לְתִינוֹק. בְּצִיבּוּר נָמֵי, חֲזֵי לְגַמֵּעַ לְתִינוֹק עָנִי? וְתוּ, הָא דְּתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁמְּטַלְטְלִין אֶת הַשּׁוֹפָר כָּךְ מְטַלְטְלִין אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת. מַנִּי? אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבִּי נְחֶמְיָה.
לילד. מכיוון שפיו של שופר כפוף, אפשר לשפוך מעט מים בכל פעם. אם כן, גם שופר השייך לציבור ראוי להשקות בו מים לתינוק עני שמזונותיו ניתנים על ידי הציבור. ועוד, אותההלכהשנשנתה בברייתא: כשם שמותר לטלטל את השופר, כך מותר לטלטל גם את החצוצרות, סותרת את מה שנשנה קודם לכן שיש הבדל בין טלטול השופר לטלטול החצוצרה. כדעת מי היא אותה ברייתא? אלא, אין זו קושיה, שכן אפשר להסביר ששלוש הברייתות הללו תואמות לשלוש הדעות ביחס להלכות הללו. ברייתא זו, המתירה לטלטל את השופר אך לא את החצוצרה, היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, הסבור שדיני מוקצה חלים על חפצים אלה בשבת ואין לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור בלבד. מאחר שלחצוצרה אין שימוש מותר בשבת, אין לטלטלה. מאידך, מותר לטלטל שופר, שאפשר להשתמש בו להשקות ילד. ואותהברייתא, המתירה לטלטל גם שופר וגם חצוצרה, היא בהתאם לדעתו של רבי שמעון, הסבור שהלכות מוקצה אינן חלות על כלים מסוג זה בשבת. ואילו ברייתא זו האחרת, האוסרת לטלטל גם שופר וגם חצוצרה, היא בהתאם לדעתו של רבי נחמיה, הסבור שאין להשתמש בשבת בכלי שעיקר מלאכתו לאיסור, אפילו לצורך מותר.
וּמַאי שׁוֹפָר — נָמֵי חֲצוֹצְרוֹת. כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִישְׁתַּנִּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי חֲרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: ״חֲצוֹצַרְתָּא״ — ״שׁוֹפָרָא״, ״שׁוֹפָרָא״ — ״חֲצוֹצַרְתָּא״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְשׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
אולם, הסבר זה מעורר קושי קל בנוגע לאמירה שמותר לטלטל לא שופר ולא חצוצרה. לא היה צורך להזכיר את החצוצרה. אם אין לטלטל שופר, קל וחומר שאין לטלטל חצוצרה. אולם ניתן להסביר זאת כך: מהו השופר הנזכר בברייתא זו? הכוונה היא לחצוצרות, בהתאם לדבריו של רב חסדא, שכן רב חסדא אמר: שלושה חפצים אלה, שמותיהם השתנו מאז שנחרב בית המקדש. מה שנקרא חצוצרה נקרא שופר בדורות מאוחרים יותר, ומה שנקרא שופר נקרא חצוצרה בדורות מאוחרים יותר. הברייתא שהובאה נקטה בלשון המחליפה בין חצוצרה לשופר, והם הוזכרו בסדר זה. אגב כך, הגמרא שואלת: מהו ההבדל ההלכתי המעשי אם שופר נקרא שופר או חצוצרה? הגמרא משיבה: יש לכך משמעות בנוגע להלכות שופר של ראש השנה. בראש השנה אדם יוצא ידי חובתו רק בתקיעת שופר. אם אדם בא היום ושואל באיזה כלי עליו להשתמש כדי לתקוע את התקיעות הנדרשות, יש לומר לו להשתמש בחצוצרה.
״עֲרָבָה״ — ״צַפְצָפָה״, ״צַפְצָפָה״ — ״עֲרָבָה״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְלוּלָב.
החפץ השני ששמו השתנה: מה שנקרא ערבה [arava] נקרא בדורות מאוחרים יותר צפצפה, ומה שנקרא צפצפה היה נקרא ערבה. גם כאן הגמרא שואלת: מהו ההבדל ההלכתי המעשי הנובע משינוי השם? הגמרא משיבה: בנוגע למצוות ארבעת המינים, המכונה על שם אחד מן המינים, כנטילת לולב, שכן אחד מארבעת המינים הוא ענף ערבה, ולא צפצפה.
״פָּתוּרָה״ — ״פָּתוּרְתָּא״, ״פָּתוּרְתָּא״ — ״פָּתוּרָה״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
הפריט השלישי ששמו השתנה: מה שנקרא petora, ובמקור היה פירושו שולחן גדול, נקרא בדורות מאוחרים יותר petorata, ומה שנקרא petorata, ובמקור היה פירושו שולחן קטן, נקרא בדורות מאוחרים יותר petora. הגמרא שואלת: מהו ההבדל ההלכתי המעשי הנובע משינוי השם? הגמרא משיבה: בנוגע לדיני מקח וממכר. אדם שמזמין petora צריך לדעת שהוא הזמין שולחן קטן ולא גדול.
אָמַר אַבָּיֵי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״הוּבְלִילָא״ — ״בֵּי כָסֵי״, ״בֵּי כָסֵי״ — ״הוּבְלִילָא״. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה — לְמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת, דְּמִצַּד אֶחָד כְּשֵׁירָה, וּמִשְּׁנֵי צְדָדִים טְרֵיפָה.
אביי אמר: אף אנו נאמר ונעיר על שינויים במשמעות המונחים בדורנו. מה שנקרא הובלילא, הקיבה הראשונה של בעלי חיים מעלי גרה, נקרא בדורות האחרונים בי כסי, שמה של הקיבה השנייה של הבהמה. וכן, מה שנקרא בעבר בי כסי נקרא בדורות האחרונים הובלילא. מהו ההבדל ההלכתי המעשי הנובע משינוי השמות הזה? לעניין מחט שנמצאה בדופן העבה של הקיבה השנייה. בהלכות טרפות, אסור לאכול בעלי חיים שתוחלת חייהם פחותה משנה. נקבע שאם מחט ניקבה את דופן הקיבה השנייה מצד אחד בלבד, הבהמה כשרה. אם המחט חדרה דרך הדופן באופן הנראה משני הצדדים, הבהמה מקבלת מעמד הלכתי של טרפה. בקיבה הראשונה, אפילו אם המחט חדרה רק מצד אחד של הדופן, הבהמה מקבלת מעמד הלכתי של טרפה. לכן, חיוני להבחין בין הקיבה הראשונה לקיבה השנייה.
אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ״בָּבֶל״ — ״בּוֹרְסִיף״, ״בּוֹרְסִיף״ — ״בָּבֶל״.
רב אשי אמר: אף אנו נאמר על עניינים ששמם השתנה במהלך הדורות. העיר שבזמני התורה נקראה בבל נקראה בורסיף בדורות מאוחרים יותר, ובורסיף נקראה בבל בדורות מאוחרים יותר.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria