Drashot AI Logo
נְתִינָה לְמַעְלָה: מָה לְהַלָּן מָמוֹן, אַף כָּאן מָמוֹן.
מעל: "ייענש כפי שיושת עליו בעל האישה, וייתן כפי שיקבעו השופטים" (שמות כא:כב). כשם ששם, בביטוי: "ייתן כפי שיקבעו השופטים," הכוונה היא לפיצוי ממוני, כך גם כאן, בביטוי: "לתת נפש תחת נפש," הכוונה היא לפיצוי ממוני.
אָמַר רָבָא: הָאי דְּתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה מַפְּקָא מִדְּרַבִּי, וּמַפְּקָא מִדְּרַבָּנַן. דְּתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: ״מַכֵּה אָדָם״ וּ״מַכֵּה בְּהֵמָה״.
רבא אומר: זה אשר בית מדרשו של חזקיה לימד חולק על דבריו של רבי יהודה הנשיא, וחולק על דבריהם של החכמים. בית מדרשו של חזקיה סבור שבמקרה שבו אדם התכוון להרוג אדם אחד והרג אדם אחר, הוא פטור הן מחיוב מיתה, בניגוד לדעת החכמים, והן מחובת תשלום ממון. כפי שבית מדרשו של חזקיה לימד: הכתוב אומר: "ומכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת" (ויקרא כד, כא), ומכאן שמי שהורג אדם ומי שהורג בהמה דומים זה לזה.
מָה מַכֵּה בְּהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּ בָּהּ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה – לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן אֶלָּא לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן. אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, בֵּין מִתְכַּוֵּין לְשֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, בֵּין דֶּרֶךְ יְרִידָה לְדֶרֶךְ עֲלִיָּיה – לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן.
זה מלמד שכשם שלגבי ההורג בהמה, ה תורה לא הבחינה בין אם עשה זאת בשוגג או במזיד, אם פעל בכוונה או בלא כוונה, או אם הכה במהלך תנועה כלפי מטה או במהלך תנועה כלפי מעלה, ואין זה כדי לפוטרו מתשלום פיצוי ממוני בכל המקרים הללו אלא כדי לחייבו לשלם פיצוי ממוני, שכן ההורג בהמה חייב בכל מקרה; כך גם, לגבי ההורג אדם, אל תבחין לגביו אם עשה זאת בשוגג או שלא במתכוון, אם פעל בכוונה או בלא כוונה, או אם הכה במהלך תנועה כלפי מטה או במהלך תנועה כלפי מעלה, ואין זה כדי לחייבו לשלם פיצוי ממוני על הנזק שגרם תוך כדי הריגתו אלא כדי לפוטרו מתשלום פיצוי ממוני בכל מקרה.
מַאי ״שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין״? אִילֵּימָא שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין כְּלָל – הַיְינוּ שׁוֹגֵג! אֶלָּא פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין לָזֶה אֶלָּא לָזֶה, וְקָתָנֵי לְחַיְּיבוֹ מָמוֹן אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן. וְאִי בַּר קְטָלָא הוּא, מַאי אִיצְטְרִיךְ לְמִיפְטְרֵיהּ מָמוֹן?
לפיכך, נלמד מכאן שמי שעובר עבירה שעונשה מיתה פטור מלשלם פיצויים על מעשהו, אפילו אם בפועל לא נגזר עליו עונש מוות. הגמרא שואלת: מהי המשמעות של ללא כוונה? אם נאמר שפירושו שלא הייתה לו כוונה להרוג כלל ובמקרה הרג אדם, הרי זה רצח בשגגה המוזכר במפורש בברייתא. אלא, ברור שהכוונה בברייתא היא למי שאינו מתכוון להרוג את זה, אבל כן מתכוון להרוג את ההוא. ונלמד: אין זה כדי לחייבו לשלם השבה ממונית על הנזק שגרם תוך כדי הריגתו, אלא כדי לפוטרו מלשלם השבה ממונית. ואם לפי שיטת חזקיה הוא חייב מיתה, מאיזו סיבה היה צריך לפוטרו מהשבה ממונית? ברור שההלכה היא שמי שמוצא להורג פטור מתשלום.
אֶלָּא, לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: לָאו בַּר קְטָלָא הוּא, וְלָאו בַּר מָמוֹנָא הוּא.
אלא, האם אין להסיק מכך שהוא אינו חייב מיתה, ואף אינו חייב לשלם השבה ממונית. באשר לחיוב מיתה במקרה שבו אדם התכוון להרוג אדם אחד והרג אחר, אסכולתו של חזקיה סוברת כדעת רבי שמעון שהוא פטור מעונש מוות, וסוברת שהוא פטור גם מתשלום השבה ממונית.
מַתְנִי׳ רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים – כּוּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.
משנה: לגבי רוצח שנתערב באחרים ולא ניתן לזהות את הרוצח, כולם פטורים מאחריות להוצאה להורג. רבי יהודה אומר: בית הדין מכניס אותם לכיפה [lakippa] שבה ימותו לבסוף.
כׇּל חַיָּיבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָּזֶה – נִידּוֹנִין בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִידּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵיפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נִידּוֹנִין בִּשְׂרֵיפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה.
ביחס לכל אלה החייבים להיהרג בעונשי מוות שונים שהוטלו בידי בית דין, שנתערבו זה בזה ולא ניתן לקבוע איזה אדם נידון לאיזה מיתה, הרי הם כולם נידונים לצורת ההוצאה להורג הקלה ביותר שאליה נידון מי מהם. במקרה שבו אלה החייבים סקילה נתערבו עם אלה החייבים שריפה, רבי שמעון אומר: הם כולם נידונים להיות מוצאים להורג בסקילה, שכן שריפה היא צורת הוצאה להורג חמורה יותר מסקילה. וחכמים אומרים: הם כולם נידונים להיות מוצאים להורג בשריפה, שכן סקילה היא צורת הוצאה להורג חמורה יותר משריפה.
אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִילּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵיפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. אָמְרוּ לוֹ: אִילּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.
רבי שמעון אמר לחכמים: אם שריפה לא הייתה חמורה יותר מסקילה, לא הייתה ניתנת לבתו של כהן שזינתה. בת ארוסה של ישראלית שזינתה נידונה בסקילה. אם שריפה לא הייתה צורת מיתה חמורה יותר מסקילה, לא הייתה ניתנת לבתו של כהן שזינתה, שככל הנראה הייתה מקבלת עונש חמור יותר. החכמים אמרו לרבי שמעון: אם סקילה לא הייתה חמורה יותר משריפה לא הייתה עונש המוות הניתן למגדף ולעובד עבודה זרה, שכן מעשיהם מפרים את עצם ליבת האמונה היהודית.
הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחְנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּסַיִיף, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶנֶק.
יש מחלוקת מקבילה: במקרה שבו אלה שחייבים מיתה בעריפה התערבו עם אלה שחייבים חניקה, רבי שמעון אומר: דינם של כולם להיהרג בעריפה בחרב, שכן חניקה היא צורת מיתה חמורה יותר מעריפה. וחכמים אומרים: דינם של כולם להיהרג בחניקה, שכן עריפה היא צורת מיתה חמורה יותר מחניקה.
גְּמָ׳ מַאן אֲחֵרִים? אִילֵּימָא אֲחֵרִים כְּשֵׁרִים, פְּשִׁיטָא! וְתוּ, בְּהָא לֵימָא רַבִּי יְהוּדָה: כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִיפָּה?
גמרא: המשנה מלמדת את ההלכה של רוצח שנתערב באחרים. הגמרא שואלת: מיהם האחרים שעמהם נתערב? אם נאמר שהאחרים הם אנשים כשרים, הרי פשיטא שהם פטורים; מדוע ייענשו כולם על עבירתו של אחד שנקלע ביניהם? ועוד, וכי רבי יהודה יאמר במקרה כזה: בית הדין מכניס אותם לכיפה שבה ימותו לבסוף? וכי אפשר להניח לאנשים חפים מפשע למות בדרך זו?
(סימן בשק״ר).
הגמרא מצטטת סימן, בית, שין, קוף, ריש, עבור החכמים הדנים בשאלה שלעיל: רבי אבהו בשם שמואל, ריש לקיש ורבא.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר שְׁמוּאֵל: הָכָא בְּרוֹצֵחַ שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ, שֶׁנִּתְעָרֵב בְּרוֹצְחִים אֲחֵרִים שֶׁנִּגְמַר דִּינָן, עָסְקִינַן. רַבָּנַן סָבְרִי: אֵין גּוֹמְרִין דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בְּפָנָיו, הִלְכָּךְ כּוּלָּן פְּטוּרִין. וְרַבִּי יְהוּדָה: מִיפְטְרִינְהוּ לִגְמָרֵי נָמֵי לָא, כֵּיוָן דְּרוֹצְחִין נִינְהוּ. הִלְכָּךְ כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.
רבי אבהו אומר כי שמואל אומר: כאן אנו עוסקים ברוצח שעליו העידו עדים והדיינים דנו בעניינו, אך גזר דינו טרם היה סופי; והוא נכלא עד תום משפטו, והוא התערבב עם רוצחים אחרים שגזר דינם כבר היה סופי. אי אפשר לקבוע מי מהם הוא הרוצח שגזר דינו טרם הושלם כדי להביאו לבית הדין למתן פסק הדין. טעם המחלוקת הוא: חכמים סבורים שבית דין גומר את דינו של אדם רק בפניו. מאחר שזהותו של מי שגזר דינו לא הושלם אינה ידועה, אי אפשר לדון אותו למיתה. מאחר שאחד מהם אינו יכול להיות מוצא להורג, אי אפשר להוציא אף אחד מהם להורג; לפיכך, כולם פטורים. ורבי יהודה סבור: גם לפטור אותם לגמרי אי אפשר, שכן הם רוצחים. לפיכך, בית הדין מכניס אותם לכיפה.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: בְּאָדָם, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּפְטִירִי. אֲבָל הָכָא, בְּשׁוֹר שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָרִים אֲחֵרִים שֶׁנִּגְמַר דִּינָן, קָמִיפַּלְגִי. רַבָּנַן סָבְרִי: כְּמִיתַת בְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר, וְאֵין גּוֹמְרִין דִּינוֹ שֶׁל שׁוֹר אֶלָּא בְּפָנָיו, הִלְכָּךְ כּוּלָּן פְּטוּרִין. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.
ריש לקיש אומר: במקרה שבו אדם שהואשם בהריגת אחר נתערב באחרים, הכול מסכימים שהם כולם פטורים, מפני שאין מענישים אדם על רצח שביצעו אחרים. אבל כאן, מדובר בשור שדינו על נגיחת אדם למוות טרם נגמר, שנתערב בשוורים אחרים שדינם כבר נגמר, ובכך נחלקו. חכמים סבורים שעל סמך ההיקש ביניהם (ראו שמות כא:כט), ההלכה היא שכשם שמיתת הבעלים, כך מיתת השור, וכשם שבית דין גומר את דינו של אדם רק בפניו, כך בית דין גומר את דינו של שור רק בפניו. לפיכך, כל השוורים פטורים. ורבי יהודה סבור שבית הדין מכניס אותם ללשכה המקומרת. מאחר שמדובר בשור שנגח, והשאר השוורים נידונו לסקילה, כולאים אותם עד שימותו.
אָמַר רָבָא:
רבא אומר:

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria