אם היא אשת ישראל, כלומר התארסה לישראל, שמותר לו לשאת אישה שעברה חליצה, היא עושה חליצה מחמת הספק. מאחר שייתכן שהוולד היה נפל ולכן מעולם לא נחשב חי, ובמקרה כזה הייתה חייבת בייבום או בחליצה, על ידי עשיית חליצה היא מסירה כל ספק ויכולה להישאר עם בעלה החדש. אולם אם היא אשת כהן, אינה עושה חליצה, שכן אם תעשה חליצה תיאסר על בעלה הכהן. מאחר שיש הסוברים שהתינוק נחשב חי מרגע לידתו, על סמך דעה זו היא פטורה מלעשות חליצה בדיעבד.

רב שרביה אמר בשם רבא: גם זו, האישה הנשואה לישראל, וגם זו, האישה הנשואה לכהן, חולצות, שכן האיסור לשאת אישה שלא הותרה מזיקת ייבום הוא איסור חמור, ואין מתחשבים בכך שבעלה כהן.

רבינא אמר לרב שרביה: בערב רבא אכן אמר כך, כפי שאמרת; אולם, בבוקר הוא חזר בו מדבריו, וזה מה שציטטתי. רב שרביה, לעומת זאת, לא קיבל הסבר זה, ואמר: האם התרת את אשתו של כהן בלא חליצה, למרות העובדה שרבן שמעון בן גמליאל מחשיב את התינוק לנפל אלא אם כן הוא שורד עד גיל שלושים יום? מאחר שהפרת את פסיקתו, יהי זה רצון האל שתמשיך בדרך זו ותתיר אכילת חֵלֶב אסור.

למדנו במשנה שרבי יהודה מתיר למול אנדרוגינוס בשבת. רב שיזבי אמר שרב חסדא אמר: לא לגבי כל העניינים אמר רבי יהודה שאנדרוגינוס הוא נחשב זכר; אלא רק לגבי מילה, שאם תאמר כן, שמעמדו ההלכתי של אנדרוגינוס הוא כשל זכר לכל דבר, אז אפילו לגבי נדרי הערכה, צריך להיערך.

ומניין אנו למדים שהוא אינו נערך? כפי שנשנה בספרא, המדרש ההלכתי על ויקרא, לגבי הפסוק: "והיה ערכך לזכר מבן עשרים שנה ועד בן ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל הקודש" (ויקרא כז:ג). חכמים דרשו: "הזכר" משמע הזכר המובהק ולא טומטום או אנדרוגינוס. יכול הייתי לחשוב שאלה לא יהיו נערכים לפי ערך איש, אלא יהיו נערכים לפי ערך אשה. לכן, הכתוב אומר: "הזכר," ובפסוק שלאחריו: "ואם נקבה היא, והיה ערכך שלשים שקלים" (ויקרא כז:ד), ללמד: רק זכר מובהק או נקבה מובהקת, ולא טומטום או אנדרוגינוס, המסווגים כלא זכר ולא נקבה.