Drashot AI Logo
עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ, דִּכְתִיב: ״שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדׇרְלָעוֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ. וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגוֹ׳״
במהלכן חטאו היה בסך הכול עשרים ושש שנים, כפי שנכתב: "שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלוש עשרה שנה מרדו, ובשנה הארבע עשרה בא כדרלעומר" (בראשית יד:ד–ה). שתים עשרה השנים ועוד ארבע עשרה השנים שבהן היו משועבדים לא היו שנות שלווה, ולכן נותרו רק עשרים ושש שנות שלווה שבהן חטאו.
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: כׇּל עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ גְּבוֹהִין מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְסוֹף חֲרֵבָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חׇרְבוֹתָיו״. וְהָנֵי מִילֵּי בְּבָתִּים, אֲבָל בְּקִשְׁקוּשֵׁי וַאֲבַרְוָרֵי לֵית לַן בַּהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא עֲבַדִי לְמָתָא מַחְסֵיָא דְּלָא חֲרַבָה. וְהָא חֲרַבָה! מֵאוֹתוֹ עָוֹן לֹא חָרְבָה.
ורבא בר מחסיא אמר כי רב חמא בר גוריא אמר כי רב אמר: כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת סופה להיחרב מפני הביזיון שנעשה לבית הכנסת. רמז לדבר מן הנאמר: "לרומם את בית אלוהינו ולהעמיד את חורבותיו" (עזרא ט:ט). הבית המוקדש לאלוהים צריך להיות מורם מעל שאר בתי העיר. הגמרא מוסיפה: וזה נאמר רק על גובה הבתים עצמם. אבל, אם העמודים [קשקושי] והמגדלים [אברורי] היוצאים מן הבית גבוהים מבית הכנסת, אין לנו בכך בעיה. רב אשי אמר: אני גרמתי לכך שהעיר מתא מחסיא לא תיחרב בכך שבניתי את בית הכנסת גבוה משאר הבתים. הגמרא שואלת: וכי לא מתא מחסיא בסופו של דבר נחרבה? הגמרא משיבה: לא נחרבה בגלל אותו חטא; חטאים אחרים גרמו לחורבנה.
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: תַּחַת יִשְׁמָעֵאל וְלֹא תַּחַת נׇכְרִי. תַּחַת נׇכְרִי וְלֹא תַּחַת חַבָּר. תַּחַת חַבָּר וְלֹא תַּחַת תַּלְמִיד חָכָם. תַּחַת תַּלְמִיד חָכָם וְלֹא תַּחַת יָתוֹם וְאַלְמָנָה.
ואמר רבא בר מחסיא כי רב חמא בר גוריא אמר כי רב אמר: מוטב להיות תחת עולו של ישמעאל ולא תחת עולו של נכרי, הרומאים; תחת נכרי ולא תחת חבר, כהן אש זורואסטרי פרסי; תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם, שכן אם אדם פוגע בתלמיד חכם הגדול ממנו, החכם ידקדק עמו והוא ייענש בידי שמים; תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום או אלמנה, שכן הם נפגעים בקלות וה' הבטיח לשמוע את צעקתם ולהעניש את הפוגעים בהם.
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: כׇּל חוֹלִי, וְלֹא חוֹלִי מֵעַיִם. כׇּל כְּאֵב, וְלֹא כְּאֵב לֵב. כׇּל מֵיחוֹשׁ, וְלֹא מֵיחוֹשׁ רֹאשׁ. כׇּל רָעָה, וְלֹא אִשָּׁה רָעָה.
ואמר רבא בר מחסיא כי רב חמא בר גוריא אמר כי רב אמר: מוטב לסבול מכל מחלה ממושכת ולא ממחלת מעיים. וכן מוטב לסבול כל כאב, אפילו אם הוא חד ומייסר, ולא כאב לב; כל מיחוש קל ולא כאב ראש; כל רעה ולא אשה רעה.
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: אִם יִהְיוּ כׇּל הַיָּמִים דְּיוֹ, וַאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִים, וְשָׁמַיִם יְרִיעוֹת, וְכׇל בְּנֵי אָדָם לַבְלָרִין — אֵין מַסְפִּיקִים לִכְתּוֹב חֲלָלָהּ שֶׁל רְשׁוּת. מַאי קְרָאָה אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: ״שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעוֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר״.
ורבא בר מחסיא אמר שרב חמא בר גוריא אמר שרב אמר: אפילו אם כל הימים היו דיו, והקנים הגדלים ליד ביצות היו קולמוסים, והשמים היו קלף שעליו ייכתבו הדברים, וכל בני האדם היו סופרים; כל אלה אינם מספיקים לכתוב את המרחב הבלתי ניתן למדידה של השררה, כלומר, את כל השיקולים שממשלה חייבת לעסוק בהם ולטפל בהם. רב משרשיא אמר: מהו הפסוק הרומז לכך? "שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר" (משלי כה:ג).
וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ לִנְעוֹרֶת. אָמַר רַב חִסְדָּא: וּבוֹ בַּיּוֹם. וְאָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.
ואמר רבא בר מחסיא כי רב חמא בר גוריא אמר כי רב אמר: תענית מועילה לבטל חלום רע כמו שאש שורפת נעורת. רב חסדא אמר: ותענית מועילה דווקא באותו יום שחלם. ורב יוסף אמר: מי שמצטער מחלום רע שחלם מותר לו להתענות אפילו בשבת.
רַב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידֵּי אִיקְּלַע לְבֵי רַב אָשֵׁי. עָבְדִי לֵיהּ עִיגְלָא תִּילְתָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ: לִטְעוֹם מָר מִידֵּי. אֲמַר לְהוּ: בְּתַעֲנִית יָתֵיבְנָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְלָא סָבַר לֵיהּ מָר לְהָא דְּרַב יְהוּדָה? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: לֹוֶה אָדָם תַּעֲנִיתוֹ וּפוֹרֵעַ! אֲמַר לְהוּ: תַּעֲנִית חֲלוֹם הוּא. וְאָמַר רָבָא בַּר מַחְסֵיָא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב: יָפָה תַּעֲנִית לַחֲלוֹם כְּאֵשׁ לִנְעוֹרֶת. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: וּבוֹ בַּיּוֹם. וְאָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.
הגמרא מספרת: רב יהושע, בנו של רב אידי, הזדמן לבוא לביתו של רב אשי. הכינו לו עגל שלישי, שבשרו משובח, עבורו. אמרו לו: יטעם מר משהו. אמר להם: אני יושב בתוך תענית. אמרו לו: וכי אין מר סובר בהתאם להלכה זו של רב יהודה, שכן רב יהודה אמר: אדם יכול ללוות את תעניתו ולא להתענות ביום שקבע תחילה, ולפרוע אותה על ידי תענית ביום אחר? אתה יכול לדחות את תעניתך ליום אחר. אמר להם: זו תענית על חלום. ורבא בר מחסיא אמר שרב חמא בר גוריא אמר שרב אמר: תענית מועילה לבטל חלום רע כמו שאש שורפת מוץ. ורב חסדא אמר שהתענית מועילה דווקא באותו יום שבו חלם. ורב יוסף אמר שאדם המצטער מחמת חלום רע רשאי להתענות אפילו בשבת.
וְאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין, מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע. הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא אֵין מַפְסִיקִין? סֵיפָא אֲתָאן לְדִבְרֵי תוֹרָה. דְּתַנְיָא: חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה — מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּגוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי וַחֲבֵירָיו שֶׁתּוֹרָתָן אוּמָּנוּתָן. אֲבָל כְּגוֹן אָנוּ, מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע וְלִתְפִלָּה.
למדנו במשנה שאם הם כבר התחילו באחת מן הפעילויות הנזכרות במשנה, אינם צריכים להפסיק כדי לומר את תפילת העמידה; אולם, הם מפסיקים כדי לקרוא את שמע. הגמרא שואלת: האם לא כבר לימדה הפסקה הראשונה של המשנה שהם אינם צריכים להפסיק? מדוע המשנה חוזרת על כך? הגמרא משיבה: בפסקה האחרונה של המשנה, באנו לדון בענייני תורה. לגבי העוסקים בלימוד תורה, אינם צריכים להפסיק לתפילה, אך הם חייבים להפסיק כדי לקרוא את שמע. כפי שנשנה בברייתא: תלמידי חכמים, שהיו עוסקים בלימוד תורה, מפסיקים את לימוד התורה שלהם למען שמע, ואינם מפסיקים לתפילה. רבי יוחנן אמר הסתייגות לאמירה זו: לא שנו שאינם צריכים להפסיק לתפילה אלא לגבי כגון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, שתורתם אומנותם והם לעולם אינם מפסיקים את לימוד תורתם. אבל, לגבי כגון אנו, שגם עוסקים בפעילויות אחרות, אנו מפסיקים הן למען שמע והן לתפילה.
וְהָתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה, כָּךְ אֵין מַפְסִיקִין לִקְרִיאַת שְׁמַע! כִּי תָּנֵי הַהִיא — בְּעִיבּוּר שָׁנָה. דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְכֵן תָּנוּ סָבֵי דְהַגְרוֹנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: כְּשֶׁהָיִינוּ עוֹסְקִין בְּעִיבּוּר הַשָּׁנָה בְּיַבְנֶה לֹא הָיִינוּ מַפְסִיקִין לֹא לִקְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא לִתְפִלָּה.
באשר למהות האמירה, הגמרא שואלת: האם לא למדנו בברייתא אחרת: כשם שאין מפסיקים לתפילה, כך אין מפסיקים לשמע? הגמרא משיבה: כאשר אותה ברייתא נשנתה, היא נשנתה לגבי העוסקים בעיבור השנה. מאחר שפעילותם חיונית וכל מועדי השנה נקבעים באמצעות פעילות זו, התירו להם חכמים להמשיך ולא להפסיק לקריאת שמע. כפי שאמר רב אדא בר אהבה, וגם זקני העיר הגרוניא לימדו שרבי אלעזר בן רבי צדוק אמר: כאשר היינו עוסקים בעיבור השנה ביבנה, לא היינו מפסיקים לא לשמע ולא לתפילה.
מַתְנִי׳ לֹא יֵצֵא הַחַיָּיט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקוּלְמוֹסוֹ. וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו, וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן תִּינוֹקוֹת קוֹרְאִין, אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כַּיּוֹצֵא בוֹ: לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה.
משנה: משנה זו עוסקת בגזירות שונות, במיוחד בנוגע להלכות שבת, שנקבעו כדי להרחיק את האדם מעבירות שהוא עלול לעבור מתוך הרגל ושגרה. המשנה אמרה: החייט לא יצא במחטו סמוך לחשכה בערב שבת, שמא ישכח שהוא נושא את המחט ויצא בה לרשות הרבים אף לאחר כניסת השבת. וכן, הסופר [לבלר] לא יצא בקולמוסו[קולמוס] מאותו הטעם. ואין אדם מנער את בגדיו בשבת כדי להסיר מהם כינים; ואין אדם קורא בספר לאור הנר, שמא יבוא להטות את פתילת הנר. אולם, באמת אמרו הלכה קבועה: המשמש רואה היכן הילדים שתחת השגחתו קוראים בTorah, אפילו לאור הנר בשבת. אבל הוא עצמו לא יקרא. וכן, חכמים גזרו גזירה דומה בנוגע להלכות אחרות, כפי שאמרו: הזב לא יאכל אפילו עם אשתו הזבה, אף על פי ששניהם טמאים טומאה טקסית, מפני שעל ידי אכילה יחד יבואו לידי קירבה יתרה ויתרגלו לעבירה.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֲבָל אִם הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה — מוּתָּר.
גמרא: בין ההלכות הנוגעות לגזירות שנגזרו שמא יבוא אדם לעבור עבירה, למדנו במשנה שם: אין אדם רשאי לעמוד ברשות היחיד ולשתות מים הנמצאים ברשות הרבים, או להפך, לעמוד ברשות הרבים ולשתות מים הנמצאים ברשות היחיד, שמא יעביר את הכלי שממנו הוא שותה את המים אל המקום שבו הוא עומד ויתחייב להביא קרבן חטאת. אבל אם הכניס את ראשו ורוב גופו אל המקום שבו נמצאים המים שהוא שותה, שוב אין מקום לחשש, ומותר,

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria