אָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר מִנּוֹצָה שֶׁל עִזִּים, שֶׁאֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים — מִטַּמֵּא בְּאֹהֶל הַמֵּת, עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁמִּטַּמְּאָה בִּנְגָעִים — אֵינוֹ דִּין שֶׁמִּטַּמְּאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת.
הדבר נלמד בדרך של קל וחומר משיער עיזים. אף על פי ששיער עיזים אינו נטמא בנגעי צרעת, הרי הוא נטמא כאוהל על המת; ולגבי עור של בעל חיים שאינו כשר, שנטמא בנגעי צרעת, האם אין זה כך שהוא נטמא כאוהל על המת?
וְאֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף לֹא הוּכְשְׁרוּ בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם אֶלָּא עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד — לְמַאי הִלְכְתָא? לִתְפִילִּין. תְּפִילִּין בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ ״לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״, מִן הַמּוּתָּר בְּפִיךְ!
מאחר שהמסקנה הייתה שאפילו עור של בהמה שאינה כשרה יכול לקבל טומאה כאהל על המת, אין צורך להניח שכיסוי המשכן נעשה דווקא מעור של בהמה כשרה. ואם כן, זה שלימד רב יוסף: רק עור של בהמה כשרה היה ראוי לעבודת שמים, לאיזו הלכה הדבר נוגע, הרי ברור שאין זה נוגע למשכן? הגמרא משיבה: הלכה זו נאמרה ביחס לתפילין, שאותן מותר להכין רק מעור של בהמה כשרה. הגמרא שואלת: תפילין? לשם מה היה רב יוסף צריך לומר את אותה הלכה? הרי זה כתוב במפורש לגביהן: "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה' בפיך" (שמות יג:ט). חכמים דרשו מכאן שהתפילין צריכות להיעשות ממה שמותר לאכול בפיך.
אֶלָּא לְעוֹרָן. וְהָאָמַר אַבָּיֵי: שִׁין שֶׁל תְּפִילִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי!
אלא, הגמרא מסבירה שההלכה זו של רב יוסף נאמרה רק בנוגע לעור של הבתים של התפילין, שחייבים להיעשות מעור של בהמה כשרה. היא לא התייחסה לקלף שעליו נכתבות פרשיות התורה המוכנסות לתפילין. הגמרא שואלת: האם אביי לא אמר: החובה לעשות אות ש בולטת בתפילין של ראש היא הלכה שנמסרה למשה מסיני? מאחר שדין התורה עוסק בבתים של התפילין, מסתבר שמעמדם ההלכתי מקביל לזה של הקלף, וגם האיסור להכינם מעור של בעל חיים שאינו כשר הוא מדין תורה אף הוא.
אֶלָּא לְכוֹרְכָן בְּשַׂעֲרָן וּלְתוֹפְרָן בְּגִידָן. הָא נָמֵי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, דְּתַנְיָא: תְּפִילִּין מְרוּבָּעוֹת — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, נִכְרָכוֹת בְּשַׂעֲרָן וְנִתְפָּרוֹת בְּגִידָן!
אלא, הגמרא מסבירה שההלכה של רב יוסף באה ללמד שיש לקשור את הקלפים שעליהם כתובות פרשיות התורה שבתפילין בשיער של בהמה כשרה, וכן לתפור את התפילין בגידים של בהמה כשרה. הגמרא שואלת: המקור להלכות אלה הוא גם כן הלכה שנמסרה למשה מסיני, כפי שנלמד בברייתא: הדרישה שתפילין יהיו מרובעות היא הלכה שנמסרה למשה מסיני, וכן הדרישה שיהיו קשורות בשערן ותפורות בגידיהן.
אֶלָּא לִרְצוּעוֹת. וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק רְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי? נְהִי דִּגְמִירִי שְׁחוֹרוֹת, טְהוֹרוֹת מִי גְּמִירִי?
אלא, הגמרא אומרת שרב יוסף בא ללמד לגבי ההלכה של הרצועות של התפילין. הגמרא שואלת: האם רבי יצחק לא אמר: שהרצועות של התפילין צריכות להיות שחורות — זו הלכה שנמסרה למשה מסיני? הגמרא משיבה: אף שלמדנו הלכה זו, הקובעת שהרצועות צריכות להיות שחורות, האם גם למדנו שהן צריכות להיות מבהמות כשרות? רב יוסף בוודאי התייחס לרצועות כאשר אמר שכל עבודת שמים צריכה להיעשות בעורות של בהמות כשרות.
מַאי הָוֵי עֲלֵהּ דְּתַחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה? אָמַר רַבִּי אִלָּעָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה, וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה הוּא, אִם מִין בְּהֵמָה הוּא. וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמֹשֶׁה וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מִשְׁכָּן וְנִגְנַז.
הגמרא שואלת: מהי המסקנה ההלכתית שהוסקה לגבי עניין זה של התחש שהיה בימי משה? רבי אילעא אמר שרבי שמעון בן לקיש אמר שרבי מאיר היה אומר: התחש שהיה בימי משה היה ברייה בפני עצמה, והחכמים לא הכריעו אם היה מין של חיה או מין של בהמה. והייתה לו קרן אחת במצחו, והתחש הזה הזדמן לבוא אל משה לשעה בזמן שנבנה המשכן, וממנו עשה את הכיסוי למשכן. ומאז ואילך, התחש נגנז ואינו מצוי עוד.
מִדְּקָאָמַר קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שְׁמַע מִינַּהּ טָהוֹר הָיָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס״. ״מַקְרִין״ תַּרְתֵּי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק — ״מַקְרָן״ כְּתִיב. וְלִיפְשׁוֹט מִינֵּיהּ דְּמִין בְּהֵמָה הוּא? כֵּיוָן דְּאִיכָּא ״קֶרֶשׁ״ דְּמִין חַיָּה הוּא וְלֵית לֵיהּ אֶלָּא חֲדָא קֶרֶן — אִיכָּא לְמֵימַר מִין חַיָּה הוּא.
הגמרא מעירה: מן העובדה שנאמר שלתחש הייתה קרן אחת במצחו, למד מכך שהוא היה כשר, כפי שאמר רב יהודה באופן דומה: השור שאדם הראשון הקריב כקרבן תודה על כך שחייו ניצלו, הייתה לו קרן אחת במצחו, כפי שנאמר: "וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס" (תהילים סט:לב). המילה מקרין משמעה בעל קרן אחת. הגמרא שואלת: אדרבה, מקרין מורה שיש לו שתיים קרניים. אמר רב נחמן בר יצחק: אף על פי שהוא מנוקד בלשון רבים, הוא נכתב מקרן בלא האות יוד, כדי לציין שהייתה לו רק קרן אחת. הגמרא שואלת: אם כן, נפתור מן אותה ברייתא עצמה שכשם שנלמד משורו של אדם הראשון שבהמה בעלת קרן אחת כשרה, כך נלמד שבהמה בעלת קרן אחת היא מין בהמה מבויתת. הגמרא משיבה: מאחר שיש הקרש, שהוא מין חיה, ויש לו רק קרן אחת, אפשר גם לומר שהתחש הוא מין חיה. ספק זה לא הוכרע.
מַתְנִי׳ פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּיפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאָה הִיא, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר טְהוֹרָה הִיא, וּמַדְלִיקִין בָּהּ.
משנה:פתילה של בגד, כלומר, בד שנעשה לפתילה לנר, שקיפל אותה לשיעור ולצורה הראויים לפתילה, אך לא עדיין חרך אותה מעט כדי להקל על הדלקתה, רבי אליעזר אומר: פתילה זו טמאה. לעניין דיני טומאה וטהרה, היא יכולה, כשאר בגדים, עדיין לקבל טומאה ואין מדליקין בה בשבת. רבי עקיבא אומר: היא טהורה ומותר אף להדליק בה בשבת.
גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא לְעִנְיַן טוּמְאָה, בְּהָא פְּלִיגִי: דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר קִיפּוּל אֵינוֹ מוֹעִיל, וּבְמִילְּתַיהּ קַמָּיְיתָא קָיְימָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר קִיפּוּל מוֹעִיל, וּבַטּוֹלֵי בַּטְּלַהּ.
גמרא: הגמרא שואלת: מובן, בנוגע לטומאה, הטעמים למחלוקתם ברורים, וזוהי המחלוקת שלהם: רבי אליעזר סבור שקיפול בלבד אינו מועיל לשנות את זהות הבגד, והוא שומר על מעמדו המקורי. הוא יכול לקבל טומאה ככל בגד אחר. רבי עקיבא סבור שקיפול מועיל, והוא מבטל את מעמדו כבגד, ולכן שוב אינו יכול לקבל טומאה.
אֶלָּא לְעִנְיַן הַדְלָקָה בְּמַאי פְּלִיגִי? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא, וְכֵן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָכָא בְּשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת עָסְקִינַן, וּבְיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת עָסְקִינַן. דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּעוּלָּא, דְּאָמַר עוּלָּא: הַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק בָּרוֹב הַיּוֹצֵא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר קִיפּוּל אֵינוֹ מוֹעִיל, וְכֵיוָן דְּאַדְלֵיק בֵּיהּ פּוּרְתָּא הָוְיָא לֵיהּ שֶׁבֶר כְּלִי, וְכִי קָא מַדְלֵיק — בְּשֶׁבֶר כְּלִי קָמַדְלֵיק. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר קִיפּוּל מוֹעִיל, וְאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, וְכִי קָמַדְלֵיק — בְּעֵץ בְּעָלְמָא קָמַדְלֵיק.
אולם, בנוגע להדלקה בשבת, מהו עיקר המחלוקת ביניהם? אמר רבי אלעזר שאמר רב אושעיא, וכן אמר רב אדא בר אהבה: כאן אנו עוסקים בבד שהוא בדיוק שלושה על שלושה טפחים, ואנו עוסקים ביום טוב שחל בערב שבת. והכול סבורים שההלכה היא כדעתו של רבי יהודה, שאמר שביום טוב מותר רק להדליק אש בכלים שלמים, שכן מותר לטלטלם ואין להם דין מוקצה; אולם אין להדליק אש באמצעות כלים שבורים, כלומר, כלים שנשברו ביום טוב. מאחר שנשברו ביום טוב עצמו, הם מסווגים כדבר שנולד ביום טוב, וההלכה אוסרת לטלטלם. וכן, גם הכול סבורים שההלכה היא בהתאם לדעתו של עולא, שכן עולא אמר: המדליק נר חייב להדליק את רוב הפתילה הבולטת מן הנר. על יסוד הנחות אלה, ניתן להבין את המחלוקת במשנה כך: רבי אליעזר סבור שקיפול בלבד אינו מועיל לבטל את מעמד הפתילה ככלי, ומשעה שאדם מדליק רק חלק קטן ממנה, היא בכך נעשית לכלי שבור, שכן חלק ממנה נשרף והשארית פחותה משלושה על שלושה טפחים. בד קטן יותר שוב אינו נחשב חשוב. מאחר שהוא נדרש להדליק את רוב הפתילה הבולטת, וכאמור לעיל אסור להדליק בכלים שבורים, אין הוא רשאי להדליק את הבגד המקופל. ורבי עקיבא סבר שקיפול מועיל, ומיד כשקיפל אותו, הבגד שוב אינו נושא מעמד של כלי. הוא לא נחשב כלי אפילו לפני שהדליקו, וכשהוא מדליק אותו, הרי זה כאילו הוא מדליק עץ פשוט, ולא כלי שנשבר ביום טוב.
אָמַר רַב יוֹסֵף, הַיְינוּ דְּתָנֵינָא: ״שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת״ וְלָא יָדַעְנָא לְמַאי הִלְכְתָא.
רב יוסף אמר, זה מה שלמדתי: שלושה על שלושה בדיוק. ולא ידעתי לאיזו הלכה היה הדבר נוגע. רב יוסף קיבל מרבותיו שהברייתא מתייחסת למקרה של שלושה על שלושה בדיוק, והוא לא ידע מדוע היה חשוב להעמיד את הברייתא במקרה של בדיוק שלושה על שלושה ולא יותר.
וּמִדְּקָא מְתָרֵץ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, שְׁמַע מִינַּהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ. וּמִי אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָכִי? וְהָאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה:
הגמרא מוסיפה בדרך אגב: ומן העובדה שרב אדא בר אהבה פירש משנה זו בהתאם לדעתו של רבי יהודה, הסק מכך שהוא סבור בהתאם לדעתו של רבי יהודה. האם רב אדא בר אהבה אכן אמר זאת? והרי רב אדא בר אהבה עצמו אמר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria