אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ, אָתֵי לְכַבּוֹיֵי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן שֵׁילָא אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ בְּמֵת.
אם אינך מתיר לו להזיז את הגופה בדרך בלתי רגילה, הוא יבוא לכבות את האש. החכמים התירו לעשות מעשה האסור מדברי חכמים כדי שלא יבוא אדם לעבור על איסור מן התורה. רבי יהודה בן שילא אמר שרב אסי אמר שרבי יוחנן אמר: ההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה בן לקיש בעניין הצלת גופה מפני שריפה.
אֵין נֵיאוֹתִין הֵימֶנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. תָּנוּ רַבָּנַן: מוֹתַר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וְשֶׁבַּקְּעָרָה אָסוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
למדנו במשנה כי אין להשתמש בשמן המטפטף מן הנר בשבת מפני שאינו בכלל השמן שהוכן מערב שבת לשימוש בשבת. לגבי עניין זה עצמו, שנו חכמים בברייתא: השמן הנותר שבנר או בקערה שבה הייתה פתילה דולקת אסור לשימוש בשבת. אולם, רבי שמעון מתיר להשתמש בשמן הנותר, שכן לשיטתו כמעט שאין דבר האסור משום מוקצה.
מַתְנִי׳ מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל הַנֵּרוֹת מִטַּלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת.
משנה: המחלוקת במשנה זו נראית כמחלוקת מקומית; אולם היא המפתח לכמה הלכות בתחום איסור המוקצה [מוקצה]. מותר לטלטל מנורת שמן חדשה בשבת אבל לא מנורה ישנה שכבר השתמשו בה. מנורה שהשתמשו בה מכוסה בפיח ואינה ראויה לשימוש. לכן היא נחשבת מוקצית משימוש מחמת מיאוסה. רבי שמעון אומר: כל מנורות השמן מותר לטלטלן בשבת חוץ ממנורת שמן הדולקת בשבת, משום החשש שמא תכבה.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל הַנֵּרוֹת מִטַּלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת. כָּבְתָה — מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. אֲבָל כּוֹס וּקְעָרָה וַעֲשָׁשִׁית לֹא יְזִיזֵם מִמְקוֹמָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִסְתַּפֵּק מִן הַנֵּר הַכָּבֶה וּמִן הַשֶּׁמֶן הַמְטַפְטֵף, וַאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק.
גמרא:החכמים לימדו את המחלוקת במשנה בפירוט רב יותר בתוספתא: מותר לטלטל נר שמן חדש בשבת אבל לא ישן; זהו דבריו של רבי יהודה. רבי מאיר אומר: כל נרות השמן מותר לטלטלם בשבת חוץ מנר שמן שהדליקו באותה שבת. רבי מאיר אינו סבור שאדם חייב להרחיק את עצמו מחפצים מאוסים. אולם, מאחר שהנר דלק בשבת, אסור לטלטלו, שכן הוא מוקצה מחמת איסור לכל השבת כולה. רבי שמעון אומר: כל הנרות מותר לטלטלם חוץ מנר שמן שדולק בשבת. אם הלהבה כבתה, מותר לטלטלו. אולם כוס וקערה ופנס המלאים שמן ובתוכם פתילה דולקת, אין מטלטלים אותם ממקומם אפילו לאחר שהלהבה כבתה. ורבי אלעזר בן רבי שמעון אומר: מותר להסתפק בשמן מנר שכבה ומן השמן הנוטף מן הנר, ואפילו בשעה שהנר דולק.
אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ בַּחֲדָא — דְּלֵית לֵיהּ מוּקְצֶה. וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא — דְּאִילּוּ אֲבוּהּ סָבַר כָּבָה — אִין, לֹא כָּבָה — לָא, וְאִיהוּ סָבַר אַף עַל גַּב דְּלֹא כָּבָה.
אביי אמר: רבי אליעזר בן רבי שמעון סובר בהתאם לדעת אביו בעניין אחד וחולק עליו בעניין אחד. הוא סובר בהתאם לדעת אביו בעניין אחד, שכן אינו סבור שטלטול חפצים מוקצים אסור. והוא חולק עליו בעניין אחד; שכן אביו סובר שאם הלהבה כבתה, כן, מותר לו לטלטל אותה, ואם לא כבתה, לא, אסור לו לטלטל אותה. ורבי אליעזר סובר: אף על פי שהלהבה לא כבתה, מותר לשאת את הנר ולהשתמש בשמן הנוטף ממנו. לשיטתו, עשיית כן אינה מכבה כלל את הלהבה ואינה דומה בשום אופן לכיבוי הלהבה.
אֲבָל כּוֹס וּקְעָרָה וַעֲשָׁשִׁית לֹא יְזִיזֵם מִמְקוֹמָם. מַאי שְׁנָא הָנֵי? אָמַר עוּלָּא: סֵיפָא אֲתָאן לְרַבִּי יְהוּדָה.
בהמשך לדבריו של רבי שמעון, נשנה בתוספתא: אבל כוס, וקערה, ונר, אין מטלטלין אותם ממקומם. הגמרא שואלת: במה שונים אלו, שאפילו רבי שמעון אוסר לטלטלם? אמר עולא: בפסקה האחרונה של תוספתא זו, חזרנו לבאר את דעתו של רבי יהודה, האוסר לטלטל חפצים שהוקצו.
מַתְקִיף לַהּ מָר זוּטְרָא: אִי הָכִי, מַאי ״אֲבָל״? אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא: לְעוֹלָם רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְכִי קָשָׁרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן — בְּנֵר זוּטָא דְּדַעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ, אֲבָל הָנֵי דִּנְפִישִׁי — לָא.
מר זוטרא מתנגד בחריפות להסברו של עולא: אם כן, מה משמעות המילה אולם בביטוי: אולם, כוס וקערה וכו'? רבי יהודה אסר גם לטלטל מנורת שמן. באיזה אופן יכול מעמדה ההלכתי של קערה להיות שונה? אלא, אמר מר זוטרא: למעשה, יש להסביר זאת באופן אחר. ביטוי זה נאמר על ידי רבי שמעון. וכאשר רבי שמעון התיר לטלטל מנורה, היה זה במקרה של מנורה קטנה, שאותה הוא מביא בחשבון, כלומר, הוא בטוח שהלהבה תכבה בשבת ושתהיה לו הזדמנות להשתמש בשמן שנותר באותו יום. אולם, אלה, הקערה והעששית, שיש בהם הרבה שמן, לא, הוא אינו מצפה שייכבו והוא מקצה אותם משימוש לכל השבת.
וְהָתַנְיָא: מוֹתַר הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וְשֶׁבַּקְּעָרָה — אָסוּר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר! הָתָם קְעָרָה דּוּמְיָא דְנֵר, הָכָא קְעָרָה דּוּמְיָא דְכוֹס.
הגמרא שואלת: האם לא שנינו בברייתא: שימוש בשמן הנותר שיש בנר שמן או בקערה אסור בשבת, ורבי שמעון מתיר להשתמש בו. לכאורה, רבי שמעון אינו מבחין בין נר לבין קערה. הגמרא משיבה: שם, במקום שבו רבי שמעון התיר קערה, היה זה דווקא במקרה שבו היא דומה לנר, כלומר, קערה קטנה שבה הלהבה תכבה במהירות. כאן, במקום שבו רבי שמעון אסר להשתמש בשמן הנותר בקערה, מדובר בקערה הדומה לכוס, שהיא גדולה.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: פָּמוֹט שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת, לְדִבְרֵי הַמַּתִּיר — אָסוּר. לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר — מוּתָּר. לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה — מוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס אִית לֵיהּ, מוּקְצֶה מֵחֲמַת אִיסּוּר לֵית לֵיהּ? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הַנֵּרוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת מִטַּלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת! אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי זֵירָא: פָּמוֹט שֶׁהִדְלִיקוּ עָלָיו בְּשַׁבָּת — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. לֹא הִדְלִיקוּ עָלָיו — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
רבי זירא אמר: מְנוֹרַת מתכת [פמוט] שהודלקה בשבת, לדעת רבי שמעון, המתיר לטלטל נר, הרי היא אסורה מפני שהיא גדולה. ואילו לדעת רבי יהודה, האוסר לטלטל נר, מנורת מתכת מותרת מפני שאינה נעשית מאוסה (רבנו חננאל). הגמרא שואלת: האם נאמר שרבי יהודה סבור שחפץ שהוא מוקצה מחמת מיאוס אסור בטלטול, ואילו אינו סבור שחפץ שהוא מוקצה מחמת איסור אסור בטלטול, ולכן הוא מתיר לטלטל את המנורה? והרי שנינו בברייתא שרבי יהודה אומר: כל מנורות המתכת ניטלות בשבת חוץ ממנורה שהודלקה בשבת עצמה. לכאורה, הוא אוסר לטלטל את מנורת המתכת לא מפני שהיא מאוסה אלא מפני שהיא מוקצה מחמת איסור. אלא, אם נאמר הדבר, כך נאמר, רבי זירא אמר: מְנוֹרַת מתכת שהודלקה בשבת, הכול מודים שהיא אסורה. ושאינה שהודלקה בשבת, הכול מודים שהיא מותרת מפני שאינה לא מוקצה מחמת איסור ולא מוקצה מחמת מיאוס.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִטָּה שֶׁיִּחֲדָהּ לְמָעוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. מֵתִיב רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן!
רב יהודה אמר שרב אמר: מיטה שאדם ייעד להניח עליה מעות אסור לטלטלה בשבת מפני שהיא מוקצה. הדבר אסור אף על פי שכבר אין עליה מעות. רב נחמן בר יצחק הקשה על רב יהודה מן המשנה שלנו: מותר לטלטל מנורת שמן חדשה בשבת אבל לא ישנה.