בַּר קַשָּׁא דְפוּמְבְּדִיתָא דְּטַרְקֵיהּ חִיוְיָא, הֲוָה תְּלֵיסְרֵי חֲמָרֵי חִיוָּרָתָא בְּפוּמְבְּדִיתָא, קַרְעִינְהוּ לְכוּלְּהוּ, וְאִישְׁתְּכַחוּ טְרֵיפָה. הֲוַאי חֲדָא בְּהָהוּא גִּיסָא דְּפוּמְבְּדִיתָא, עַד דְּאָזְלִי מַיְיתִי לַהּ אַכְלַהּ אַרְיָא. אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי: דִילְמָא חִיוְיָא דְּרַבָּנַן טַרְקֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ אָסְוָתָא, דִּכְתִיב: ״וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ״. אֲמַרוּ לֵיהּ: אִין רַבִּי, דְּכִי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב, גְּזַר רַב יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא דְּלֵיכָּא דְּלַימְטֵי אַסָּא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא [בְּטַבְלָא], וַאֲזַל אִיהוּ אַמְטִי אַסָּא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא בְּטַבְלָא. טַרְקֵיהּ חִיוְיָא, וּמִית.
יהודי רשמי בפומבדיתא שנשך אותו נחש. היו שלושה עשר חמורים לבנים בפומבדיתא וקרעו את כולם ונמצאו טרפות. היה חמור אחד בצד האחר של פומבדיתא, ועד שהלכו להביאו, אריה אכל אותו. אמר להם אביי: מאחר שכל הדברים הללו אירעו, אולי נחש של החכמים נשך אותו, שאין לו רפואה, כמו שנאמר: "חופר גומץ בו יפול, ופורץ גדר ישכנו נחש" (קהלת י:ח). אולי אדם זה עבר על גזירה דרבנן, הידועה גם כגדר, ונשך אותו נחש כעונש. לנשיכה ההיא אין רפואה. אמרו לו: הן, רבי, כך הוא, שכאשר רב נפטר פסק רב יצחק בר ביסנא שאין מביאים הדס וענפי דקל לבית חתונות כדי ללוות פעמונים, והוא הלך והביא הדס וענפי דקל לבית החתונות עם פעמונים. לכן, נחש נשך אותו. ומסופר שלבסוף אותו פקיד מת.
הַאי מַאן דְּכַרְכֵיהּ חִיוְיָא — לִינְחוֹת לְמַיָּא וְלִיסְחוֹף דִּיקּוּלָא אַרֵישֵׁיהּ וּלְהַדְּקֵיהּ מִינֵּיהּ, וְכִי סָלֵיק עִילָּוֵיהּ — לִישְׁדְּיֵהּ לְמַיָּא וְלִיסְלוֹק וְלֵיתֵי. הַאי מַאן דְּמִיקַּנֵּי בֵּיהּ חִיוְיָא, אִי אִיכָּא חַבְרֵיהּ בַּהֲדֵיהּ — לַירְכְּבֵיהּ אַרְבַּע גַּרְמִידֵי, וְאִי לָא — לִישְׁוַאר נִגְרָא, וְאִי לָא — לִיעְבַּר נַהֲרָא, וּבְלֵילְיָא — לוֹתְבֵיהּ לְפֻרְיֵהּ — אַאַרְבַּע חָבְיָתָא, וְנִיגְנֵי בֵּי כוֹכְבֵי, וְלַיְיתֵי אַרְבְּעָה שׁוּנָּרֵי וְלֵיסְרִינְהוּ בְּאַרְבְּעָה כַּרְעֵי דְפוּרְיֵיהּ, וְלַיְתֵי שַׁחֲפֵי וְלִישְׁדֵּי הָתָם, דְּכִי שָׁמְעִי קָלֵיהּ אָכְלִי לֵיהּ. הַאי מַאן דְּרָהֵיט אַבָּתְרֵיהּ — לִירְהוֹט בֵּי חָלָתָא.
הגמרא מביאה מידע נוסף על הסכנות שמציבים נחשים וכיצד להתמודד איתם. מי שנחש כרך אותו, ירד למים ויניח סל על ראשו ויסיר את הנחש לאט ממנו אל תוך הסל. וכאשר הנחש נכנס אל הסל, ישליך אותו למים ויעלה וייצא. מי שנחש כועס עליו ונרדף על ידי נחש, אם יש עמו אדם אחר, ירכיב אותו ארבע אמות. ואם לא, יקפוץ מעל תעלה. ואם לא, יחצה נהר. ובלילה יניח את מיטתו על ארבע חביות ויישן בחוץ תחת הכוכבים. ויביא אדם ארבעה חתולים ויקשור אותם לארבע רגלי המיטה. ויביא אדם זרדים וענפים וישליך אותם שם כדי שכאשר החתולים ישמעו את הקול של הנחש הזוחל יאכלו אותו. מי שנרדף על ידי נחש, ירוץ בחול מפני שנחש אינו יכול לנוע במהירות בחול כפי שאדם יכול.
הַאי אִיתְּתָא דְּחָזְיָא חִיוְיָא, וְלָא יָדְעָה אִי יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ אִי לָא יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ — תִּשְׁלַח מָאנַהּ וְתִשְׁדֵּי קַמֵּיהּ, אִי מִכְרַךְ בְּהוּ דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ, וְאִי לָא — לָא יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ עִילָּוַהּ.
אישה שנראית על ידי נחש ואינה יודעת אם הפנה את תשומת לבו אל יה או אם לא הפנה את תשומת לבו אל יה, עליה להסיר את בגדיה ולהשליכם לפני הנחש. אם הנחש כורך את עצמו בבגדים, זהו סימן שהפנה את תשומת לבו אל יה; ואם לא, זהו סימן שלא הפנה את תשומת לבו אל יה.
מַאי תַּקַּנְתֵּהּ תְּשַׁמֵּשׁ קַמֵּיהּ. אִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל שֶׁכֵּן דְּתָקֵיף לֵיהּ יִצְרֵיהּ! אֶלָּא תִּשְׁקוֹל מִמַּזְּיַהּ וּמִטּוּפְרַהּ וְתִשְׁדֵּי בֵּיהּ, וְתֵימָא: ״דִּישְׁתָּנָא אֲנָא״. הַאי אִיתְּתָא דְּעָיֵיל בַּהּ חִיוְיָא, לִיפַסְּעוּהָ וְלוֹתְבוּהָ אַתַּרְתֵּי חָבְיָתָא, וְלַיְתֵי בִּישְׂרָא שַׁמִּינָה וְלִישְׁדֵּי אַגּוּמְרֵי, וְלַיְתֵי אַגָּנָא דְּתַחְלֵי וְחַמְרָא רֵיחְתָנָא וְלוֹתְבוּ הָתָם, וְלִיטְרוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְלִינְקוֹט צְבָתָא בִּידֵהּ, דְּכִי מוֹרַח רֵיחָא — נָפֵיק וְאָתֵי, וְלִישְׁקְלֵיהּ וְלִיקְלְיֵיהּ בְּנוּרָא, דְּאִי לָא — הָדַר עִילָּוַהּ.
מהי התרופה שלה כדי שהנחש יניח לה? עליה לקיים יחסים עם בעלה לפני הנחש. יש אומרים: אם היא מקיימת יחסים בפני הנחש, על אחת כמה וכמה שתשוקתו תתחזק. אלא, עליה לקחת משערה ומציפורניה ולהשליך אותם על הנחש, ולומר לו את הדברים הבאים כלחש: אני אישה נידה [דישטנא]. אישה שנחש נכנס בה, יפסקו את רגליה ויניחו אותה על שני חביות, ויביאו בשר שמן וישליכו אותו על גחלים. ויביאו לה קערה של גרגיר ויין ריחני ויניחו אותם שם ויערבבו אותם יחד. והיא צריכה לקחת מלקחיים בידה, וכאשר הנחש מריח את הריח הוא יוצא. ואז יש לקחת את הנחש ולשרוף אותו באש, שכן אם הוא לא יישרף, הוא יחזור אליה.
כׇּל הָאוֹכָלִין כּוּ׳. כׇּל הָאוֹכָלִין לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי טְחוֹל לַשִּׁינַּיִם וְכַרְשִׁינִין לִבְנֵי מֵעַיִים. כׇּל הַמַּשְׁקִין לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי מֵי צְלָפִין בְּחוֹמֶץ. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: מַהוּ לִשְׁתּוֹת מֵי רַגְלַיִם בְּשַׁבָּת? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: ״כׇּל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה״, וּמֵי רַגְלַיִם לָא שָׁתוּ אִינָשֵׁי.
למדנו במשנה: כל סוגי האוכל שאנשים בריאים אוכלים, מותר לאוכלם גם למי שאוכל אותם לצורך רפואה בשבת. הגמרא שואלת: הלשון: כל המאכלים, מה היא באה לרבות? הגמרא משיבה: היא באה לרבות טחול לצורך ריפוי שיניים ובקיה לצורך ריפוי מעיים, אף על פי שאינם מאכלים מצויים. עוד למדנו במשנה: ומותר לשתות את כל המשקאות בשבת. הגמרא שואלת: הלשון: כל המשקאות, מה היא באה לרבות? הגמרא משיבה: היא באה לרבות ערבוב מים ששרו בהם צלפים עם חומץ. רבינא אמר לרבא: מה הדין לגבי שתיית שתן בשבת? רבא אמר לו: אנו כבר למדנו במשנה: מותר לשתות את כל המשקאות, ואין אנשים שותים שתן ולכן אין הוא נחשב למשקה. הוא נצרך רק לצרכים רפואיים ולכן אסור.
חוּץ מִמֵּי דְקָלִים. תָּנָא: חוּץ מִמֵּי דְקָרִים. מַאן דִּתְנָא ״מֵי דְקָרִים״ — שֶׁהֵם דּוֹקְרִים אֶת הַמָּרָה, וּמַאן דְּאָמַר ״מֵי דְקָלִים״ — שֶׁיּוֹצְאִין מִן שְׁנֵי דִקְלֵי. מַאי מֵי דְקָלִים? אָמַר רַבָּה בַּר בְּרוֹנָא: תַּרְתֵּי תָּלֵאי אִיכָּא בְּמַעְרְבָא, וְנָפְקָא עֵינָא דְמַיָּא מִבֵּינַיְיהוּ. כָּסָא קַמָּא — מְרַפֵּי, אִידַּךְ — מְשַׁלְשֵׁל, וְאִידַּךְ — כִּי הֵיכִי דְּעָיְילִי הָכִי נָפְקִי. אָמַר עוּלָּא: לְדִידִי שְׁתֵי [לִי] שִׁיכְרָא דְּבַבְלָאֵי, וּמְעַלֵּי מִינַּיְיהוּ. וְהוּא דְּלָא רְגִיל בֵּיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין.
למדנו במשנה: מותר לשתות כל דבר בשבת חוץ ממי דקלים [mei dekalim]. שנינו באופן שונה מעט בתוספתא: מים דוקרים [mei dekarim]. הגמרא מסבירה: מי ששנה מים דוקרים מתכוון שהמים מנקבים את כיס המרה; ומי שאמר מי דקלים מתכוון שהם באים משני דקלים. כדי להסביר מהם מי דקלים, אמר רבה בר ברונא: יש שני דקלים בארץ ישראל, ומעיין מים יוצא מביניהם. הכוס הראשונה שאדם שותה מן המים הללו מרפה את המעיים, כוס נוספת גורמת לשלשול, ועוד אחת, כוס שלישית, כשם שנכנסה כמים, כך גם היא יוצאת. עולא אמר: אני שותה שיכר בבלי, והוא יעיל יותר ממי דקלים בגרימת שלשול. הגמרא מעירה: וזהו נכון. הוא מועיל לקיבה כאשר האדם השותה אותו לא התרגל לשיכר במשך ארבעים יום.
רַב יוֹסֵף אָמַר: זֵיתוֹם הַמִּצְרִי תִּילְתָּא שְׂעָרֵי, וְתִילְתָּא קוּרְטְמֵי, וְתִילְתָּא מִילְחָא. רַב פָּפָּא אָמַר: תִּילְּתָא חִיטֵּי, וְתִילְתָּא קוּרְטְמֵי, וְתִילְתָּא מִילְחָא וְכַמּוֹנָא, וְסִימָנָיךְ — סִיסָאנֵי. וְשָׁתֵי לְהוּ בֵּין דִּבְחָא לַעֲצַרְתָּא, דִּקְמִיט — מְרַפֵּי לֵיהּ, וְדִרְפֵי — קָמֵיט לֵיהּ.
רב יוסף אמר: מים שדוקרים הם זיתום מצרי, שעשוי משליש שעורים, ושליש כרכום, ושליש מלח. רב פפא אמר: הוא עשוי משליש חיטים, ושליש כרכום, ושליש מלח וכמון. וזה הסימן שלך לזכור מי אמר שזיתום עשוי משעורים: סל שנקרא סיסני, מילה שיש בה שני סמ"כים. מילה זו רומזת לכך שרב יוסף, שיש סמך בשמו, הוא זה שאומר שזיתום מצרי עשוי משעורים [שעורים], שיש בהן האות שׂ. האות שׂ מתחלפת עם סמך. ואת זה יש לשתות בין פסח לשבועות. למי שמעיו סתומים, זה ישחרר את מעיו וירפא אותו; ולמי שמעיו רפויים, זה יעצור אותו וירפא גם אותו.
וְכוֹס עִקָּרִין. מַאי כּוֹס עִקָּרִין? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לַיְיתֵי מַתְקַל זוּזָא קוּמָא אֲלֶכְּסַנְדְּרָיָא, וּמַתְקַל זוּזָא גַּבְיָא גִּילָא, וּמַתְקַל זוּזָא כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא, וְלִישְׁחֲקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. לְזָבָה — תְּלָתָא בְּחַמְרָא, וְלָא מִיעַקְרָא. לְיַרְקוֹנָא — תְּרֵין בְּשִׁיכְרָא, וּמִיעֲקַר. לְזָבָה תְּלָתָא בְּחַמְרָא, וְלָא מִיעַקְרָא. וְאִי לָא — לַיְיתֵי תְּלָתָא
וגם למדנו על כוס עיקרין במשנה. הגמרא שואלת: מהי כוס עיקרין? רבי יוחנן אמר: יביא אדם משקל של זוז של גומי אלכסנדרוני, ומשקל של זוז של אלום, ומשקל של זוז של כרכום גינה, ויטחן אותם יחד. ההליך לטיפול בזבה הוא שתשתה את שלושת המרכיבים הללו עם יין, ותתרפא מזיבתה ולא תיעקר. לטיפול בירקון יש לשתות שניים מן המרכיבים הללו עם שיכר; אולם האדם ייעשה עקר מכך. נאמר כי לטיפול בזבה, תשתה את שלושת המרכיבים הללו עם יין ותתרפא מזיבתה ולא תיעקר. ואם אין זה מועיל, יביאו שלוש