Drashot AI Logo
אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב״.
מי שאכל מלחמי, הרים עלי את עקבו” (תהילים מא:י). לחם הוא מטפורה לידע התורה.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יָבִיא אָדָם עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן, שֶׁהֲרֵי דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵבִיא עַצְמוֹ לִידֵי נִסָּיוֹן וְנִכְשָׁל. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״, וְאֵין אוֹמְרִים ״אֱלֹהֵי דָוִד״? אָמַר: אִינְהוּ מִינְּסוּ לִי וְאַתְּ לָא מִינַּסֵּית לִי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּחָנֵנִי ה׳ וְנַסֵּנִי וְגוֹ׳״.
§ אגב אחיתופל, הגמרא מספרת את המאורעות שהובילו למותו. רב יהודה אומר שרב אומר: לעולם אל יביא אדם את עצמו לידי ניסיון, שכן דוד, מלך ישראל, הביא את עצמו לידי ניסיון ונכשל. דוד אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מפני מה אומרים בתפילה: אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, ואין אומרים: אלוהי דוד? אמר לו הקדוש ברוך הוא: הם נתנסו לפניי, ואתה לא נתנסת לפניי. דוד אמר לפניו: בחנני ונסני, כמו שנאמר: "בחנני ה׳ ונסני; צרפה כליותי ולבי" (תהילים כו:ב).
אֲמַר: מְינַסֵּינָא לָךְ, וְעָבֵידְנָא מִילְּתָא בַּהֲדָךְ, דִּלְדִידְהוּ לָא הוֹדַעְתִּינְהוּ, וְאִילּוּ אֲנָא קָא מוֹדַעְנָא לָךְ דִּמְנַסֵּינָא לָךְ בִּדְבַר עֶרְוָה. מִיָּד, ״וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקׇם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְגוֹ׳״.
אלוהים אמר לו: אעמיד אותך בניסיון, ואעשה עמך דבר שלא עשיתי עם האבות, שכן להם לא הודעתי את טיב הניסיון, ואילו לך אני מודיע שאעמיד אותך בניסיון בדבר של אשת איש, אשר עמה יחסים הם אסורים. מיד, כך נאמר: "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו" (שמואל ב׳ 11:2).
אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁהָפַךְ מִשְׁכָּבוֹ שֶׁל לַיְלָה לְמִשְׁכָּבוֹ שֶׁל יוֹם, וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ – רָעֵב, וּמַרְעִיבוֹ – שָׂבֵעַ.
רב יהודה אומר: לאחר שדוד שמע את טיב ניסיונו, הוא ביקש למנוע מעצמו לחוות תאווה. הוא הפך את מיטת הלילה שלו למיטת היום שלו, כלומר, קיים יחסי אישות עם נשותיו ביום, בניסיון להשקיט את תאוותו. אך הלכה אחת, כלומר, אמירה מן התורה, נעלמה ממנו: יש איבר קטן באדם שבו הוא משתמש ביחסי אישות. אם הוא מרעיב את האיבר, ואינו מפריז, הוא שבע; אך אם הוא משביע את האיבר ומפריז ביחסי אישות, הוא רעב, ומשתוקק לעוד. לכן, לתוכניתו הייתה השפעה הפוכה.
״וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רוֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד״. בַּת שֶׁבַע הֲוָה קָא חָיְיפָא רֵישָׁא תּוּתֵי חַלְּתָא. אֲתָא שָׂטָן, אִידְּמִי לֵיהּ כְּצִיפַּרְתָּא. פְּתַק בֵּיהּ גִּירָא, פַּתְקַהּ לְחַלְּתָא, אִיגַּלַּיה וְחַזְיַיהּ.
הפסוק קובע: "והוא מתהלך על גג בית המלך; מן הגג ראה אישה רוחצת, והאישה הייתה יפת מראה מאוד" (שמואל ב׳ 11:2). בת שבע חפפה את ראשה מאחורי כוורת דבורים, שהסתירה אותה מן העין. השטן בא ונראה לדוד כציפור. דוד ירה חץ אל הציפור, והחץ ביקע את הכוורת, בת שבע נחשפה, ודוד ראה אותה.
מִיָּד: ״וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי. וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשׇׁב אֶל בֵּיתָהּ״. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה צְרַפְתַּנִי בַל תִּמְצָא זַמֹּתִי בַּל יַעֲבׇר פִּי״. אָמַר: אִיכּוֹ זְמָמָא נְפַל בְּפוּמֵּיהּ דְּמַאן דְּסָנֵי לִי, וְלָא אֲמַר כִּי הָא מִילְּתָא!
מיד, כתוב: "וישלח דוד וידרוש לאישה. ויאמר אחד: הלא זאת בת שבע בת אליעם, אשת אוריה החתי? וישלח דוד מלאכים וייקחה, ותבוא אליו, וישכב עמה, כי היא מתקדשת מטומאתה, ואחר שבה אל ביתה" (שמואל ב׳ י״א:ג׳–ד׳). וזהו פירושו של מה שכתוב: "בחנת לבי; פקדת לילה; צרפתני בל תמצא; זמתי בל יעבר פי" (תהילים י״ז:ג׳). דוד אמר: הלוואי שמחסום היה נופל על פיו של שונאי, לשון נקייה לפיו שלו, ולא הייתי אומר דבר כזה והייתי עומד בניסיון.
דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד בַּה׳ חָסִיתִי אֵיךְ תֹּאמְרוּ לְנַפְשִׁי נוּדִי הַרְכֶם צִפֹּר״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ ״הַר שֶׁבָּכֶם צִפּוֹר נִדְּדַתּוּ״.
רבא לימד: מה משמעותו של מה שנכתב: "למנצח, לדוד. בה' חסיתי; איך תאמרו לנפשי: נודי הרכם ציפור" (תהילים יא:א)? דוד אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מחל לי על אותו חטא עם בת שבע, כדי שלא יאמרו האנשים הרשעים: ההר אשר בקרבכם, כלומר, מאור הדור, דוד, גורש מן העולם בגלל ציפור שהביאה לעבירתו.
דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדׇבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשׇׁפְטֶךָ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גַּלְיָא וִידִיעָא קַמָּךְ, דְּאִי בְּעַאי לְמִכְפְּיֵיהּ לְיִצְרַי הֲוָה כָּיֵיפְינָא, אֶלָּא אָמֵינָא דְּלָא לֵימְרוּ ״עַבְדָּא זַכְיֵהּ לְמָרֵיהּ״.
רבא לימד: מה משמעותו של מה שנכתב: "לך, לך בלבד, חטאתי, והרע בעיניך עשיתי; למען תצדק בדברך, תזכה בשפטך" (תהילים נא:ו)? דוד אמר לפני הקדוש ברוך הוא: גלוי וידוע לפניך שאילו ביקשתי לכבוש את היצר הרע שלי, הייתי כובש אותו; אלא שאמרתי: אחטא, כדי שלא יאמרו עבד גבר על רבו ועמד בניסיון אף על פי שהקב"ה אמר שלא יעמוד בו.
דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד״? רְאוּיָה הָיְתָה בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם לְדָוִד מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, אֶלָּא שֶׁבָּאת עָלָיו בְּמַכְאוֹב. וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רְאוּיָה הָיְתָה לְדָוִד בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֶלָּא שֶׁאֲכָלָהּ פַּגָּה.
רבא לימד: מה פירוש מה שנאמר: "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד" (תהילים לח:18)? בת שבע, בת אליעם, הייתה מיועדת להיות ראויה לדוד מששת ימי בראשית. רבא מפרש שהמונח לצלע מתייחס לחוה, שנלקחה מן הצלע [צלע] של אדם, האדם הראשון, ומסביר שהיא נועדה לו, כשם שחוה נועדה לאדם. אלא שהיא באה אליו מתוך כאב. וכן גם בית מדרשו של רבי ישמעאל לימד: בת שבע, בת אליעם, הייתה מיועדת להיות ראויה לדוד, אך הוא אכל אותה כפגה, לפני הזמן הראוי. דוד היה בסופו של דבר נושא אותה בהיתר לאחר מותו של אוריה.
דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב, ״וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים [וְלֹא יָדַעְתִּי] קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאִם הָיוּ קוֹרְעִין בְּשָׂרִי לֹא הָיָה דָּמִי שׁוֹתֵת.
רבא לימד: מהי משמעותו של מה שנכתב: "ובצלעי שמחו ונאספו, נאספו עלי נכים ולא ידעתי; קרעו ולא דמו [dammu]" (תהילים ל״ה:ט״ו)? דוד אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם. גלוי וידוע לפניך שאם אויביי היו קורעים את בשרי, דמי [dami] לא היה זורם לארץ, מחמת צומות מרובים (ראו שמואל ב׳ י״ב:ט״ז–י״ז).
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹסְקִין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, פּוֹסְקִין מִמִּשְׁנָתָן וְאוֹמְרִים לִי: דָּוִד, הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בַּמֶּה? אָמַרְתִּי לָהֶם: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
דוד המשיך: יתרה מזו, אויביי מייסרים אותי עד כדי כך שבשעה שהם עוסקים בלימוד הציבורי של הלכות ארבע מיתות בית דין הם מפסיקים את לימודם ואומרים לי: דוד, לגבי הבא על אשת איש, מיתתו היא באיזו צורת הוצאה להורג? ואמרתי להם: לגבי הבא על אשת איש בפני עדים ובהתראה, מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. עבירתם של אלה שהכלימו את דוד חמורה בבירור יותר מעבירתו של דוד עצמו.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת חׇלְיוֹ שֶׁל דָּוִד קִיֵּים שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה עוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכׇל לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה״. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בִּקֵּשׁ דָּוִד לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי דָּוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים״, וְאֵין ״רֹאשׁ״ אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא צַלְמָא רֵישֵׁיהּ דִּי דְהַב טָב״.
רב יהודה אומר שרב אומר: אפילו בזמן חוליו קיים את מצוות עונה לשמונה עשרה נשים, שנאמר: "יגעתי באנחתי; אשחה בכל לילה מטתי; בדמעתי ערשי אמסה" (תהילים ו:ז). אפילו כשהיה יגע ונאנח, עדיין שחה במיטתו, לשון נקייה לתשמיש המיטה. ורב יהודה אומר שרב אומר: דוד ביקש לעבוד עבודה זרה בזמן מרד אבשלום, שנאמר: "ויהי דוד בא עד הראש [rosh] אשר ישתחוה שם לאלוהים" (שמואל ב׳ טו:לב), וrosh אינו אלא עבודה זרה, שנאמר: "הוא צלמא רישיה [reishei] די דהב טב" (דניאל ב:לב).
״וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתׇּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ״. אָמַר לוֹ לְדָוִד: יֹאמְרוּ מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתְךָ יַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה? אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ שֶׁכְּמוֹתִי יַהַרְגֶנּוּ בְּנוֹ? מוּטָב יַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא.
נאמר: "והנה חושי הארכי בא לקראתו קרוע כתנתו ואדמה על ראשו" (שמואל ב׳ 15:32). חושי אמר לדוד: וכי יאמרו שמלך כמותך יעבוד עבודה זרה? דוד אמר לו: וכי מוטב שיאמרו על מלך כמוני, הידוע כצדיק, כי בנו יהרגנו? דוד המשיך, בהתייחסו לעצמו בגוף שלישי: מוטב שיעבוד עבודה זרה ולא יתחלל שם שמים בפרהסיה על ידי רציחתו של מלך צדיק בדרך זו.
אָמַר: מַאי טַעְמָא קָנְסִיבַתְּ יְפַת תּוֹאַר? אֲמַר לֵיהּ: יְפַת תּוֹאַר רַחֲמָנָא שַׁרְיַיהּ. אֲמַר לֵיהּ: לָא דָּרְשַׁתְּ סְמוּכִין, דִּסְמִיךְ לֵיהּ ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה״? כׇּל הַנּוֹשֵׂא יְפַת תּוֹאַר יֵשׁ לוֹ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
חושי אמר לו: מה הטעם שנשאת אשה יפת תואר, אמו של אבשלום? דוד אמר לו: לגבי אשה יפת תואר, הרחמן התיר לשאת אותה. חושי אמר לו: אבל לא דרשת את הסמוכים שבפסוקים, שסמוך לפרשת אשת יפת תואר באה הפרשה הפותחת: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (דברים כא:יח). מן הסמיכות הזאת נלמד: כל הנושא אשה יפת תואר יש לו בן סורר ומורה. לכן, אפילו אם אבשלום יהרוג אותך, לא יהיה בכך חילול השם, שכן העם ייחס את מעשיו לאמו.
דָּרֵשׁ רַבִּי דּוֹסְתַּאי דְּמִן בֵּירֵי: לְמָה דָּוִד דּוֹמֶה? לְסוֹחֵר כּוּתִי. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין״! [אֲמַר לֵיהּ:] שְׁבִיקִי לָךְ. ״וּמִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי״! שְׁבִיקִי לָךְ. ״גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ״! שְׁבִיקִי לָךְ. ״אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם״, דְּלָא לִישְׁתַּעוֹ בִּי רַבָּנַן. שְׁבִיקִי לָךְ.
רבי דוסתאי מבירי לימד: למה דוד דומה? הוא דומה לסוחר שומרוני, שמפחית בהדרגה את המחיר עד שהקונה מסכים לרכוש את הסחורה. דוד אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם: "מי יבין שגיאות" (תהילים יט:יג), כלומר, מחל לי על החטאים בשגגה שחטאתי. הקב"ה אמר לו: הם מחולים לך. דוד ביקש עוד: "מנסתרות נקני" (תהילים יט:יג), כלומר, סלח לי על עבירות שעשיתי בצנעה, אפילו אם עשיתי אותן במזיד. אמר לו הקב"ה: הם מחולים לך. דוד ביקש: "גם מזדים חשוך עבדך" (תהילים יט:יד). אמר לו הקב"ה: הם מחולים לך. דוד ביקש: "אל ימשלו בי אז איתם" (תהילים יט:יד), ואני מבקש עוד שחכמים לא ידברו בי ולא יגנו אותי. אמר לו הקב"ה: הם מחולים לך.
״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״, שֶׁלֹּא יִכָּתֵב סִרְחוֹנִי. אָמַר לוֹ: אִי אֶפְשָׁר. וּמָה יוֹד שֶׁנָּטַלְתִּי מִשָּׂרַי עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ כַּמָּה שָׁנִים, עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסַפְתִּי לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״. כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
דוד ביקש: "ואנקה מפשע רב" (תהילים יט:יד), כלומר שהפשע שלי עם בת שבע ואוריה לא ייכתב בתורה. אלוהים אמר לו: זה בלתי אפשרי. וכשם שהאות יוד שהסרתי משמה של שרי, אשת אברהם, כאשר שיניתי את שמה לשרה, הייתה עומדת וצועקת כמה שנים על השמטתה מן התורה עד שבא יהושע ואני הוספתי את היודלשמו, כמו שנאמר: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג:טז); כל הפרשה של פשעך, הראויה להיכלל בתורה, על אחת כמה וכמה שאי אפשר להשמיטה.
״וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב״. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן כּוּלּוֹ! אָמַר, כְּבָר עָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לוֹמַר בְּחׇכְמָתוֹ: ״הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה. אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה. כֵּן הַבָּא עַל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ״. אָמַר לֵיהּ: כֹּל הָכִי נִטְרַד הָהוּא גַּבְרָא? אָמַר לוֹ: קַבֵּל עָלֶיךָ יִסּוּרִין. קִבֵּל עָלָיו.
הפסוק קובע: "ואנקה מפשע רב" (תהילים יט:יד). דוד אמר לפני אלוהים: ריבונו של עולם, מחל לי על כל אותו חטא. אלוהים אמר לו: בנך שלמה כבר עתיד לומר בחכמתו: "היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תישרפנה? אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה? כן הבא אל אשת רעהו, כל הנוגע בה לא ינקה" (משלי ו:כז–כט). דוד אמר לו: האם אותו אדם, דוד, יגורש על כל אותה עבירה, בלי תקנה? אלוהים אמר לדוד: קבל על עצמך ייסורים, וזה יכפר על חטאיך. הוא קיבל ייסורים על עצמו.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה, וּפֵירְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין. נִצְטָרַע – דִּכְתִיב: ״תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין״. נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה – דִּכְתִיב: ״הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי״. וּפֵרְשׁוּ מִמֶּנּוּ סַנְהֶדְרִין – דִּכְתִיב: ״יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְגוֹ׳״. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה״.
רב יהודה אומר שרב אומר: במשך שישה חודשים דוד נצטרע והשכינה סרה ממנו, וחברי הסנהדרין נבדלו ממנו . הוא נצטרע, כפי שנאמר: "תחטאני באזוב ואטהר; תכבסני ומשלג אלבין" (תהילים נא:ט), דבר המצביע על כך שנזקק לטהרה כמצורע. השכינה סרה ממנו, כפי שנאמר: "השיבה לי ששון ישעך; ורוח נדיבה תסמכני" (תהילים נא:יד). וחברי הסנהדרין נבדלו ממנו , כפי שנאמר: "ישובו לי יראיך, ויודעי עדותיך" (תהילים קיט:עט). מניין אנו למדים שהדבר נמשך שישה חודשים? הדבר נלמד כפי שנכתב: "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה;

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria