מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״.
מה משמעות המונח אמן? רבי חנינא אומר: זהו ראשי תיבות של המילים: אל, מלך נאמן [El Melekh ne’eman].
״לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְמִי שֶׁמְּשַׁיֵּיר אֲפִילּוּ חוֹק אֶחָד. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ לֹא לָמַד אֶלָּא חוֹק אֶחָד.
§ ביחס לפסוק: "לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק [livli ḥok]" (ישעיהו ה:יד), ריש לקיש אומר: מדובר במי שמניח אפילו חוק אחד [ḥok] בלא קיום; השאול מתרחבת עבורו. רבי יוחנן אומר: אין זה נחת רוח לפני ה', ריבונם, שאמרת עליהם כך, שכן לפי דעתו של ריש לקיש רוב העם היהודי יהיה נידון לגיהינום. אלא, אפילו אם אדם למד רק חוק אחד, יש לו חלק לעולם הבא, ו-"livli ḥok" פירושו מי שלא למד חוקים כלל.
(שֶׁנֶּאֱמַר) ״וְהָיָה בְכׇל הָאָרֶץ נְאֻם ה׳ פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁם. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֲפִילּוּ שְׁלִישִׁי שֶׁל נֹחַ.
באשר לזה אשר נאמר: "והיה בכל הארץ, נאום ה', פי שנים בה ייכרתו יגוועו, והשלישית יוותר בה" (זכריה יג:ח), ריש לקיש אומר: "השלישית" משמעה שרק שליש אחד מצאצאיו של שם, בנו של נח, יישאר, וכל השאר ימותו. אמר רבי יוחנן לריש לקיש: אין זה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, ריבונם, שאמרת עליהם כך, שרובו המכריע של העולם יושמד. אלא, אפילו עד כדי שליש אחד מצאצאיו של נח, שליש מאוכלוסיית העולם, יישאר.
״כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: דְּבָרִים כִּכְתָבָן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶּה כָּל הָעִיר כּוּלָּהּ, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מְזַכִּין כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ. יָתֵיב רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב וְיָתֵיב וְקָאָמַר: דְּבָרִים כִּכְתָבָן. אֲמַר לֵיהּ רַב: לָא נִיחָא לֵיהּ לְמָרַיְיהוּ דְּאָמְרַתְּ לְהוּ הָכִי, אֶלָּא אֶחָד מֵעִיר מְזַכֶּה כָּל הָעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה מְזַכִּין כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.
בנוגע לפסוק: "כי אנכי בעלתי בכם: ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה" (ירמיהו ג:יד), ריש לקיש אומר: משמעות אמירה זו היא כפי שנאמר בכתוב, שרק יחידים יינצלו והשאר יושמדו. רבי יוחנן אמר לו: אין זה רצוי לפני ה', ריבונם, שאמרת עליהם כך. אלא, זכותו של אחד מן העיר מזכה את כל העיר ומיטיבה עמה, וזכותם של שניים ממשפחה מזכה את כל המשפחה ומיטיבה עמה והם נגאלים. וכן מספרת הגמרא שרב כהנא ישב לפני רב, וישב ואמר: משמעות אמירה זו היא כפי שנאמר בכתוב. רב אמר לו: אין זה רצוי לפני ה', ריבונם, שאמרת עליהם כך. אלא, זכותו של אחד מן העיר מזכה את כל העיר ומיטיבה עמה, וזכותם של שניים ממשפחה מזכה את כל המשפחה ומיטיבה עמה והם נגאלים.
חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ וְסָלֵיק וְיָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב. אֲמַר לֵיהּ: ״וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים״. אֲמַר לֵיהּ: מֵילָט קָא לָיְיטַתְּ לִי? אֲמַר לֵיהּ: קְרָא קָאָמֵינָא, לֹא תִּמָּצֵא תּוֹרָה בְּמִי שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ עָלֶיהָ.
הגמרא מספרת שרב ראה שרב כהנא חפף את השיער שעל ראשו ואז קם וישב לפני רב. רב אמר לרב כהנא: "וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶץ הַחַיִּים [haḥayyim]" (איוב כח:יג). רב כהנא חשב שרב הפנה אליו את הפסוק הזה, ואמר לרב: האם אתה מקלל אותי? רב אמר לו: זהו פסוק שאני אומר כדי להזכיר לך שתורה לא תימצא במי שמחיה [meḥayye] את עצמו באופן מפונק בלימודה; אלא, תורה נקנית מתוך ייסורים וקושי.
תַּנְיָא: רַב סִימַאי אוֹמֵר, נֶאֱמַר: ״וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם״, וְנֶאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם״. מַקִּישׁ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם לְבִיאָתָן לָאָרֶץ. מָה בִּיאָתָן לָאָרֶץ – שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא, אַף יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם – שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִיבּוֹא. אָמַר רָבָא: וְכֵן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״.
כך שנינו בברייתא בנוגע למעטים שעתידים להיגאל: רב סימאי אומר כי נאמר: "ולקחתי אתכם לי לעם" (שמות ו:ז), ולצד אותו פסוק נאמר: "והבאתי אתכם אל הארץ" (שמות ו:ח). התורה משווה את יציאתם ממצרים לכניסתם לארץ; כשם שבזמן כניסתם לארץ רק שניים מתוך שש מאות אלף נכנסו לארץ, שכן כולם מתו במדבר מלבד כלב ויהושע, כך גם בזמן יציאתם ממצרים, מבחינת היחס, רק שניים מתוך שש מאות אלף יצאו ממצרים והשאר מתו שם. רבא אומר: וכן, כך יהיה המצב בימות המשיח, שכן נאמר: "וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים" (הושע ב:יז). הגאולה העתידה ויציאת מצרים הוקשו זו לזו, ללמד שגם בימות המשיח רק מעטים ישרדו.
תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי, פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי: בֹּא וְאַרְאֶךָּ מָה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ. מֵהֶם טִבְּעוּ בַּיָּם, מֵהֶם הָרְגוּ בַּחֶרֶב, מֵהֶם מָעֲכוּ בְּבִנְיָן. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה״.
§ כך שנינו בברייתא שרבי אלעזר בן רבי יוסי אומר: פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריה של מצרים. מצאתי זקן אחד והוא אמר לי: בוא ואראה לך מה עשו אבותיי, המצרים, לאבותיך, לעם היהודי. את חלקם הטביעו בים, את חלקם הרגו בחרב, ואת חלקם מעכו בבניינים. ועל דבר זה, מחאתו של משה על הייסורים שסבל העם היהודי, נענש משה רבנו, כפי שנאמר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה:כג).
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְחִין. הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי, וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי ״מַה שְּׁמֶךָ״. אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבּוֹר אֶת שָׂרָה וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְלֹא הִרְהֵר עַל מִדּוֹתַי.
הקדוש ברוך הוא אמר למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין; כמה פעמים נגליתי לאברהם, ליצחק וליעקב באל שדי [אל שדי] והם לא הרהרו אחר מידותיי, ולא אמרו לי: מה שמך? אמרתי לאברהם: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית יג:יז). לבסוף, הוא ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מידותיי ולא מחה שלא קיימתי את הבטחתי לתת לו את הארץ.
אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ״. בִּקְּשׁוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצְאוּ, עַד שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם״. וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי.
אמרתי ליצחק: "גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך" (בראשית כו:ג). עבדיו ביקשו מים לשתות ולא מצאו אותם עד שהחלו לריב, כמו שנאמר: "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר: לנו המים" (בראשית כו:כ), והוא לא הרהר אחר מידותיי.
אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: ״הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה״. בִּיקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטוֹעַ אׇהֳלוֹ, וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי: ״מַה שְּׁמֶךָ״, וְאַתָּה אָמְרַתְּ לִי: ״מַה שְּׁמֶךָ״ בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: ״וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ״. ״עַתָּה תִרְאֶה אֵת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה״. בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים.
אמרתי ליעקב: "הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה" (בראשית כ"ח:י"ג). הוא ביקש מקום לנטוע את אוהלו ולא מצא עד שקנה אותו במאה קשיטות, ולא הרהר אחר מידותיי, ולא אמר לי: מה שמך? ואתה, משה, שואל אותי: מה שמך, בתחילה, לאחר שראית את גדולתי יותר ממה שהם ראו אי פעם. ועכשיו אתה אומר לי: "והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה':כ"ג). לאחר מכן נאמר בפסוק: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" (שמות ו':א'). אפשר להסיק: המלחמה עם פרעה ומפלתו אתה תראה, אך לא תראה את המלחמה עם שלושים ואחד המלכים בארץ ישראל, שכן לא תזכה לכבוש את ארץ ישראל עבור העם היהודי.
״וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ״. מָה רָאָה מֹשֶׁה?
§ ביחס לפסוק: “וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה', ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, נֹצֵר חֶסֶד לַאֲלָפִים…וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ” (שמות לד:ו–ח), הגמרא שואלת: מה ראה משה במידות הללו שגרם לו למהר ולהשתחוות?
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלָא אָמַר: ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ רָאָה, וְרַבָּנַן אָמְרִי: ״אֱמֶת״ רָאָה. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ רָאָה, דְּתַנְיָא: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לְמָרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְכוֹתֵב ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״ לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ: ״אַף לָרְשָׁעִים״. אֲמַר לֵיהּ: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא חָזֵית (מַאי) דְּמִבְּעֵי לָךְ.
רבי חנינא בן גמלא אומר: הוא ראה את מידת ארך אפיים; וחכמים אומרים: הוא ראה את מידת האמת. שנויה ברייתאבהתאם לדעת מי שאמר: הוא ראה את מידת ארך אפיים, כפי ששנויה בברייתא: כשמשה עלה למרום, מצא את הקדוש ברוך הוא יושב וכותב: ארך אפיים. משה אמר לפניו: ריבונו של עולם, האם מידתך של ארך אפיים נועדה לשמש רק לצדיקים? הקדוש ברוך הוא אמר לו: זוהי מידה אף לרשעים. משה אמר לפניו: יאבדו הרשעים. הקדוש ברוך הוא אמר לו: עוד תראה שתצטרך לכך, שכן לבסוף תחזור בך מאמירה זו.
כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי ״אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים״?
כאשר העם היהודי חטא בחטא המרגלים ומשה ביקש מאלוהים לסלוח להם, הקדוש ברוך הוא אמר למשה: האם לא אמרת לי שמידת ארך אפיים היא לצדיקים בלבד? הם אינם ראויים לכפרה.