שמעון בן שטח פנה לימינו. הדיינים כפו את פניהם לקרקע מפחד ולא אמרו דבר. הוא פנה לשמאלו, והם כפו את פניהם לקרקע ולא אמרו דבר. שמעון בן שטח אמר להם: אתם בעלי מחשבות, נהנים ממחשבותיכם הפרטיות ואינכם מדברים. יבוא בעל המחשבות, אלוהים, ויפרע מכם. מיד, המלאך גבריאל בא והכה את אותם דיינים לקרקע, והם מתו. באותה שעה, כשראו שאין לסנהדרין כוח לכפות על המלך לציית להוראותיה, אמרו החכמים: מלך אינו דן אחרים ואין אחרים דנים אותו, ואינו מעיד ואין אחרים מעידים עליו, מפני סכנת הדבר.

המשנה מלמדת שהמלך אינו עושה חליצה עם אלמנת אחיו ואחיו אינו עושה חליצה עם אשתו, ורבי יהודה אומר שהוא רשאי לעשות כן אם ירצה. הגמרא מקשה על דעתו של רבי יהודה: האם כך הוא? והרי רב אשי אומר: אפילו לשיטת מי שאומר שביחס לנשיא שמחל על הכבוד הראוי לו, כבודו מחול, אף על פי כן, ביחס למלך שמחל על הכבוד הראוי לו, אין כבודו מחול, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז:טו), כלומר שתהא אימתו עליך. שמירת כבודו של מלך מצווה מן התורה. כיצד יכול היה רבי יהודה להתיר לו לוותר עליו? הגמרא משיבה: מצווה שונה היא; מלך אינו מתבזה אם הוא מוחל על כבודו כדי לקיים מצווה.

המשנה מלמדת: ואין אדם רשאי לשאת את אלמנת המלך, ורבי יהודה אומר שמלך רשאי לשאת את אלמנתו של מלך אחר, כפי שמוכח מן המלך דוד, שהובטח לו בנוגע למלך שאול לאחר מותו: "ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך" (שמואל ב׳ 12:8). שנויה בברייתא: החכמים אמרו לרבי יהודה: משמעות הפסוק אינה שדוד נשא את אלמנותיו של שאול, אלא שהוא נשא נשים הראויות לו מבית המלך. ומי הן? מירב ומיכל, בנות שאול.

הגמרא מספרת על דיון בנוגע לנישואיו של דוד למירב ולמיכל מתוך ברייתא (תוספתא, סוטה יא:ט): תלמידיו של רבי יוסי שאלו אותו: כיצד נשא דוד שתי אחיות בעודן שתיהן בחיים? רבי יוסי אמר להם: הוא נשא את מיכל רק לאחר מותה של מירב, והדבר מותר. רבי יהושע בן קרחה אומר הסבר אחר: קידושיו למירב היו בטעות ולכן בטלים מעיקרם, וממילא מיכל הייתה מותרת לו. וזהו כפי שנאמר בדברי דוד המלך אל איש־בושת בן שאול: "תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים" (שמואל ב׳ ג:יד).

הגמרא שואלת: מהי הדרשה מן התורה כאן? כיצד רבי יהושע בן קורחה לומד מן הפסוק הזה שקידושי דוד למירב היו בטעות? רב פפא אומר: בפסוק, דוד מציין: מיכל היא אשתי אך מירב אינה אשתי.

הגמרא שואלת: מה גרם לכך שהקידושין בין דוד למירב היו קידושי טעות? הגמרא משיבה: כפי שנאמר על מלחמת ישראל בפלשתים ובגוליית: "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל" (שמואל א׳ 17:25). דוד הלך והרג את גוליית. המלך שאול אמר לו: יש לך הלוואה ברשותי, שכן אני חייב לך את העושר הגדול שהבטחתי, אף שדוד לא נתן לו הלוואה כספית ממשית. וההלכה היא שלגבי מי שמקדש אישה באמצעות מחילת הלוואה, אינה מקודשת, ולכן קידושי דוד למירב לא חלו.

שאול הלך ונתן את מירב לעדריאל, כפי שכתוב: "ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד, והיא ניתנה לעדריאל המחולתי לאישה" (שמואל א׳ 18:19). שאול אמר לדוד: אם אתה רוצה שאתן לך את מיכל, לך הבא לי מאה עורלות פלשתים (ראו שמואל א׳ 18:25–27). דוד הלך והביא לשאול מאתיים עורלות. שאול אמר לו: אף על פי שהבאת את העורלות, הקידושין אינם תקפים, שכן לך, דוד, יש הלוואה ופרוטה אחת ברשותי, כלומר, הממון ששאול היה חייב לו על הריגת גוליית וכן החפץ בעל הערך הכספי הפחות, עורלות הפלשתים.

שאול ודוד נחלקו בנקודה זו במחלוקת הלכתית: שאול סבר שבמקרה של מי שמקדש אישה באמצעות מחילת הלוואה ונותן לה פרוטה אחת, דעתו נתונה להלוואה ולא לפרוטה הנוספת, ולכן הקידושין אינם תקפים. ודוד סבר שבמקרה של מי שמקדש אישה באמצעות מחילת הלוואה ונותן לה פרוטה אחת, דעתו נתונה לפרוטה ולכן הקידושין תקפים.

ואם תרצה, אמור במקום זאת: הכול סבורים שבמקרה של מי שמקדש אישה באמצעות מחילת הלוואה ונותן לה פרוטה אחת, דעתו נתונה לפרוטה. שאול סבר שעורלות פלשתים אינן ראויות לשום שימוש, ולכן אינן שוות אפילו פרוטה אחת, וממילא הקידושין לא חלו. ודוד סבר שהן ראויות לכלבים ולחתולים למאכל, ולכן שוות לפחות פרוטה אחת, ולפיכך הקידושין חלים.

הגמרא שואלת: ולפי רבי יוסי, המסביר שדוד נשא את מיכל לאחר מותה של מירב, לגבי פסוק זה: "תנה את אשתי את מיכל" (שמואל ב׳ 3:14), מה הוא דורש ממנו? הגמרא משיבה: רבי יוסי הולך לשיטתו הרגילה, כפי ששנוי בברייתא (תוספתא, סוטה 11:8): רבי יוסי היה דורש משמעות מתוך פסוקים מעורבים הנראים כסותרים זה את זה.

התוספתא ממשיכה. כך כתוב: "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִיבֹשֶׁת, וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל, אֲשֶׁר יָלְדָה לַעַדְרִיאֵל, בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי" (שמואל ב׳ כ״א:ח׳). אבל האם שאול נתן את מיכל לעדריאל? והלא נתנה לפלטי בן ליש, כמו שכתוב: "וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ" (שמואל א׳ כ״ה:מ״ד)?

התוספתא ממשיכה: הפסוק הראשון, אם כן, אינו אומר שמיכל נישאה לעדריאל. אלא, הפסוק משווה את קידושי מרב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי: כשם שקידושי מיכל לפלטי נעשו בעבירה, לדעת הכול, שכן כבר הייתה נשואה לדוד, כך גם קידושי מרב לעדריאל נעשו בעבירה, שכן לפי ההלכה הייתה מקודשת לדוד.

הגמרא שואלת: ולפי רבי יהושע בן קרחה גם כן, הלא כתוב: "וחמשת בני מיכל בת שאול, אשר ילדה לעדריאל" (שמואל ב׳ 21:8). רבי יהושע בן קרחה היה יכול לומר לך להבין זאת כך: וכי מיכל ילדה את הילדים הללו? והלא מירב ילדה אותם לעדריאל? אלא, מירב ילדה אותם ומתה, ומיכל גידלה אותם בביתה. לפיכך, הילדים נקראו על שמה, ללמדך שלגבי כל מי שמגדל יתום בתוך ביתו, הכתוב מעלה עליו כאילו ילדו.

הגמרא מציגה סימן לדיון הבא: חנינא קרא; יוחנן ואשתו; אלעזר וגאולה; ושמואל בלימודיי. רבי חנינא אומר: ניתן להביא ראיה לאמירה הנזכרת מכאן: "והשכנות קראו לו שם לאמור: יולד בן לנעמי" (רות ד:יז). וכי נעמי ילדה את הבן? והלא רות ילדה אותו! אלא, רות ילדה ונעמי גידלה אותו. לפיכך, נקרא על שמה: "יולד בן לנעמי".

רבי יוחנן אומר: ניתן להביא ראיה לאמירה האמורה מכאן: "וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר, וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ, וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ, וְאֵלֶּה בְנֵי בִתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד" (דברי הימים א ד:יח). מרד הוא כלב, ולמה נקרא שמו מרד? מפני שמרד [marad] בעצת המרגלים. ולפי המדרש, ירד, חבר ויקותיאל כולם רומזים למשה רבנו. וכי בתיה ילדה את משה? והלא יוכבד ילדה אותו? אלא יוכבד ילדה אותו ובתיה גידלה אותו. לפיכך, נקרא על שמה כאילו היא ילדה אותו.

רבי אלעזר אומר: ניתן להביא ראיה לאמירה האמורה מכאן: "גאלת בזרוע עמך, בני יעקב ויוסף, סלה" (תהילים עז:טז). וכי יוסף הוליד את כל בני ישראל? והלא יעקב הולידם? אלא, יעקב הוליד אותם ויוסף פרנס אותם. לפיכך נקראו על שמו; כל ישראל נקראו בני יוסף.

רבי שמואל בר נחמני אומר שרבי יונתן אומר: כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר: "ואלה תולדות אהרן ומשה" (במדבר ג:א), וכתוב מיד לאחר מכן: "ואלה שמות בני אהרן: נדב הבכור ואביהוא, אלעזר ואיתמר" (במדבר ג:ב), אך אין מוזכרים שמות בניו של משה. דבר זה בא לומר לך שאהרן הוליד את בניו, אבל משה לימד אותם תורה. לפיכך, הבנים נקראו גם על שמו.

הגמרא מביאה דרשה נוספת הקשורה לגידול ילדים: "לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם; לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו" (ישעיהו כט:כב). אבל היכן מצאנו רמז כלשהו לגבי יעקב שהוא פדה את אברהם? רב יהודה אומר: הכוונה היא שהוא פדה אותו מצער גידול בנים, בכך שלאברהם לא היו שנים עשר שבטים והקשיים הנובעים מגידולם, כפי שהיו ליעקב, שכן יעקב קיבל על עצמו את עול גידול שבטי ישראל. וזהו כמו שנאמר: "לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחוורו," כלומר: "לא עתה יבוש יעקב" מפני אביו, ו"לא עתה פניו יחוורו" מפני אבי אביו, שכן הוא קיבל על עצמו גם את התפקיד שהם נשאו בו.

הגמרא מביאה מסורת בנוגע לפלטי בן ליש: כתוב במקום אחד "פלטי" (שמואל א' כ"ה:מ"ד), וכתוב במקום אחר "פלטיאל" (שמואל ב' ג':ט"ו). רבי יוחנן אומר: פלטי היה שמו האמיתי, ולמה נקרא שמו פלטיאל? ללמד שהקדוש ברוך הוא [אל] הציל [פלטו] אותו מן החטא, בכך שנתן לו את ההבנה שאסור לו לגעת במיכל, מתוך שהבין שהיא עדיין אשת דוד ולכן אסורה לו. מה עשה? נעץ חרב במיטה בינו לבינה, ואמר: כל העוסק בדבר זה, כלומר, בתשמיש המיטה, יידקר בחרב זו.

הגמרא מקשה על כך: והרי כתוב: "וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ, הָלוֹךְ וּבָכֹה, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ עַד בַּחוּרִים" (שמואל ב׳ 3:16), ומתייחס לפלטי כבעלה של מיכל? הגמרא משיבה: פירוש הדבר שהוא נעשה לה כמו בעל מתוך חיבתו ודאגתו לה. הגמרא מקשה: והרי כתוב באותו פסוק עצמו: "הָלוֹךְ וּבָכֹה"? אם מלכתחילה חשב שהיא אשת דוד, מדוע היה בוכה? הגמרא משיבה: הוא היה בוכה על המצווה שעזבה אותו, שכן מעתה לא יקבל שכר על כיבוש יצרו. סוף הפסוק אומר שהם הלכו "עַד בַּחוּרִים," כלומר ששניהם נעשו כמו בחורים [baḥurim] בכך שלא טעמו ביאה כלל.

רבי יוחנן אומר: כוחו של יוסף הוא ענוותנותו של בועז, שכן יוסף משובח על שהפגין כוח ביחס למעשה שהיה חסר חשיבות לעומת בועז (ראו תורה, בראשית, פרק ל״ט). וכן, כוחו של בועז הוא ענוותנותו של פלטי בן ליש, שכן יכולתו של פלטי להתאפק הייתה גדולה עוד יותר. כוחו של יוסף הוא ענוותנותו של בועז, כפי שנכתב על בועז: "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, והנה אשה שוכבת מרגלותיו" (רות ג:ח). מה פירוש "וילפת" [vayyilafet]? רב אומר: הכוונה היא שבשרו נעשה כראשי לפתות [lefatot], איבר מינו התקשה מתוך התעוררות, אך אף על פי שרות לא הייתה נשואה הוא נמנע מלבוא עמה; ואילו יוסף נאלץ להתאמץ יותר, למרות שאשת פוטיפר הייתה נשואה.