלאכים: האם אתם עושים מלאכה שאתם זקוקים למנוחה ממנה? שוב שאל משה: מה עוד כתוב בה? "לא תשא את שם ה' אלוהיך לשווא" (שמות כ:ז), כלומר שאסור להישבע לשקר. שאל משה את המלאכים: האם אתם מנהלים משא ומתן זה עם זה שעלול להביא אתכם להישבע לשקר? שוב שאל משה: מה עוד כתוב בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ:יב). שאל משה את המלאכים: האם יש לכם אב או אם שהמצווה לכבדם תהיה רלוונטית לכם? שוב שאל משה: מה עוד כתוב בה? אמר לו אלוהים: "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב" (שמות כ:יג). שאל משה את המלאכים: האם יש ביניכם קנאה, או האם יש בתוככם יצר הרע שיגרום למצוות הללו להיות רלוונטיות? מיד הסכימו עם הקדוש ברוך הוא, שהוא קיבל את ההחלטה הנכונה לתת את התורה לעם, וכפי שנאמר: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהילים ח:י), ואילו "אשר תנה הודך על השמים" אינו כתוב מפני שהמלאכים הסכימו עם אלוהים שראוי לתת את התורה לבני האדם שעל הארץ.
מִיָּד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נַעֲשָׂה לוֹ אוֹהֵב וּמָסַר לוֹ דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם״ — בִּשְׂכַר שֶׁקְּרָאוּךְ ״אָדָם״, לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת. אַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָסַר לוֹ דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״, וְאוֹמֵר: ״וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וְגוֹ׳״ — אִי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ מִי הֲוָה יָדַע?
מיד, כל אחד ואחד מן המלאכים נעשה למעריץ של משה ומסר לו דבר־מה, כפי שנאמר: "עלית למרום, שבית שבי, לקחת מתנות בעבור אדם, ואף סוררים לשכון יה אלהים" (תהילים סח:יט). משמעות הפסוק היא: בשכר העובדה שקראו לך אדם, אינך מלאך והתורה חלה עליך, לקחת מתנות מן המלאכים. ואפילו מלאך המוות נתן לו דבר־מה, שכן משה אמר לאהרן כיצד לעצור את המגפה, כפי שנאמר: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז:יב). והפסוק אומר: "ויעמד בין המתים ובין החיים, ותעצר המגפה" (במדבר יז:יג). אלמלא מלאך המוות אמר לו תרופה זו, האם היה יודע אותה?
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּא שָׂטָן וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ. הָלַךְ אֵצֶל אֶרֶץ, אָמַר לָהּ: תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמְרָה לוֹ: ״אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְגוֹ׳״. הָלַךְ אֵצֶל יָם, וְאָמַר לוֹ: ״אֵין עִמָּדִי״. הָלַךְ אֵצֶל תְּהוֹם, אָמַר לוֹ: ״אֵין בִּי״. שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי״, ״אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ״. חָזַר וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חִיפַּשְׂתִּי בְּכׇל הָאָרֶץ וְלֹא מְצָאתִיהָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם.
ורבי יהושע בן לוי אמר: בשעה שמשה ירד מלפני עומד לפני הקדוש ברוך הוא, עם התורה, בא השטן ואמר לפניו: ריבונו של עולם, היכן התורה?
אמר לו: נתתיה לארץ. הלך אל הארץ, ואמר לה: היכן התורה? היא אמרה לו: איני יודעת, אלא: "אלוהים הבין דרכה, והוא ידע את מקומה" (איוב כח:כג).
הלך אל הים ושאל: היכן התורה? והים אמר לו: "אין עמדי."
הלך אל התהומות ושאל: היכן התורה? והתהומות אמרו לו: "אין בי." ומנין שהים והתהומות השיבו לו כך? שנאמר: "תהום אמרה לא בי היא, וים אמר אין עמדי" (איוב כח:יד). "אבדון ומוות אמרו: באוזנינו שמענו שמעה" (איוב כח:כב).
השטן חזר ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, חיפשתי את התורה בכל הארץ ולא מצאתיה. אמר לו: לך אל משה, בן עמרם.
הָלַךְ אֵצֶל מֹשֶׁה אָמַר לוֹ: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: וְכִי מָה אֲנִי שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, בַּדַּאי אַתָּה?! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֶמְודָּה גְּנוּזָה יֵשׁ לְךָ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ בְּכׇל יוֹם, אֲנִי אַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הוֹאִיל וּמִיעַטְתָּ עַצְמְךָ תִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי וְגוֹ׳״.
הוא הלך אל משה ואמר לו: התורה שהקדוש ברוך הוא נתן לך, היכן היא? משה התחמק מן השאלה ואמר לו: ומה אני שהקדוש ברוך הוא היה נותן לי את התורה? איני ראוי. הקדוש ברוך הוא אמר למשה: משה, וכי בדאי אתה? משה אמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך גנזי נסתר שאתה משתעשע בו בכל יום, כמו שנאמר: "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת" (משלי ח:ל). וכי אטול גדולה לעצמי ואומר שאתה נתת אותה לי? הקדוש ברוך הוא אמר למשה: הואיל ומיעטת את עצמך, התורה תיקרא על שמך, שנאמר: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותו בחורב חוקים ומשפטים על כל ישראל" (מלאכי ג:כב).
וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, אֵין שָׁלוֹם בְּעִירְךָ? אָמַר לְפָנָיו: כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ? אָמַר לוֹ: הָיָה לְךָ לְעׇזְרֵנִי, מִיָּד אָמַר לוֹ: ״וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ״.
וכך אמר רבי יהושע בן לוי: כאשר משה עלה למרום, מצא את הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות. על ראשיהן של אותיות מסוימות ישנם כתרים נוייים. משה לא אמר דבר, והקדוש ברוך הוא אמר לו: משה, וכי אין שלום בעירך? האם אין בני אדם מברכים זה את זה בעירך? הוא אמר לפניו: וכי עבד מברך את רבו? הדבר היה נחשב לחוסר כבוד. הוא אמר לו: לכל הפחות היה לך לסייע לי ולאחל לי הצלחה במלאכתי. מיד הוא אמר לו: "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת" (במדבר יד:יז).
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה״ — אַל תִּקְרֵי ״בּוֹשֵׁשׁ״, אֶלָּא ״בָּאוּ שֵׁשׁ״. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמַר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל: לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָּא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בָּא שָׂטָן וְעִירְבֵּב אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶן: מֹשֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶן: בָּאוּ שֵׁשׁ, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. מֵת, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶן דְּמוּת מִטָּתוֹ, וְהַיְינוּ דְּקָאָמְרִי לֵיהּ לְאַהֲרֹן: ״כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ וְגוֹ׳״.
ואמר רבי יהושע בן לוי: מה פירוש הדבר שנכתב: "וירא העם כי בושש [boshesh] משה לרדת מן ההר" (שמות לב:א)? אל תקרא את המילה שבפסוק boshesh; אלא, קרא אותה באו שש, שש שעות הגיעו. כאשר משה עלה למרום, הוא אמרלעם היהודי: בעוד ארבעים יום, בתחילת שש שעות, אבוא. לאחר ארבעים יום, בא השטן והביא בלבול לעולם באמצעות סערה, ואי אפשר היה לברר את השעה. השטן אמר ליהודים: היכן רבכם משה? הם אמרו לו: הוא עלה למרום. הוא אמר להם: שש שעות הגיעו והוא עדיין לא בא. ודאי לא יבוא. והם לא שמו לב אליו. השטן אמר להם: משה מת. והם לא שמו לב אליו. לבסוף, הוא הראה להם דמות של ערש-דוויו ותמונה של גופת משה בענן. וזהו מה שהעם היהודי אמר לאהרן: "כי זה משה, האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו" (שמות לב:א).
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרַב כָּהֲנָא: מִי שְׁמִיעַ לָךְ מַאי ״הַר סִינַי״? אֲמַר לֵיהּ: הַר שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל. ״הַר נִיסַּאי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא: הַר שֶׁנַּעֲשָׂה סִימָן טוֹב לְיִשְׂרָאֵל. ״הַר סִימָנַאי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דִּמְעַיְּינִי בְּאַגָּדְתָּא? דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: מַאי ״הַר סִינַי״? הַר שֶׁיָּרְדָה שִׂנְאָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עָלָיו. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: מִדְבַּר צִין — שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו; מִדְבַּר קָדֵשׁ — שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו; מִדְבַּר קְדֵמוֹת — שֶׁנִּתְּנָה קְדוּמָה עָלָיו; מִדְבַּר פָּארָן —
אחד מן החכמים אמר לרב כהנא: האם שמעת מהו הטעם שההר נקרא הר סיני? רב כהנא אמר לו: מפני שהוא הר שעליו נעשו ניסים [nissim] לעם היהודי. אמר לו החכם: אם כן, היה צריך להיקרא הר ניסאי, הר הניסים. אלא, אמר לו רב כהנא: זהו הר שהיה סימן טוב [siman] לעם היהודי. אמר לו החכם: אם כן, היה צריך להיקרא הר סימנאי, הר הסימנים. רב כהנא אמר לו: מה הטעם שאינך מצוי בבית המדרש שבו אפשר ללמוד לפני רב פפא ורב הונא, בנו של רב יהושע, העוסקים באגדה? שכן רב חסדא ורבה, בנו של רב הונא, שניהם אמרו: מהו הטעם שהוא נקרא הר סיני? מפני שהוא הר שעליו ירדה שנאה [sina] לאומות העולם משום שלא קיבלו את התורה. וזהו שאמר רבי יוסי, בנו של רבי חנינא: למדבר שבו שהה ישראל ארבעים שנה יש חמישה שמות. לכל שם יש מקור וטעם: מדבר צין, מפני שנצטוו בו העם היהודי; מדבר קדש, מפני שנתקדשו בו העם היהודי. מדבר קדמות, מפני שהתורה הקדומה [keduma], שקדמה לעולם, ניתנה בו. מדבר פארן,