רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם לִכְלֵי חֶרֶס דָּמוּ, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ לָא לִיטַּמּוּ מִגַּבָּן? — הוֹאִיל וְנִרְאֶה תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ.
רב אשי אמר: מעולם לא היה צורך להשוות בין כלי זכוכית לכלי מתכת. אלא, כלי זכוכית נמשלו לכלי חרס מכל בחינה. ואשר למה שהיה קשה לך, שאם כן, כלי זכוכית, ככלי חרס אחרים, לא צריכים להיטמא מן המגע של צדם החיצון עם מקור טומאה; מאחר שבכלי זכוכית תוכם נראה כברם, הושווה דינו של הצד החיצון לזה של הצד הפנימי, שכן אין ביניהם הבדל נראה לעין.
שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח תִּיקֵּן כְּתוּבָה לָאִשָּׁה וְגָזַר טוּמְאָה עַל כְּלֵי מַתָּכוֹת. כְּלֵי מַתָּכוֹת דְּאוֹרָיְיתָא נִינְהוּ! דִּכְתִיב: ״אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף וְגוֹ׳״. לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְטוּמְאָה יְשָׁנָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּשֶׁל צִיּוֹן הַמַּלְכָּה שֶׁעָשְׁתָה מִשְׁתֶּה לִבְנָהּ וְנִטְמְאוּ כׇּל כֵּלֶיהָ, וְשִׁבְּרָתַן וּנְתָנָתַן לְצוֹרֵף וְרִיתְּכָן וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים חֲדָשִׁים. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יַחְזְרוּ לְטוּמְאָתָן יְשָׁנָה.
למדנו כי שמעון בן שטח תיקן את נוסח כתובת הנישואין לאישה וגזר טומאה על כלי מתכות. הגמרא שואלת: וכי אין כלי מתכות טמאים מדין תורה, כפי שנאמר: "אך את הזהב ואת הכסף, את הנחושת את הברזל את הבדיל ואת העופרת. כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא, וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים" (במדבר לא:כב–כג)? הגמרא משיבה: תקנתו של שמעון בן שטח בעניין טומאת כלי מתכות בכלל נצרכה רק לעניין טומאה קודמת שחוזרת לכלי מתכות לאחר שהתיכו אותם מחדש. כפי שאמר רב יהודה שאמר רב: היה מעשה באחותו של שמעון בן שטח, של ציון המלכה, שעשתה משתה חתונה לבנה. כל כליה נטמאו, והיא שברה אותם ונתנה אותם לנפח, והוא הלחים את הכלים השבורים יחד ועשה כלים חדשים. ואמרו חכמים: מה שעשתה לא הועיל, שכן כל הכלים יחזרו לטומאתם הקודמת.
מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם גֶּדֶר מֵי חַטָּאת נָגְעוּ בָּהּ.
לגבי עיקר העניין, הגמרא שואלת: מה הטעם שגזרו טומאה קודמת על כלי מתכות? הגמרא משיבה: משום גדר שנבנתה כדי לשמור על תקינותם של מי חטאת, חכמים נגעו בו. כדי לטהר כלי שבא במגע עם מת, נדרש להזות על הכלי ממי חטאת ביום השלישי וביום השביעי לאחר שנטמא, כפי שנאמר: "הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר, ואם לא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר" (במדבר יט:כ). הדבר כרוך בטורח ניכר. אם אנשים יעדיפו לשבור או לפגום בכלי מתכות טמאים כדי לטהרם ביתר קלות, השימוש במי חטאת יתבטל. כתוצאה מכך, חכמים גזרו שכלי מתכות יישארו טמאים עד שיעברו את תהליך הטהרה.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לֹא לְכׇל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ, אֶלָּא לְטוּמְאַת הַמֵּת בִּלְבַד אָמְרוּ — שַׁפִּיר.
הגמרא שואלת: מובן, לפי מי שאמר כי לא אמרו את גזירת הטומאה הישנה על כלי מתכות לגבי כל סוגי הטומאה; אלא אמרו את הגזירה לגבי הטומאה הנגרמת ממגע עם מת, הדבר מסתדר היטב. במקרה של טומאה הנגרמת ממגע עם מת, חכמים גזרו גזירה זו מפני שתהליך טהרתה מכביד. הוא דורש טבילה והזאה ממי חטאת ביום השלישי וביום השביעי. אולם, לגבי שאר סוגי הטומאה, שטהרתם נעשית באמצעות טבילה בלבד, אדם לא ישבור כלי כדי להימנע מטבילה. לפיכך, אין צורך לתקן גזירה במקרים אלה.
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְכׇל הַטּוּמְאוֹת אָמְרוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא לֹא יִקֳּבֶנּוּ בִּכְדֵי טׇהֳרָתוֹ.
ואולם, לפי מי שאמר כי גזרו על טומאה ישנה בכלי מתכות לגבי כל סוגי הטומאה, ובכלל זה אותם סוגי טומאה שאינם טעונים הזאה במי חטאת כדי להיטהר, מה יש לומר כטעם לגזירה? אמר אביי: שמעון בן שטח תיקן גזירה מפני החשש שמא לא ינקב את הכלי ההוא בנקב גדול כדי לעשותו טהור מבחינה טקסית. כדי לטהר כלי על ידי שבירתו, צריך לעשות בו נקב גדול דיו כדי להבטיח שהכלי לא יוכל עוד להכיל את התכולה שלשמה נועד. אביי הסביר שחששו של שמעון בן שטח היה שמי שמחשיב את הכלי לא ישבור אותו במידה מספקת כדי לעשותו טהור מבחינה טקסית.
רָבָא אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ טְבִילָה בַּת יוֹמָא עוֹלָה לָהּ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַצְפִינְהוּ מִרְצָף.
רבא אמר: זוהי גזירה שמא יאמרו כי טבילה באותו יום מספיקה כדי לטהר כלי זה. אנשים לא יהיו מודעים לאופן שבו כלי המתכת נעשה טהור, ויניחו שטהרתו הושגה באמצעות טבילה ולא באמצעות שבירה. הדבר יוביל אותם למסקנה שכל כלי נעשה טהור מיד עם טבילתו, ואין צורך להמתין לשקיעת החמה, בניגוד לדין התורה. לפיכך גזרו חכמים שכלים שתוקנו שומרים על טומאתם הקודמת. הגמרא שואלת: מהו ההבדל המעשי בין הטעמים של אביי ורבא? הגמרא משיבה: ההבדל ביניהם הוא במקרה שבו הוא שבר את הכלי לגמרי. אם היה חשש שמא לא ינקב אותו במידה מספקת, שוב אין מקום לחשש. אולם אם היה חשש שמא יאמרו שטבילה מועילה באותו יום, עדיין יש מקום לחשש.
וְאִידַּךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּינּוֹר לְקַבֵּל בָּהֶן מֵי גְּשָׁמִים — אֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים וְאֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים, וַאֲפִילּוּ כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וּכְלֵי גְלָלִים — פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. אֶחָד הַמַּנִּיחַ וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵחַ, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין בַּשּׁוֹכֵחַ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל. וּמוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי בַּשּׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר, שֶׁהוּא טָהוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: עֲדַיִין מַחֲלוֹקֶת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.
עד לנקודה זו נמנו כמה, אך לא כל, משמונה עשרה הגזירות. הגמרא שואלת: ומה היא הגזירה האחרת? הגמרא משיבה: כפי שלמדנו במשנה במסכת מקוואות: המניח כלים תחת צינור כדי לקבל מי גשמים, המים שנאספו בכלים נחשבים מים שאובים. כך הוא בין במקרה של כלים גדולים אשר, מחמת גודלם, אינם מקבלים טומאה, ובין במקרה של כלים קטנים. ואפילו אם היו כלי אבן וכלי אדמה וכלי גללים, העשויים מגללי בקר יבשים, שאינם נחשבים כלים לענין טומאה ואינם מקבלים טומאה כלל, דין זה חל. המים שבכלים נחשבים מים שאובים לכל דבר. אם נטפו מאותם כלים וזרמו אל מקווה שעדיין לא הגיע לשיעורו המלא, ארבעים סאה, ומילאו אותו, המים פוסלים את המקווה. הגמרא מוסיפה שהלכה זו חלה בין במקרה שבו מניחים את הכלים תחת הצינור בכוונה תחילה לקבל את המים הזורמים בו ובין במקרה שבו שוכחים את הכלים שם והם מתמלאים שלא במתכוון; זהו דברי בית שמאי. ובית הלל מכשירים את המקווה, במקרה שבו שוכחים את הכלים. רבי מאיר אמר: נמנו בעליית חנניה בן חזקיה ורבו בית שמאי על בית הלל. ועוד אמר רבי מאיר שבית שמאי מודים לבית הלל שבמקרה שבו שוכחים כלים בחצר והם מתמלאים במי גשמים, המים טהורים. רבי יוסי אמר: המחלוקת עדיין עומדת במקומה, ובית שמאי לא הודו לבית הלל כלל.
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דְּבֵי רַב אָמְרִי: הַכֹּל מוֹדִים כְּשֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁעַת קִישּׁוּר עָבִים, טְמֵאִים. בִּשְׁעַת פִּיזּוּר עָבִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרִין. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁהִנִּיחָם בִּשְׁעַת קִישּׁוּר עָבִים, וְנִתְפַּזְּרוּ, וְחָזְרוּ וְנִתְקַשְּׁרוּ. מָר סָבַר בָּטְלָה מַחְשַׁבְתּוֹ, וּמָר סָבַר לֹא בָּטְלָה מַחְשַׁבְתּוֹ.
רב משרשיא אמר: חכמים מבית מדרשו של רב אומרים: הכול מודים שאם הניח את הכלים בחצר בשעת התקדרות העננים, סימן שעומד לרדת גשם, ממש לפני שהחל לרדת גשם, אז המים שבכלים טמאים, פסולים, שכן בוודאי התכוון שהמים ימלאו את הכלים. אם הניח את הכלים בשעת פיזור העננים, ולאחר מכן התקדרו העננים, ואז ירד גשם והכלים התמלאו ממי הגשמים, הכול מודים שהמים טהורים. הם כשרים למלא את המקווה לשיעורו, מפני שבשעה שהניח את הכלים תחת המרזב לא הייתה כוונתו שיתמלאו במי גשמים. נחלקו רק במקרה שבו הניחם בשעת התקדרות העננים, והעננים התפזרו, ואז לא ירד גשם, ורק לאחר מכן התקדרו שוב, וירד גשם ומילא את הכלים. במקרה זה, אותו חכם, בית הלל, סובר שמכיוון שהעננים התפזרו לאחר שהניח את הכלים, מחשבתו למלא את הכלים במים בטלה. הכלים נשארו בחצר מחמת שכחתו, וכאשר התמלאו לאחר מכן לא הייתה זו כוונתו שיתמלאו. ואילו אותו חכם, בית שמאי, סובר שמחשבתו לא בטלה, שכן כוונתו המקורית התקיימה לבסוף למרות העיכוב בהגשמתה.
וּלְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר מַחֲלוֹקֶת עֲדַיִין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, בָּצְרִי לְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף בְּנוֹת כּוּתִים נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן — בּוֹ בַּיּוֹם גָּזְרוּ.
הגמרא תוהה: אכן, לשיטת רבי מאיר, נוספה גזירה נוספת למניין. אולם, לשיטת רבי יוסי, שאמר שבמקרה זה המחלוקת עדיין עומדת במקומה, מניין שמונה עשרה הגזירות חסר. רב נחמן בר יצחק אמר: את הגזירה שבנות השומרונים [כותים] נחשבות כבעלות מעמד של נשים נידות מעריסתן, מלידתן, גזרו באותו יום. ההלכה היא שכל נקבה הרואה דם נידה טמאה, בלי קשר לגילה, אפילו אם היא בת יום אחד. השומרונים לא קיבלו הלכה זו של התורה. לפיכך, ייתכן שהיו ביניהם ילדות שראו דם נידה לפני שהגיעו לבגרות, והשומרונים התעלמו מטומאתן. לכן, מחמת ספק זה, גזרו החכמים טומאה על כל בנות השומרונים מלידה.
וְאִידַּךְ מַאי הִיא? דִּתְנַן: כׇּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטּוּמְאָה בְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
הגמרא שואלת: ומהי הגזירה האחרת? הגמרא משיבה שגזירה נוספת היא כפי שלמדנו מסורת הלכתית במשנה, שכל הכלים המיטלטלים שרוחבם כרוחב מלמד הבקר, מקל ארוך לדרבון ולהכוונת בהמת חרישה, מעבירים טומאה. אם צד אחד של החפץ היה מעל מת והצד האחר של החפץ היה מעל כלים, הכלים נטמאים משום טומאת אוהל מעל מת. רבי טרפון אמר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria