מַחְלִיף, וְשׇׁרָשָׁיו מְרוּבִּין. וַאֲפִילּוּ כׇּל רוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא הוּא הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶן. כֵּיוָן שֶׁדּוֹמְמוּ הָרוּחוֹת, עָמַד קָנֶה בִּמְקוֹמוֹ.

אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָן בְּאֶרֶז. מָה אֶרֶז זֶה? אֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְשׇׁרָשָׁיו מוּעָטִין, וְאֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף. אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ, אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁבָה בּוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית, מִיָּד עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב מִמֶּנּוּ סִפְרֵי תוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים.

״וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ״. אָמַר לוֹ בִּלְעָם לְיִתְרוֹ: קֵינִי, לֹא הָיִיתָ עִמָּנוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה? מִי הוֹשִׁיבְךָ אֵצֶל אֵיתָנֵי עוֹלָם?

וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי סִימַאי: שְׁלֹשָׁה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה, אֵלּוּ הֵן: בִּלְעָם, אִיּוֹב וְיִתְרוֹ. בִּלְעָם שֶׁיָּעַץ – נֶהֱרַג, אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק – נִידּוֹן בְּיִסּוּרִין, וְיִתְרוֹ שֶׁבָּרַח – זָכוּ בְּנֵי בָנָיו לֵישֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יוֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב״, וּכְתִיב: ״וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים״.

״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל״. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אוֹי מִי שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ בְּשֵׁם אֵל. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹי לָהּ לָאוּמָּה שֶׁתִּמָּצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּדְיוֹן לְבָנָיו. מִי מֵטִיל כְּסוּתוֹ בֵּין לָבִיא לִלְבִיאָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּזְקָקִין זֶה עִם זֶה?

״וְצִים מִיַּד כִּתִּים״, אָמַר רַב: לִיבּוֹן אַסְפִּיר. ״וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר״ – עַד אַשּׁוּר קָטְלִי מִיקְטָל, מִכָּאן וְאֵילָךְ מְשַׁעְבְּדִי שַׁיעְבּוֹדֵי.

״הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ״. ״עַמְּךָ לְעָם הַזֶּה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: כְּאָדָם שֶׁמְּקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים.

אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִימָּה הוּא, וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִשְׁתָּן. בּוֹא וְאַשִּׂיאֲךָ עֵצָה: עֲשֵׂה לָהֶן קְלָעִים, וְהוֹשֵׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵינָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶן כְּלֵי פִשְׁתָּן.

עָשָׂה לָהֶן קְלָעִים מֵהַר שֶׁלֶג עַד בֵּית הַיְשִׁימוֹת, וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵינָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְיוֹצְאִין לְטַיֵּיל בְּשׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵינָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִשְׁתָּן? זְקֵינָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה, וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת, שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

וְאַחַר כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתְּ כְּבֶן בַּיִת, שֵׁב בְּרוֹר לְעַצְמְךָ. וְצַרְצוּרי שֶׁל יַיִן עַמּוֹנִי מוּנָּח אֶצְלָהּ, וַעֲדַיִין לֹא נֶאֱסַר יַיִן שֶׁל עַמּוֹנִי וְלֹא יַיִן שֶׁל גּוֹיִם. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנֶךָ שֶׁתִּשְׁתֶּה כּוֹס שֶׁל יַיִן? כֵּיוָן שֶׁשָּׁתָה, בָּעַר בּוֹ.

אֲמַר לָהּ: הִשָּׁמֵיעִי לִי. הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקָהּ, אָמְרָה לוֹ: עֲבוֹד לָזֶה! אֲמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי? אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִיכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּיעוּר? [וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ]. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחְתְּךָ עַד שֶׁתִּכְפּוֹר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵמָּה בָּאוּ בַּעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאׇהֳבָם״.

״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁטִּים שְׁמָהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁנִּתְעַסְקוּ בְּדִבְרֵי שְׁטוּת.

״וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן״, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲרוּמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁנַּעֲשׂוּ כּוּלָּן בַּעֲלֵי קְרָיִין.

מַאי לְשׁוֹן ״רְפִידִים״? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רְפִידִים שְׁמָהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁרִיפּוּ עַצְמָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם״.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּשֶׁב״ אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן צַעַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״. ״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן״, ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם״. וְנֶאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן״, ״וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת״. ״וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ״, ״וַיָּקֶם ה׳ שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם״.

״וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם וְגוֹ׳ וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב״. בִּלְעָם מַאי בָּעֵי הָתָם? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָלַךְ לִיטּוֹל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף [שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל]. אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: גַּמְלָא אֲזַלָא לְמִיבְעֵי קַרְנֵי, אוּדְנֵי דַּהֲווֹ לֵיהּ גְּזִיזָן מִינֵּיהּ.

״וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם״. קוֹסֵם? נָבִיא הוּא! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה נָבִיא, וּלְבַסּוֹף קוֹסֵם. אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: מִסְּגָנֵי וְשִׁילְטִי הֲוַאי, אִיַּיזַן לְגַבְרֵי נַגָּרֵי.