״בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַים מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים״, וּכְתִיב: ״בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְגוֹ׳״, וְהָנֵי שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לָא קָחָשֵׁיב. שְׁמַע מִינַּהּ נִצְטָרַע.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן! מָחוּל לָךְ. ״עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה׳ עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי״. אֲמַר לֵיהּ: בְּחַיֶּיךָ אֵינִי מוֹדִיעַ, אֲבָל אֲנִי מוֹדִיעַ בְּחַיֵּי שְׁלֹמֹה בִּנְךָ.

בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּיקֵּשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה. אָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רְנָנוֹת וְלֹא נַעֲנָה. אָמַר: ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר ה׳ גִּבּוֹר מִלְחָמָה״. וְנֶאֱמַר: ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְגוֹ׳״, וְלֹא נַעֲנָה.

כֵּיוָן שֶׁאָמַר: ״ה׳ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ״, מִיָּד נַעֲנָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶהְפְּכוּ פְּנֵי שׂוֹנְאֵי דָּוִד כְּשׁוּלֵי קְדֵירָה, וְיָדְעוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ הֶעָוֹן.

גֵּחֲזִי, דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק״. לְהֵיכָא אֲזַל? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָלַךְ לְהַחֲזִיר גֵּחֲזִי בִּתְשׁוּבָה, וְלֹא חָזַר. אָמַר לוֹ: חֲזוֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ: הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

מַאי עֲבַד? אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת תָּלָה לְחַטַּאת יָרׇבְעָם, וְהֶעֱמִידָהּ בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: שֵׁם חָקַק בְּפִיהָ, וְהָיְתָה מַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבָּנַן דְּחָה מִקַּמֵּיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה [נָא] הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ״, מִכְּלָל דְּעַד הַשְׁתָּא לָא הֲווֹ פָּיְישִׁי.

תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, לֹא כֶּאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְלֹא כִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

גֵּחֲזִי, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל וְקַח כִּכָּרָיִם וַיִּפְרׇץ בּוֹ וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף וְגוֹ׳״. ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע מֵאַיִן גֵּחֲזִי וַיֹּאמֶר לֹא הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת״. וּמִי שְׁקַל כּוּלֵּי הַאי? כֶּסֶף וּבְגָדִים הוּא דִּשְׁקַל!

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אֱלִישָׁע יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בִּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים. נַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה מְצוֹרָע. אֲמַרָה לֵיהּ הָהִיא רָבִיתָא דְּאִישְׁתְּבַאי מֵאַרְעָא יִשְׂרָאֵל: אִי אָזְלַתְּ לְגַבַּי אֱלִישָׁע מַסֵּי לָךְ. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל טְבוֹל בְּיַרְדֵּן. אֲמַר לֵיהּ: אַחוֹכֵי קָא מְחַיְּיכַתְּ בִּי? אָמְרִי לֵיהּ הָנְהוּ דַּהֲווֹ בַּהֲדֵיהּ: מַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ? זִיל נַסִּי. אֲזַל וּטְבַל בְּיַרְדְּנָא וְאִיתַּסִּי. אֲתָא אַיְיתִי לֵיהּ כֹּל הָנֵי דְּנָקֵיט. לָא צְבָא לְקַבּוֹלֵי מִינֵּיהּ. גֵּחֲזִי אִיפְּטַר מִקַּמֵּיהּ אֱלִישָׁע, אֲזַל שְׁקַל מַאי דִּשְׁקַל וְאַפְקֵיד.

כִּי אֲתָא, חַזְיַיהּ אֱלִישָׁע לְצָרַעַת דַּהֲוָה פָּרְחָה עִלָּוֵיה רֵישֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע! הִגִּיעַ עֵת לִיטּוֹל שְׂכַר שְׁמֹנָה שְׁרָצִים. ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג״. ״וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גֵּחֲזִי וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו.

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַאי הִיא? כִּדְקַטְלִינְהוּ יַנַּאי מַלְכָּא לְרַבָּנַן, אֲזַל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְיֵשׁוּ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. כִּי הֲוָה שְׁלָמָא, שְׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: מִינִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ לִיכִי אָלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם, אֲחוֹתִי: בַּעֲלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה.

קָם, אֲתָא, וְאִתְרְמִי לֵיהּ הָהוּא אוּשְׁפִּיזָא. עֲבַדוּ לֵיהּ יְקָרָא טוּבָא. אֲמַר: כַּמָּה יָפָה אַכְסַנְיָא זוֹ! אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת. אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע! בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק? אַפֵּיק אַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי וְשַׁמְּתֵיהּ.

אֲתָא לְקַמֵּיהּ כַּמָּה זִימְנִין, אֲמַר לֵיהּ: קַבְּלָן! לָא הָוֵי קָא מַשְׁגַּח בֵּיהּ. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא קָרֵי קְרִיאַת שְׁמַע, אֲתָא לְקַמֵּיהּ. סָבַר לְקַבּוֹלֵי, אַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ. הוּא סָבַר: מִידְחָא דָּחֵי לִי. אֲזַל זְקַף לְבֵינְתָּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. אֲמַר לֵיהּ: הֲדַר בָּךְ! אֲמַר לֵיהּ: כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִמְּךָ: כָּל הַחוֹטֵא וּמַחְטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְאָמַר מָר: יֵשׁוּ כִּישֵּׁף וְהֵסִית וְהִדִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל.

תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, יֵצֶר, תִּינוֹק, וְאִשָּׁה – תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת.

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה חֳלָאִים חָלָה אֱלִישָׁע – אֶחָד שֶׁגֵּירָה דּוּבִּים בַּתִּינוֹקוֹת, וְאֶחָד שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְאֶחָד שֶׁמֵּת בּוֹ, [שֶׁנֶּאֱמַר: ״וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חׇלְיוֹ וְגוֹ״].

עַד אַבְרָהָם לֹא הָיָה זִקְנָה. כֹּל דְּחָזֵי לְאַבְרָהָם אֲמַר: הַאי יִצְחָק. כֹּל דְּחָזֵי לְיִצְחָק אָמַר: הַאי אַבְרָהָם. בְּעָא אַבְרָהָם רַחֲמֵי דְּלֶיהְוֵי לֵיהּ זִקְנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים״. עַד יַעֲקֹב לָא הֲוָה חוּלְשָׁא, בְּעָא רַחֲמֵי וַהֲוָה חוּלְשָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה״. עַד אֱלִישָׁע לָא הֲוָה אִינִישׁ חָלֵישׁ דְּמִיתְּפַח, וַאֲתָא אֱלִישָׁע וּבְעָא רַחֲמֵי וְאִיתְּפַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חׇלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ״.

מַתְנִי׳ דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם״ – לֹא דִּין וְלֹא רוּחַ. דּוֹר הַפְּלַגָּה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּפֶץ ה׳ אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ״, וּכְתִיב: ״וּמִשָּׁם הֱפִיצָם״. ״וַיָּפֶץ ה׳ אֹתָם״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה׳״ – לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד״ – רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְחַטָּאִים לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ