אַמַּאי? אֵימָא: אַיְילוֹנִית הִיא, וְאַדַּעְתָּא דְּהָכִי לָא קַדֵּישׁ! אֶלָּא, לָאו דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא, וְרוֹב נָשִׁים לָאו אַיְילוֹנִית נִינְהוּ.
רבי ירמיה מדפתי מסביר כיצד משנה זו מדגימה שהולכים אחר הרוב אפילו בדיני נפשות: מדוע אדם שקיים יחסי אישות עם ילדה בת שלוש שנים שהייתה נשואה לאיש אחר חייב בעונש מוות? אמור שאולי יתברר כי היא איילונית שאינה מסוגלת ללדת, ובעלה לא קידש אותה על דעת כן; ולפיכך הנישואין בטלים, שכן נעשו בטעות. לכן, אדם שקיים עמה יחסי אישות לא צריך להיות חייב בעונש מוות על ניאוף. אלא, האין זה מפני שאנו אומרים שאדם הולך אחר הרוב, ורוב הנשים אינן איילוניות, ולכן ההנחה היא שהקידושין היו תקפים? זו הוכחה שאפילו בדיני נפשות הולכים אחר הרוב.
לָא, מַאי ״חַיָּיב עָלֶיהָ״ דְּקָתָנֵי? קׇרְבָּן.
הגמרא דוחה טענה זו: לא; אלא, מה פירוש אותו דבר שנשנה במשנה: ואם היא נשואה, אדם שאינו בעלה חייב על קיום יחסי אישות עמה משום איסור בעילה עם אשת איש? משמעות הדבר היא שאם אדם קיים בשוגג יחסי אישות עם ילדה בת שלוש שנים שהייתה נשואה לאדם אחר, הוא חייב להביא קרבן חטאת, אך אין חיוב עונש מיתה על סמך רוב.
וְהָא ״מוּמָתִין עַל יָדָהּ״ קָתָנֵי? בְּבָא עָלֶיהָ אָבִיהָ.
הגמרא שואלת: אבל האם לא נלמד במשנה: ואם אחד מכל אלה שאסורים עמהם ביחסים, המנויים בתורה, בא עליה, האיש מוצא להורג על ידי בית הדין על שבא עליה עמה? הגמרא משיבה: מדובר במקרה שבו אביה או קרוב משפחה אחר בא עליה, כך שהאיסור הוא גילוי עריות ולא ניאוף.
וְהָא ״אִם בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכׇּל הָעֲרָיוֹת״ קָתָנֵי? אֶלָּא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן: דְּקַבְּלַהּ עִילָּוֵיהּ.
הגמרא שואלת: אבל האם לא שנינו: אם אחד מכל אלה שאסורים עמה בביאה בא עליה, האיש נהרג על ידי בית הדין על שבא עליה? נראה שמכאן עולה שעונש המוות מוטל על כל סוגי הביאה האסורה עם ילדה בת שלוש שנים, אפילו אם הביאה אסורה מחמת היותה נשואה. הגמרא דוחה טענה זו: אלא, במה אנו עוסקים כאן? במקרה שבו הבעל קיבל אותה עליו כאשתו אפילו אם יתברר שהיא אישה שאינה מפותחת מינית. לכן, אדם אחר שבא עליה חייב בעונש מוות אפילו אם אינו אחד מקרוביה.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְסוֹלֶלֶת בִּבְנָהּ קָטָן, וְהֶעֱרָה בָּהּ – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
§ החכמים לימדו בברייתא: אם אישה נהגה בפריצות עם בנה הקטן והוא עשה עמה את השלב הראשוני של הביאה, בית שמאי אומרים שבכך הוא פסל אותה מן הנישואין אל הכהונה. ובית הלל מכשירים אותה להינשא לכהונה, משום שהם סבורים שביאתו של קטן אינה נחשבת ביאה.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר נַחְמָנִי: אָמַר רַב חִסְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר זְעֵירִי: הַכֹּל מוֹדִים בְּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבִּיאָתוֹ בִּיאָה, פָּחוֹת מִבֶּן שְׁמֹנֶה שֶׁאֵין בִּיאָתוֹ בִּיאָה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּבֶן שְׁמֹנֶה, דְּבֵית שַׁמַּאי סָבְרִי: גָּמְרִינַן מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: לָא גָּמְרִינַן מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים.
רבי חייא, בנו של רבה בר נחמני, אומר כי רב חסדא אומר, ויש אומרים כי רב חסדא אומר כי זעירי אומר: הכול, כלומר, גם בית שמאי וגם בית הלל, מודים לגבי ילד בן תשע שנים ויום אחד שביאתו נחשבת ביאה ופוסלת אישה מלהינשא לכהונה וכן מביאה לכך שתתחייב בעונש מיתה, אף על פי שהוא עצמו אינו חייב בו. וכן הכול מודים לגבי ילד פחות מבן שמונה שנים שביאתו אינה נחשבת ביאה לעניין הלכות אלו. נחלקו רק לגבי ילד שהוא בן שמונה שנים, שכן בית שמאי סבורים כי אנו לומדים מן הדורות הראשונים, כאשר אנשים היו יכולים להוליד ילדים בגיל זה, ואנו מחילים מציאות זו על ההווה; ובית הלל סבורים כי אין אנו לומדים מן הדורות הראשונים.
וְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים מְנָלַן דְּאוֹלִיד? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי״, וּכְתִיב: ״אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי״, וּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר (כִּי) ה׳ (אֲהֵבוֹ)״.
הגמרא שואלת: ומנין לנו שבדורות הראשונים אנשים הולידו ילדים בגיל זה? אם נאמר שאנו יודעים זאת מן החשבון הבא: הרי נאמר: "הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי?" (שמואל ב׳ 11:3). ונאמר גם "וֶאֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי" (שמואל ב׳ 23:34), המלמד שבת שבע הייתה נכדתו של אחיתופל. ונאמר ביחס ללידת שלמה: "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה׳" (שמואל ב׳ 12:25).
וּכְתִיב: ״וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם״, וּכְתִיב: ״וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים״.
ומאוחר יותר נכתב: "ויהי מקץ שנתיים ימים, ולאבשלום היו גוזזים" (שמואל ב׳ 13:23), ובאותו זמן אמנון נהרג (ראו שמואל ב׳ 13:23–29), וזה היה לפחות שנתיים לאחר ששלמה נולד. ולאחר מכן נכתב: "ויברח אבשלום וילך גשור, ויהי שם שלוש שנים" (שמואל ב׳ 13:38), כך שהיה זה חמש שנים לאחר ששלמה נולד.
וּכְתִיב: ״וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִַים שְׁנָתַיִם יָמִים וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה״. וּכְתִיב: ״וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלְּמָה אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה׳ בְּחֶבְרוֹן״. וּכְתִיב: ״וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק״.
וכך כתוב: "וישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים, ופני המלך לא ראה" (שמואל ב׳ 14:28), ובכך מגיע המניין לשבע שנים לאחר שנולד שלמה. וכך כתוב: "ויהי מקץ ארבעים שנה, ויאמר אבשלום אל המלך, אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון" (שמואל ב׳ 15:7). זה היה תחילתו של מרד אבשלום בדוד. בהתאם לכך, באותו זמן היה שלמה בן שבע שנים לפחות. ובשלב כלשהו במהלך המרד כתוב: "וכאשר ראה אחיתופל כי לא נעשתה עצתו, ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו וייחנק וימת" (שמואל ב׳ 17:23).
וּכְתִיב: ״אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם״. וְתַנְיָא: כׇּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דּוֹאֵג אֵינָן אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע, וְשֶׁל אֲחִיתֹפֶל אֵינָן אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ. כַּמָּה הָוְיָא לְהוּ? תְּלָתִין וּתְלָת. דַּל שְׁבַע דַּהֲוָה שְׁלֹמֹה, פָּשׁ לְהוּ עֶשְׂרִים וְשֵׁית. דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי לִתְלָתָא עִבּוּרֵי, אִשְׁתְּכַח דְּכֹל חַד וְחַד בְּתַמְנֵי אוֹלֵיד.
וכך כתוב: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהילים נה:כד). ובהתאם לפסוק זה, שנינו בברייתא: כל שנותיו של דואג היו רק שלושים וארבע, ושנותיו של אחיתופל היו רק שלושים ושלוש. שניהם לא הגיעו לגיל שלושים וחמש, מחצית מתוחלת החיים הרגילה של שבעים שנה. על בסיס זה אפשר לחשב: כמה שנים חי אחיתופל? שלושים ושלוש. הפחת שבע שנים, גילו של שלמה בזמן מותו של אחיתופל, ונותר שאחיתופל היה בן עשרים ושש בזמן לידתו של שלמה. הפחת עוד שנתיים עבור שלושה הריונות, אחד שלפני לידת אליעם בן אחיתופל, אחד שלפני לידת בת שבע בת אליעם, ואחד שלפני לידת שלמה בן בת שבע. נמצא ששלושה דורות נולדו בתוך עשרים וארבע שנים, ושכל אחד ואחד מן ההורים הוליד ילד בגיל שמונה.
מִמַּאי? דִּלְמָא תַּרְוַיְיהוּ בִּתְשַׁע אוֹלֵיד, וּבַת שֶׁבַע אוֹלִידָא בְּשֵׁית, מִשּׁוּם דְּאִיתְּתָא בָּרְיָא. תֵּדַע, דְּהָא הֲוַי לַהּ וָלָד מֵעִיקָּרָא.
הגמרא מפריכה הוכחה זו: מניין אתה מוכיח זאת? שמא שניהם, אחיתופל ובנו אליעם, הולידו ילדים כשהיו בני תשע שנים, ובת שבע ילדה את שלמה כשהייתה בת שש, מפני שהאישה חזקה יותר ויכולה להרות בגיל מוקדם יותר. דע שאכן כך הוא שנשים הרות בגיל מוקדם יותר, שהרי בת שבע כבר ילדה ילד מדוד לפני שילדה את שלמה (ראה שמואל ב׳ 11:27). לכן, אין להוכיח מכאן דבר.
אֶלָּא מֵהָכָא: ״אֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן״. וְאַבְרָהָם גָּדוֹל מִנָּחוֹר שָׁנָה, וְנָחוֹר גָּדוֹל מֵהָרָן שָׁנָה. נִמְצָא אַבְרָהָם גָּדוֹל שְׁתֵּי שָׁנִים מֵהָרָן. וּכְתִיב: ״וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים וְגוֹ׳״.
אלא, מכאן ניתן להסיק שבדורות הראשונים הולידו אנשים ילדים בגיל שמונה, שכן נאמר: "ואלה תולדות תרח; תרח הוליד את אברם, את נחור ואת הרן" (בראשית יא:כז). ואברהם היה לכל הפחות מבוגר מנחור בשנה אחת, ונחור היה מבוגר מהרן בשנה אחת, ולכן נמצא שאברהם היה מבוגר מהרן בשנתיים. וכתוב: "ויקח אברם ונחור להם נשים; שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה" (בראשית יא:כט).
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״יִסְכָּה״ זוֹ שָׂרָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״יִסְכָּה״? שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״. דָּבָר אַחֵר: ״יִסְכָּה״ – שֶׁהַכֹּל סָכִים בְּיוֹפְיָהּ. וּכְתִיב: ״וַיִּפֹּל [אַבְרָהָם] עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ וְגוֹ׳״. כַּמָּה קַשִּׁישׁ אַבְרָהָם מִשָּׂרָה? עֲשַׂר שְׁנִין. וְקַשִּׁישׁ מֵאֲבוּהּ תַּרְתֵּין שְׁנִין. אִשְׁתְּכַח כִּי אוֹלְדַהּ הָרָן לְשָׂרָה בְּתַמְנֵי אוֹלְדַהּ.
ורבי יצחק אומר: יסכה היא למעשה שרה. ולמה נקראה יסכה? מפני שהייתה צופה [שסוכה] בדברים נסתרים באמצעות רוח הקודש. וזה מסביר מה שנאמר: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית כא:יב). לחלופין, שרה נקראה גם יסכה, מפני שהכול סכו [sokhim] על יופייה. ונאמר: "ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו: הלבן מאה שנה ייוולד? ואם שרה הבת תשעים שנה תלד?" (בראשית יז:יז). בכמה היה אברהם מבוגר משרה? הוא היה מבוגר ממנה בעשר שנים ו, כפי שנאמר לעיל, היה מבוגר מאביה בשנתיים, הרן. נמצא אפוא שכאשר הרן הוליד את שרה, הוליד אותה בהיותו בן שמונה.
מִמַּאי? דִּלְמָא אַבְרָהָם זוּטָא דַּאֲחוּהּ הֲוָה, וְדֶרֶךְ חׇכְמָתָן קָא חָשֵׁיב לְהוּ.
הגמרא דוחה הוכחה זו: מניין אתה מוכיח זאת? שמא אברהם היה הצעיר שבאחים, ולא הבכור שבהם. העובדה שאברהם נמנה ראשון אינה הוכחה שהיה הבכור, שכן ייתכן שהפסוק מנה אותם לפי סדר חכמתם ולכן אברהם, בהיותו החכם ביותר, הוזכר ראשון.
תֵּדַע דְּקָא חָשֵׁיב לְהוּ קְרָא דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן, וּכְתִיב: ״וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת״. שֵׁם גָּדוֹל מֵחָם שָׁנָה, וְחָם גָּדוֹל מִיֶּפֶת שָׁנָה. נִמְצָא שֵׁם גָּדוֹל מִיֶּפֶת שְׁתֵּי שָׁנִים. וּכְתִיב: ״וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ״. וּכְתִיב: ״(וְאֵלֶּה) תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל״. בֶּן מֵאָה שָׁנָה? בַּר מְאָה וְתַרְתֵּין שְׁנִין הֲוָה!
דע כי נכון שהפסוק לפעמים מונה אחים שלא לפי סדר לידתם, אלא לפי סדר דרגות חכמתם, כמו שנאמר: "ונח בן חמש מאות שנה; ויולד נח את שם, את חם ואת יפת" (בראשית ה:לב). לפי זה, שם היה לפחות מבוגר בשנה אחת מחם, וחם מבוגר בשנה אחת מיפת, ולכן יוצא כי שם היה מבוגר בשנתיים מיפת. ונאמר: "ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ" (בראשית ז:ו). ונאמר: "אלה תולדות שם; שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתיים אחר המבול" (בראשית יא:י). אם שם היה האח הבכור, כיצד ייתכן שהיה רק בן 100 שנה? בהכרח היה לפחות בן 102 שנה, שכן נח היה בן 500 שנה כאשר נולד בנו השלישי, והוא היה בן 600 שנה בזמן המבול.
אֶלָּא, דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן קָא חָשֵׁיב לְהוּ. הָכָא נָמֵי, דֶּרֶךְ חׇכְמָתָן קָא חָשֵׁיב לְהוּ.
אלא, הפסוק מנה אותם לפי דרגות חכמתם, שם היה החכם ביותר. אשר לגילו, שם היה הצעיר שבאחים, שכן נולד כאשר נח היה בן 502 שנה. שם הוליד את בנו 100 שנים לאחר מכן, כלומר שנתיים אחרי המבול. אף כאן, אם כן, לגבי בני תרח, אפשר לטעון שהפסוק מונה אותם לפי דרגות חכמתם.
אָמַר רַב כָּהֲנָא: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא. אָמַר לִי: אַתּוּן מֵהָכָא מַתְנִיתוּ, וַאֲנַן מֵהָכָא מַתְנֵינַן לַהּ: ״וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא אֲבִי כׇּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל״. יֶפֶת הַגָּדוֹל שֶׁבְּאֶחָיו הֲוָה.
רב כהנא אומר: אמרתי את הדיון הזה לפני רב זביד מנהרדעא. כאשר שמע זאת, אמר לי: אתה לומד ששם לא היה בנו הבכור של נח משם, ואנו לומדים זאת מכאן: "ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול" (בראשית י:כא). פסוק זה מציין כי יפת, ולא שם, היה הבכור מבין האחים.
אֶלָּא מְנָלַן? מֵהָכָא: ״וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה״, וּכְתִיב: ״וַתָּמׇת עֲזוּבָה אֵשֶׁת כָּלֵב וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר״. וְכִי עֲבַד בְּצַלְאֵל מִשְׁכָּן בַּר כַּמָּה הָוֵי? בַּר תְּלֵיסַר, דִּכְתִיב: ״אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים״. וְתַנְיָא: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה מִשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הֵקִים מִשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְּלִים.
הגמרא שואלת: אלא, מנין לנו שבדורות הראשונים הולידו אנשים ילדים בגיל שמונה? מכאן, שנאמר: "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, עשה את כל אשר ציווה ה' את משה" (שמות לח:כב). וכתיב: "ותמת עזובה, ויקח לו כלב את אפרת, ותלד לו את חור. וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל" (דברי הימים א ב:יט–כ). וכשבצלאל עשה את המשכן בן כמה היה? בהכרח היה בן שלוש עשרה שנה לפחות, שכן נאמר: "ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, איש איש ממלאכתו אשר המה עושים" (שמות לו:ד), ומי שפחות מבן שלוש עשרה אינו נקרא איש. ונשנה בברייתא: בשנה הראשונה שלאחר יציאת מצרים עשה משה את המשכן; בשנה השנייה הקים את המשכן ושלח את המרגלים.
וּכְתִיב: ״בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳ וְגוֹ׳״, ״וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה״. כַּמָּה הָוְיָא לְהוּ? אַרְבְּעִין. דַּל אַרְבֵּיסַר דַּהֲוָה בְּצַלְאֵל, פָּשָׁא לְהוּ עֶשְׂרִים וְשֵׁית. דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי דִּתְלָתָא עִיבּוּרֵי, אִשְׁתְּכַח דְּכֹל חַד וְחַד בְּתַמְנֵי אוֹלֵיד.
והרי כתוב שכלב, סבא־רבא של בצלאל, אמר ליהושע: "בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ" (יהושע יד:ז). והוא הוסיף: "ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה" (יהושע יד:י). בן כמה שנים היה כלב כאשר נשלח עם המרגלים? הוא היה בן ארבעים. הפחת ארבע־עשרה שנים, שהרי בצלאל היה לפחות בן ארבע־עשרה כאשר כלב נשלח לרגל את הארץ. דבר זה ידוע משום שאותה שליחות התרחשה שנה לאחר שהוקם המשכן. כך נותרו עשרים ושש שנים. הפחת עוד שתי שנים בעבור שלושה הריונות, אחד לפני לידת חור בן כלב, אחד לפני לידת אורי בן חור, ואחד לפני לידת בצלאל בן אורי. נמצא ששלושה דורות נולדו בתוך עשרים וארבע שנים, ושכל אחד ואחד מן ההורים הוליד ילד בגיל שמונה.
בֵּן, וְלֹא בַּת. תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּדִין הוּא שֶׁתְּהֵא בַּת רְאוּיָה לִהְיוֹת כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה,
§ המשנה מלמדת שהעונש על מרדנות מוטל על בן, אך לא על בת. שנויה בברייתא: רבי שמעון אומר: מסתבר שבת תהיה ראויה להיות נידונה כבן סורר ומורה, ולהיענש כמותו אם תחטא באותה דרך שהוא חוטא.