קְלָף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה. וּרְמִינְהוּ, קְלָף וְדוּכְסוּסְטוֹס כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו מְזוּזָה! מַאי ״מְזוּזָה״ — מְזוּזָה שֶׁבַּתְּפִילִּין. וְקָרֵי לְהוּ לִתְפִילִּין ״מְזוּזָה״? אִין, וְהָתַנְיָא: רְצוּעוֹת תְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם, בִּפְנֵי עַצְמָן — אֵין מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַנּוֹגֵעַ בָּרְצוּעָה — טָהוֹר, עַד שֶׁיִּגַּע בַּקְּצִיצָה. רַבִּי זַכַּאי מִשְּׁמוֹ אוֹמֵר: טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בַּמְּזוּזָה עַצְמָהּ.
למדנו במשנה: השיעור הקובע חיוב על הוצאה של קלף הוא כשיעור המשמש לכתוב את הקטע הקצר ביותר שבתפילין. והקשתה הגמרא סתירה ממה ששנינו: השיעור הקובע חיוב על הוצאה של קלף ודוכסוסטוס הוא כשיעור המשמש לכתוב עליו מזוזה. שואלת הגמרא: מהי משמעות מזוזה בהקשר זה? הכוונה היא לאותן פרשיות התורה של המזוזה המופיעות גם בתפילין. שואלת הגמרא: וכי תפילין נקראות מזוזה? משיבה הגמרא: כן, כפי ששנינו בברייתא: רצועות התפילין, כשהן עם התפילין, מטמאות את הידיים כפי שהדין הוא לגבי מגע בכל כתבי הקודש. כשהן בפני עצמן, אינן מטמאות את הידיים. רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: הנוגע ברצועה של התפילין נשאר טהור אפילו כשהיא מחוברת לתפילין, אלא אם כן הוא נוגע בבית התפילין עצמו. רבי זכאי אומר בשמו של רבי שמעון: אדם נשאר טהור עד שייגע במזוזה עצמה. מכאן שפרשיות התורה שבתפילין נקראות מזוזה.
וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא קְלָף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִילִּין, שֶׁהִיא ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בִּמְזוּזָה עַצְמָהּ עָסְקִינַן! הָכִי קָתָנֵי: קְלָף וְדוּכְסוּסְטוֹס שִׁיעוּרָן בְּכַמָּה? דּוּכְסוּסְטוֹס — כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו מְזוּזָה. קְלָף — כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִילִּין שֶׁהִיא ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״.
הגמרא שואלת: ומכך שהסיפא של המשנה מלמדת: השיעור הקובע חיוב על הוצאה של קלף הוא כשיעור המשמש לכתוב את הקטע הקצר ביותר שבתוך התפילין, שהוא פרשת שמע ישראל, מכלל זה, ברישא של המשנה אנו עוסקים במזוזה עצמה. אלא, כך הוא מלמד: לגבי קלף ודוכסוסטוס, כמה הוא השיעור הקובע חיוב על הוצאת אותם החוצה? השיעור הקובע חיוב על הוצאה של דוכסוסטוס הוא כשיעור שמשתמשים בו לכתוב עליו מזוזה. השיעור הקובע חיוב על הוצאה של קלף הוא כשיעור שמשתמשים בו לכתוב עליו את הקטע הקצר ביותר שבתפילין, שהוא שמע ישראל.
אָמַר רַב: דּוּכְסוּסְטוֹס הֲרֵי הוּא כִּקְלָף. מַה קְלָף כּוֹתְבִין עָלָיו תְּפִילִּין — אַף דּוּכְסוּסְטוֹס כּוֹתְבִין עָלָיו תְּפִילִּין. תְּנַן: קְלָף כְּדֵי לִכְתּוֹב פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִילִּין שֶׁהִיא ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, קְלָף — אִין, דּוּכְסוּסְטוֹס לָא?! לְמִצְוָה. תָּא שְׁמַע: הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, תְּפִילִּין עַל הַקְּלָף וּמְזוּזָה עַל דּוּכְסוּסְטוֹס. קְלָף — בִּמְקוֹם בָּשָׂר, דּוּכְסוּסְטוֹס — בִּמְקוֹם שֵׂיעָר. לְמִצְוָה.
רב אמר: דוכסוסטוס דינו זהה לקלף: כשם שמותר לכתוב את פרשיות התפילין על קלף, כך גם מותר לכתוב את פרשיות התפילין על דוכסוסטוס. הגמרא שואלת, למדנו במשנה: השיעור הקובע חיוב על הוצאה של קלף הוא כדי לכתוב עליו את הפרשה הקצרה ביותר שבתוך התפילין, שהיא פרשת שמע ישראל. מכלל זה: קלף, כן, אפשר לכתוב עליו את פרשיות התפילין. דוכסוסטוס, לא, אין כותבים עליו את פרשיות התפילין. הגמרא משיבה: אין זו ראיה, שכן המשנה מתייחסת לדרך המובחרת לקיים את המצווה, כלומר, כתיבת פרשיות התפילין על קלף. אולם יוצאים ידי המצווה גם בכתיבה על דוכסוסטוס. בוא ושמע מה ששנינו בברייתא: זו הלכה שנמסרה למשה מסיני שפרשיות התפילין נכתבות על קלף, והמזוזה נכתבת על דוכסוסטוס. כשכותבים על קלף, כותבים בצד העור שפנה אל הבשר; ועל דוכסוסטוס, כותבים בצד העור שעליו היה שיער. דבר זה סותר את דעת רב, שאמר שאפשר לכתוב תפילין על דוכסוסטוס. הגמרא משיבה: גם הברייתא מתייחסת לדרך המובחרת לקיים את המצווה.
וְהָתַנְיָא: שִׁינָּה פָּסוּל! אַמְּזוּזָה. וְהָתַנְיָא: שִׁינָּה בָּזֶה וּבָזֶה פָּסוּל! אִידֵּי וְאִידֵּי אַמְּזוּזָה, וְהָא דְּכַתְבִינְהוּ אַקְּלָף בִּמְקוֹם שֵׂיעָר, אִי נָמֵי אַדּוּכְסוּסְטוֹס בִּמְקוֹם בָּשָׂר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שִׁינָּה בָּזֶה וּבָזֶה תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא שִׁינָּה בָּזֶה וּבָזֶה — פָּסוּל. רַבִּי אַחָא מַכְשִׁיר מִשּׁוּם רַבִּי אַחַי בַּר חֲנִינָא, וְאָמְרִי לַהּ מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי חֲנִינָא. רַב פָּפָּא אָמַר: רַב דְּאָמַר כְּתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה. דְּתָנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה: כְּתָבָהּ עַל הַנְּיָיר וְעַל הַמַּטְלֵית — פְּסוּלָה. עַל הַקְּלָף וְעַל הַגְּוִיל וְעַל דּוּכְסוּסְטוֹס — כְּשֵׁרָה.
הגמרא שואלת: והאם לא שנינו בברייתא שאם אדם שינה וכתב על דבר אחר הרי זה פסול, ומכאן שחלקי התפילין אינם נכתבים על שום דבר מלבד קלף? הגמרא דוחה זאת: ברייתא זו מתייחסת למזוזה, שהיא פסולה אם נכתבה על קלף. הגמרא שואלת: והאם לא שנינו בברייתא אחרת: אם שינה בזה, תפילין, ובזה,מזוזה, הרי זה פסול? הגמרא דוחה זאת: זה וזה מתייחסים למזוזה, ופסול נוסף זה הוא במקרה שאדם שינה וכתב אותה על קלף, בצד שפנה אל השיער; או לחלופין, כששינה וכתב אותה על דוכסוסטוס, בצד שפנה אל הבשר. ואם תרצה, אמור במקום זאת: באמת, זה וזה מתייחסים לתפילין ולמזוזה. אולם, ההלכה לגבי מקרה שבו אדם שינה בזה ובזה היא נתונה למחלוקת תנאית, כפי ששנינו בברייתא: אם שינה בזה ובזה הרי זה פסול. רבי אחא מכשיר בשם רבי אחאי בר חנינא, ויש אומרים בשם רבי יעקב, בנו של רבי חנינא. רב פפא אמר: רב אמר את דבריו בהתאם לדעתו של התנא מבית מדרשו של מנשה. כפי ששנו בבית מדרשו של מנשה: אם כתב אותה על נייר או על בד הרי זה פסול. אולם, אם כתב אותה על קלף או על עור שעובד בעפצים [גוויל] או על דוכסוסטוס הרי זה כשר.
כְּתָבָהּ מַאי? אִילֵּימָא מְזוּזָה — מְזוּזָה אַקְּלָף מִי כָּתְבִינַן? אֶלָּא לָאו — תְּפִילִּין. וְלִיטַעְמָיךְ, תְּפִילִּין אַגְּוִיל מִי כָּתְבִינַן?! [אֶלָּא], כִּי תַּנְיָא הַהִיא בְּסֵפֶר תּוֹרָה. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: כַּיּוֹצֵא בּוֹ, תְּפִילִּין שֶׁבָּלוּ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְזוּזָה, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה.
הגמרא מפרטת: אם כתב אותו; כתב מה? אם תאמר שהכוונה היא למזוזה, וכי כותבים מזוזה על קלף? אלא, האין זה מתייחס לתפילין? לכאורה, כפי שרב אמר, יש חכמים הסבורים שפרשיות התפילין יכולות להיכתב על דוכסוסטוס. הגמרא דוחה זאת: ולפי טעמך, וכי כותבים תפילין על גויל? אלא, אותהברייתא נשנתה לגבי ספר תורה. הגמרא מעירה: נאמר שהדבר הבא תומך בדעתו של רב: וכן תפילין שנקרעו וספר תורה שנקרע, אין עושים מהם מזוזה, אף על פי שאותן פרשיות תורה עצמן מופיעות בשלושתם. דבר זה אסור מפני שאין מורידים מדרגה של קדושה חמורה יותר, כלומר ספר תורה או תפילין, לדרגה של קדושה קלה יותר, כלומר מזוזה.
טַעְמָא דְּאֵין מוֹרִידִין, הָא מוֹרִידִין עוֹשִׂין. דִּכְתִיבָא אַמַּאי? לָאו דִּכְתִיבָא אַדּוּכְסוּסְטוֹס! לָא, דִּכְתִיבָא עַל הַקְּלָף. וּמְזוּזָה אַקְּלָף מִי כָּתְבִינַן? אִין, וְהָתַנְיָא: כְּתָבָהּ עַל הַקְּלָף עַל הַנְּיָיר וְעַל הַמַּטְלִית — פְּסוּלָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: רַבִּי מֵאִיר הָיָה כּוֹתְבָהּ עַל הַקְּלָף, מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמֶּרֶת. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, לְרַב נָמֵי לָא תֵּימָא דּוּכְסוּסְטוֹס הֲרֵי הוּא כִּקְלָף, אֶלָּא אֵימָא: קְלָף הֲרֵי הוּא כְּדוּכְסוּסְטוֹס, מָה דּוּכְסוּסְטוֹס כּוֹתְבִין עָלָיו מְזוּזָה — אַף קְלָף כּוֹתְבִין עָלָיו מְזוּזָה.
הגמרא מסיקה: הטעם שאין לעשות כן הוא משום שאין מורידין. אולם, אם ההלכה הייתה שמורידין, היה אדם עושה מזוזה מתפילין. הגמרא מפרטת: על מה כתובה פרשת התפילין ? וכי אין היא כתובה על דוכסוסטוס? דבר זה תומך בדעת רב. הגמרא משיבה: לא, פרשת התפילין כתובה על קלף. הגמרא שואלת: אם כן, כיצד אפשר לעשות ממנה מזוזה? וכי כותבים מזוזה על קלף? הגמרא משיבה: כן, כפי שנשנה בברייתא: אם כתב אדם מזוזהעל קלף, או על נייר, או על בד, הרי היא פסולה. רבי שמעון בן אלעזר אמר: רבי מאיר היה כותבה על קלף, מפני שהיא נשמרת טוב יותר. מכאן נראה שאף מזוזה יכולה להיכתב על קלף, ואין ראיה מן הברייתא הקודמת. בתגובה לברייתא הקודמת, הגמרא מעירה: עתה משהגעת לכך לדעה שמזוזה יכולה להיכתב הן על דוכסוסטוס והן על קלף, לדעת רב גם כן, אל תאמר: דוכסוסטוס מעמדו ההלכתי זהה לקלף לגבי תפילין; אלא אמור: קלף מעמדו ההלכתי זהה לדוכסוסטוס. כשם שעל דוכסוסטוס אפשר לכתוב מזוזה, כך גם על קלף אפשר לכתוב מזוזה, בהתאם לדעת רבי מאיר.
דְּיוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב.
למדנו במשנה: השיעור הקובע חיוב על הוצאה של דיו הוא כשיעור המשמש לכתיבת שתי אותיות.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria