Drashot AI Logo
וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא מֵרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גְּמִיר לַהּ? וְהָתַנְיָא: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נִכְנְסוּ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו לְבַקְּרוֹ. הוּא יוֹשֵׁב בְּקִינוֹף שֶׁלּוֹ, וְהֵן יוֹשְׁבִין בִּטְרַקְלִין שֶׁלּוֹ.
הגמרא שואלת: והאם רבי עקיבא למד את ההלכות הללו מרבי יהושע? והלא שנינו בברייתא: כשחלה רבי אליעזר, רבי עקיבא וחבריו באו לבקרו. הוא היה יושב על מיטתו בעלת החופה שלו [bekinof], והם היו יושבים בטרקלין שלו [biteraklin]; הם לא ידעו אם יוכל לקבלם, מחמת חוליו.
וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וְנִכְנַס הוּרְקָנוֹס בְּנוֹ לַחְלוֹץ תְּפִלָּיו. גָּעַר בּוֹ וְיָצָא בִּנְזִיפָה. אָמַר לָהֶן לַחֲבֵירָיו: כִּמְדוּמֶּה אֲנִי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אַבָּא נִטְרְפָה. אָמַר לָהֶן: דַּעְתּוֹ וְדַעַת אִמּוֹ נִטְרְפָה! הֵיאַךְ מַנִּיחִין אִיסּוּר סְקִילָה וְעוֹסְקִין בְּאִיסּוּר שְׁבוּת?
ובאותו יום היה ערב שבת, ובנו של רבי אליעזר, הורקנוס, נכנס להסיר את תפיליו, שכן אין מניחים תפילין בשבת. אביו נזף בו, והוא יצא ננזף. הורקנוס אמר לחבריו של אביו: נראה לי שאבא השתגע, שכן נזף בי ללא סיבה. רבי אליעזר שמע זאת ואמר להם: הוא, הורקנוס, ואמו השתגעו. כיצד הם מזניחים את הכנות השבת בנוגע לאיסורים שעונשם סקילה, כגון הדלקת הנרות והכנת מאכל חם, ועוסקים בהכנות הנוגעות לאיסורים מדברי חכמים, כגון הנחת תפילין בשבת?
כֵּיוָן שֶׁרָאוּ חֲכָמִים שֶׁדַּעְתּוֹ מְיוּשֶּׁבֶת עָלָיו, נִכְנְסוּ וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו מֵרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת.
מאחר שהחכמים הבינו מתשובה זו שדעתו הייתה מיושבת, הם נכנסו וישבו לפניו במרחק של ארבע אמות, שכן היה בנידוי (ראו בבא מציעא נט ע"ב). אסור לשבת בתוך ארבע אמות של אדם מנודה.
אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לִלְמוֹד תּוֹרָה בָּאנוּ. אָמַר לָהֶם: וְעַד עַכְשָׁיו לָמָּה לֹא בָּאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיָה לָנוּ פְּנַאי. אָמַר לָהֶן: תָּמֵיהַּ אֲנִי אִם יָמוּתוּ מִיתַת עַצְמָן. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: שֶׁלִּי מַהוּ? אָמַר לוֹ: שֶׁלְּךָ קָשָׁה מִשֶּׁלָּהֶן.
רבי אליעזר אמר להם: למה באתם? אמרו לו: באנו ללמוד תורה, שכן לא רצו לומר שבאו לבקרו מחמת חוליו. רבי אליעזר אמר להם: ומדוע לא באתם עד עכשיו? אמרו לו: לא היה לנו פנאי. רבי אליעזר אמר להם: אתפלא אם אלה החכמים ימותו מיתתם שלהם, כלומר, מיתה טבעית. אלא, הרומאים יענו אותם למוות. רבי עקיבא אמר לו: כיצד יהיה מותי? רבי אליעזר אמר לו: מותך יהיה קשה משלהם, שכן היית תלמידי העיקרי ולא באת ללמוד.
נָטַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִּיחָן עַל לִבּוֹ, אָמַר: אוֹי לָכֶם שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַיי, שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי סִפְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּגְלָלִין! הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי, וְהַרְבֵּה תּוֹרָה לִימַּדְתִּי. הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי, וְלֹא חִסַּרְתִּי מֵרַבּוֹתַי אֲפִילּוּ כַּכֶּלֶב הַמְּלַקֵּק מִן הַיָּם. הַרְבֵּה תּוֹרָה לִימַּדְתִּי, וְלֹא חִסְּרוּנִי תַּלְמִידַי אֶלָּא כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת.
רבי אליעזר הרים את שתי זרועותיו והניחן על לבו, ואמר: אוי לכם, שתי זרועותיי, שהרי הן כשני ספרי תורה שכעת נגללים, ולעולם לא ייפתחו שוב. למדתי תורה הרבה, ולימדתי תורה הרבה. למדתי תורה הרבה, ולא נטלתי מרבותיי, כלומר, לא קיבלתי מחכמתם, אפילו ככלב המלקק מן הים. לימדתי תורה הרבה, ותלמידיי נטלו ממני, כלומר, קיבלו מחכמתי, אלא כמו המעט המזער שמכחול מוציא משפופרת של צבע.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בְּבַהֶרֶת עַזָּה, וְלֹא הָיָה אָדָם שׁוֹאֲלֵנִי בָּהֶן דָּבָר מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת, וְאָמְרִי לַהּ: שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הֲלָכוֹת, בִּנְטִיעַת קִשּׁוּאִין, וְלֹא הָיָה אָדָם שׁוֹאֲלֵנִי בָּהֶן דָּבָר מֵעוֹלָם, חוּץ מֵעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף.
יתרה מזו, אני יכול ללמד שלוש מאות הלכות בנוגע לנגע לבן כשלג [בהרת], אך מעולם לא שאל אותי אדם דבר עליהן. הוא לא הצליח למצוא תלמיד שיוכל להבין אותו במלואו בעניינים הללו. יתרה מזו, אני יכול ללמד שלוש מאות הלכות, ויש אומרים שרבי אליעזר אמר שלושת אלפים הלכות, בנוגע לנטיעת קישואים באמצעות כישוף, אך מעולם לא שאל אותי אדם דבר עליהן, מלבד עקיבא בן יוסף.
פַּעַם אַחַת אֲנִי וָהוּא מְהַלְּכִין הָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לִי: רַבִּי, לַמְּדֵנִי בִּנְטִיעַת קִשּׁוּאִין. אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד, נִתְמַלְּאָה כׇּל הַשָּׂדֶה קִשּׁוּאִין. אֲמַר לִי: רַבִּי, לִמַּדְתַּנִי נְטִיעָתָן, לַמְּדֵנִי עֲקִירָתָן. אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד, נִתְקַבְּצוּ כּוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד.
רבי אליעזר תיאר את המקרה: פעם אחת הוא ואני היינו מהלכים בדרך, והוא אמר לי: רבי, למדני על נטיעת קישואים. אמרתי אמירה אחת של כישוף, וכל השדה התמלאה קישואים. הוא אמר לי: רבי, לימדתני על נטיעתם; למדני על עקירתם. אמרתי אמירה אחת וכולם נאספו למקום אחד.
אָמְרוּ לוֹ: הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵיעַ וּצְרוֹר הַמַּרְגָּלִיּוֹת וּמִשְׁקוֹלֶת קְטַנָּה, מַהוּ? אָמַר לָהֶן: הֵן טְמֵאִין, וְטַהֲרָתָן בְּמָה שֶׁהֵן.
לאחר הערות אלה, החכמים שאלו אותו שאלות של הלכה: מהי ההלכה, לעניין טומאה, של כדור עשוי עור וממולא סמרטוטים, וכן אימום, המסגרת שעליה מעצבים נעל, העשויה עור וממולאת סמרטוטים, וכן קמיע עטוף בעור, וכיס לפנינים, עטוף בעור, ומשקולת קטנה, העטופה בעור? רבי אליעזר אמר להם: הם מקבלים טומאה, וטהרתם היא על ידי טבילתם במקווה כמות שהם, שכן אין צורך לפותחם.
מִנְעָל שֶׁעַל גַּבֵּי הָאִמּוּם, מַהוּ? אָמַר לָהֶן: הוּא טָהוֹר, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּטׇהֳרָה. עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: הוּתַּר הַנֶּדֶר, הוּתַּר הַנֶּדֶר!
שאלו אותו עוד: מהי ההלכה לגבי נעל שעל גבי אימום? האם היא נחשבת כלי גמור, שאינו זקוק עוד להכנה נוספת, ולכן מקבל טומאה? רבי אליעזר אמר להם: היא טהורה, ועם מילה זו יצאה נשמתו בטהרה. רבי יהושע עמד על רגליו ואמר: הותר הנדר; הותר הנדר; כלומר, הנידוי שהוטל על רבי אליעזר הוסר.
לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת פָּגַע בּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא בֵּין קֵסָרִי לְלוֹד. הָיָה מַכֶּה בִּבְשָׂרוֹ עַד שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת לָאָרֶץ. פָּתַח עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאָמַר: אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. הַרְבֵּה מָעוֹת יֵשׁ לִי וְאֵין לִי שׁוּלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן.
רבי עקיבא לא היה נוכח בשעת פטירתו. במוצאי שבת פגש רבי עקיבא את מסע הלוויה בדרכו מקיסריה ללוד. רבי עקיבא הכה על בשרו מתוך יגון וחרטה נוראים עד שדמו זב ארצה. הוא החל להספיד את רבי אליעזר בשורת המנחמים את האבלים, ואמר: "אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב׳ ב:יב). יש לי מטבעות רבות, אך אין לי שולחני ש< b>אתן לו אותן, כלומר, יש לי שאלות רבות, אך לאחר מותך אין לי מי שישיב עליהן.
אַלְמָא, מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר גַּמְרַהּ? גַּמְרַהּ מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלָא סַבְרַהּ. הֲדַר גַּמְרַהּ מֵרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְאַסְבְּרַהּ נִיהֲלֵיהּ.
הגמרא חוזרת לעניין שלפנינו: לכאורה, רבי עקיבא למד את ההלכות של קישואין באמצעות כישוף מרבי אליעזר, ולא מרבי יהושע. הגמרא משיבה: הוא למד זאת מרבי אליעזר אך לא הבין זאת. לאחר מכן למד זאת מרבי יהושע, ורבי יהושע הסביר לו זאת.
הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאֲנַן תְּנַן: הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה – חַיָּיב! לְהִתְלַמֵּד שָׁאנֵי, דְּאָמַר מָר: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״ – לַעֲשׂוֹת אִי אַתָּה לָמֵד, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת.
הגמרא שואלת: כיצד יכול היה רבי אליעזר לבצע את אותו מעשה כשפים? והרי למדנו במשנה כי העושה מעשה כשפים חייב? הגמרא משיבה: עשיית כשפים שלא כדי להשתמש בהם, אלא כדי ללמוד לעצמו את ההלכות שונה, ומותרת; כפי שאומר החכם שנלמד מן הפסוק: "לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. לא יימצא בך... קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף" (דברים יח:ט–י), כך שלא תלמד, כלומר, אסור לך ללמוד כדי לעשות, אבל אתה רשאי ללמוד, כלומר, מותר לך ללמוד, כדי להבין את הדבר בעצמך וללמדו לאחרים.
הֲדַרַן עֲלָךְ אַרְבַּע מִיתוֹת

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria