וְאֵין לָהּ פִּדְיוֹן, וַאֲסוּרָה לְזָרִים. הָנָךְ נְפִישָׁן.
וְ,תרומהאֵין לָהּ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל פדיון: גאולה, שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁנִּתְקַדְּשָׁה, אֵין לִפְדּוֹתָהּ וּלְהַפְכָּהּ לְחֻלִּין. וְהִיא אֲסוּרָה לְזרים: מי שאינם כוהנים לֶאֱכוֹל אוֹתָהּ. חוּמְרוֹת אֵלּוּ אֵינָן חָלוֹת עַל דְּבָרִים מוּקְדָּשִׁים. הַגְּמָרָא מְשִׁיבָה: אַף עַל פִּי כֵן, אוֹתָן חוּמְרוֹת הַחָלוֹת עַל דְּבָרִים מוּקְדָּשִׁים רַבּוֹת יוֹתֵר מֵאֵלּוּ הַחָלוֹת עַל תרומה. לְפִיכָךְ, רָאוּי לְהַחְמִיר יוֹתֵר בְּדְּבָרִים מוּקְדָּשִׁים וּלְהוֹצִיא תְּרוּמָה טְמֵאָה מִן הָאִיסּוּר לְהֵהָנוֹת בִּשְׂרֵפָתָהּ.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: קֹדֶשׁ חָמוּר שֶׁכֵּן עָנוּשׁ כָּרֵת. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, אָמַר קְרָא: ״תִּתֵּן לוֹ״. ״לוֹ״ — וְלֹא לְאוּרוֹ. מִכְּלָל דְּבַת אוּרוֹ הוּא.
ואם תרצה, אמור במקום זאת טעם אחר, בלי למנות את מספר החומרות: קודשים הם יותר חמורים משום שהאוכל אותם בטומאה חייב כרת, ואילו במקרה של תרומה העונש הוא מיתה בידי שמים. מבחינה זו, התורה מחמירה יותר ביחס לקודשים מאשר ביחס לתרומה. רב נחמן בר יצחק אמר שיש ראיה אחרת לכך שמותר ליהנות מתרומה בשעה שהיא נשרפת. שכן הפסוק אמר: "ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח, ד). חכמים דרשו מפסוק זה: תן לכהן תרומה טהורה, הראויה לו לאכילה, ואל תיתן לכהן תרומה הראויה רק לאשו, להישרף. מכאן, תרומה טמאה ראויה לאשו, כלומר, כהן רשאי ליהנות ממנה.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כּוּ׳: מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַנִּיחֶנָּה וְיֵצֵא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיֵצֵא! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב זַבְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה, רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית, רְשׁוּת. וַאֲנִי אוֹמֵר: מִצְוָה.
למדנו במשנה כי רבי ישמעאל אומר שהדלקת נר בשבת בזפת אסורה. הגמרא שואלת: מה הטעם לכך? רבא אמר: מפני שריחו רע, גזרו חכמים גזירה האוסרת את השימוש בזפת, שמא יניח את האור וייצא. אמר לו אביי: וייצא. איזו חובה יש לשבת ליד האור? אמר לו רבא: מפני שאני אומר שהדלקת נרות שבת היא חובה, וחייב אדם לאכול דווקא לאור זה לכבוד שבת. כפי שאמר רב נחמן בר רב זבדא, ויש אומרים שהיה זה רב נחמן בר רבא שאמר שרב אמר: הדלקת נרות שבת היא חובה, ואילו רחיצת ידיו ורגליו במים חמים בערב שבת היא רק רשות. ואני אומר: רחיצה אינה רק רשות; היא מצווה אף על פי שאינה חובה.
מַאי מִצְוָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעַאי, עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִים לוֹ עֲרֵיבָה מְלֵאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמִתְעַטֵּף, וְיוֹשֵׁב בִּסְדִינִין הַמְצוּיָּיצִין, וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת. וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְחַבִּין מִמֶּנּוּ כַּנְפֵי כְסוּתָן. אָמַר לָהֶן: בָּנַי, לֹא כָּךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: סָדִין בְּצִיצִית, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין — וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וְאִינְהוּ סָבְרִי, גְּזֵירָה מִשּׁוּם כְּסוּת לַיְלָה.
הגמרא שואלת: איזו מצווה יש כאן? הגמרא מסבירה שרב יהודה אמר שרב אמר: כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי: בערב שבת, היו מביאים לו קערה מלאה מים חמים והוא היה משתמש בה כדי לרחוץ את פניו, ידיו ורגליו, והוא היה מתעטף ויושב בגלימות פשתן עם ציציות, והיה כמלאך ה' צבאות. את כל זה עשה לכבוד שבת. והגמרא מספרת שתלמידיו, שגם הם ישבו עטופים בגלימות פשתן, היו מסתירים ממנו את כנפות בגדיהם כדי שלא יראה שאין בבגדיהם ציציות. אמר להם: בניי, וכי לא לימדתי אתכם לגבי החובה להטיל ציצית בגלימת פשתן: בית שמאי פוטרים את סדין הפשתן, מפני שלפחות חלק מן הציציות נעשה תמיד מצמר, ויש איסור מן התורה על שעטנז של צמר ופשתן שחל אפילו על ציצית? ובית הלל מחייבים סדיני פשתן במצוות ציצית, שכן הם סבורים שמצוות עשה של ציצית דוחה את האיסור של עירוב צמר ופשתן. ההלכה היא כדעת בית הלל, ולכן הסדינים חייבים בציצית. והתלמידים סברו: אף שמותר לפי דין תורה להטיל ציצית בבגד פשתן, חכמים גזרו גזירה שאין לעשות כן משום בגדים הנלבשים בלילה. חכמים חששו שמא אדם ילבש גלימה זו בלילה. מאחר שבלילה אין אדם חייב במצוות ציצית, נמצא שהוא לובש את התערובת האסורה של צמר ופשתן בזמן שאינו מקיים את מצוות ציצית. לכן אסור להטיל ציציות מצמר בבגד פשתן, אפילו בבגד הנלבש ביום.
״וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה״. מַאי ״וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי״ — אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: זוֹ הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת. ״נָשִׁיתִי טוֹבָה״ — אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זוֹ בֵּית הַמֶּרְחָץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: זוֹ מִטָּה נָאָה וְכֵלִים נָאִים שֶׁעָלֶיהָ. רַבִּי אַבָּא אָמַר: זוֹ מִטָּה מוּצַּעַת וְאִשָּׁה מְקוּשֶּׁטֶת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.
מאחר שרחצה כהכנה להנאת השבת נדונה, הגמרא מביאה את הפירוש הדרשני של הפסוק המתאר את היוצאים לגלות: "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה" (איכה ג, יז). מהו: "ותזנח משלום נפשי"? רבי אבהו אמר: זהו החוסר בהזדמנות לעסוק בהדלקת נרות השבת, שפליט אינו יכול לעשות. "נשיתי טובה", רבי ירמיה אמר: זהו החוסר בהזדמנות להתרחץ בבית המרחץ. רבי יוחנן אמר: זהו החוסר בהזדמנות לעסוק ברחיצת ידיו ורגליו במים חמים. רבי יצחק נפחא אמר: טובה היא מיטה נאה ומצעי מיטה נאים שעליה, שאינם מצויים בגלות. רבי אבא אמר: זו מיטה מוצעת, ואישה מקושטת, כלומר, ראויה ומתאימה (רשב"א) לתלמידי תורה.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? — כׇּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעׇשְׁרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. סִימָן מטק״ס. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: כׇּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה כְּרָמִים וּמֵאָה שָׂדוֹת וּמֵאָה עֲבָדִים שֶׁעוֹבְדִין בָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה נָאָה בְּמַעֲשִׂים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשׁוּלְחָנוֹ.
אגב הדיון על שגשוג, הגמרא מזכירה שבנושא דומה, שנו חכמים: מי הוא עשיר? כל מי שנהנה מעושרו, וזהו דבריו של רבי מאיר. האותיות מ (מאיר), ט (טרפון), ק (עקיבא), ס (יוסי) הן סימן לתנאים שהביעו דעות בעניין זה. רבי טרפון אומר: אדם עשיר הוא כל מי שיש לו מאה כרמים, ומאה שדות, ומאה עבדים העובדים בהם. רבי עקיבא אומר: כל מי שיש לו אישה שמעשיה נאים. רבי יוסי אומר: כל מי שיש לו בית מרחץ סמוך לשולחנו.
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין מַדְלִיקִין בִּצְרִי. מַאי טַעְמָא? — אָמַר רַבָּה: מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי:
לימדו בברייתא שרבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בשבת בשרף של עצי בלסם [צרי]. הגמרא שואלת: מה הטעם לכך? רבה אמר: מאחר שריחו הנעים מתפשט, חששו חכמים שמא ישכח אדם ויבוא ליטול מעט שרף ממנו בשבת. הרי זה כמכבה את הנר, שכן הוצאת שמן מנר דולק מקצרת את משך הזמן שבו יבער. אמר לו אביי:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria