Drashot AI Logo
״כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי. יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. אוֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי״.
"מפני שחשק בי, על כן אמלטהו; אשגבהו, כי ידע שמי. יקראני ואענהו; עמו אנכי בצרה; אחלצהו ואכבדהו. באורך ימים אשביעהו, ואראהו בישועתי" (תהילים צא:יד–טז).
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר״? מִפְּנֵי מָה עַיִן שֶׁל רְשָׁעִים תְּלוּיָה? כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֶׂה אָדָם רָשׁ מִלְּמַטָּה, נַעֲשֶׂה רָשׁ מִלְּמַעְלָה.
רבי שמעון בן לקיש אומר: מה משמעותו של מה שנכתב: "וימנע מרשעים אורם, וזרוע רמה תישבר" (איוב לח:טו)? מאיזו סיבה האות ע של המילה רשעים תלויה מעט מעל שאר האותיות? היא תלויה כדי שהמילה תיקרא רשים, כלומר עניים. פירוש הדבר: משעה שאדם נעשה עני בארץ למטה ומספר אויביו גדל, הוא נעשה עני בשמים למעלה, שכן ודאי הוא חוטא ולכן שונאים אותו.
וְלָא נִכְתְּבַיהּ כְּלָל? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר: חַד אָמַר, מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד; וְחַד אָמַר, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה.
הגמרא מקשה: אם זו המשמעות, שלא תיכתב כלל העין, ויאמר הפסוק: רשים. רבי יוחנן ורבי אלעזר שניהם מסבירים מדוע לא הושמטה העין. אחד אומר: היה זה משום הרצון לשמור על כבודו של דוד, שהיו לו אויבים רבים למטה אף על פי שהיה אדם צדיק והיה לו מקום בעולם הבא. ואחד אומר: היה זה משום הרצון לשמור על כבודו של נחמיה בן חכליה, שגם לו היו אויבים רבים למטה, למרות צדקתו.
תָּנוּ רַבָּנַן: מְנַשֶּׁה הָיָה שׁוֹנֶה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה פָּנִים בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְכוּתוֹ. אַחְאָב – שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה, יָרׇבְעָם – מֵאָה וּשְׁלֹשָׁה.
§ החכמים לימדו בברייתא: מנשה, מלך יהודה, היה לומד חמישים וחמישה פנים שונים בפירוש תורת כוהנים, המדרש ההלכתי על ויקרא, כנגד שנות מלכותו, דבר המצביע על כך שהיה בעל ידע רב. אחאב היה גדול יותר ולמד שמונים וחמישה פנים, וירבעם היה גדול ממנו עוד יותר ולמד מאה ושלושה פנים.
תַּנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַבְשָׁלוֹם אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ״. ״וַיַּכּוּהוּ״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיְמִיתֻהוּ״ – לָעוֹלָם הַבָּא. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, אָחָז וַאֲחַזְיָה וְכׇל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״וַיַּעַשׂ הָרָע בְּעֵינֵי ה׳״ – לֹא חַיִּין וְלֹא נִידּוֹנִין.
נלמד בברייתא כי רבי מאיר היה אומר: לאבשלום אין חלק בעולם הבא, שנאמר: "ויכו את אבשלום וימיתוהו" (שמואל ב׳ י״ח:ט״ו). "ויכו את אבשלום" מתייחס למיתה בעולם הזה, ואילו "וימיתוהו" מתייחס למיתה בעולם הבא. נלמד בברייתא כי רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אחז ואחזיה, מלכי יהודה, וכל מלכי ממלכת ישראל שעליהם נאמר: "ויעש הרע בעיני ה'" (ראו, למשל, מלכים א׳ ט״ו:ל״ד), אינם חיים בעולם הבא ואינם נידונים לגיהינום.
״וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַים פֶּה לָפֶה לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳״. הָכָא תַּרְגִּימוּ: שֶׁהָרַג יְשַׁעְיָה. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: שֶׁעָשָׂה צֶלֶם מַשּׂאוֹי אֶלֶף בְּנֵי אָדָם, וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם הוֹרֵג (אֶת) כּוּלָּם. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: שְׁקוּלָה נְשָׁמָה שֶׁל צַדִּיק אֶחָד כְּנֶגֶד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ? כְּמַאן דְּאָמַר יְשַׁעְיָה הָרַג.
נאמר: "ומנשה שפך דם נקי הרבה מאוד, עד אשר מילא את ירושלים פה לפה [peh lafeh], מלבד חטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'" (מלכים ב' כ"א:ט"ז). כאן, בבבל, מפרשים את הפסוק לומר שהרג את הנביא ישעיהו (ראו יבמות מט ע"ב). במערב, ארץ ישראל, אומרים שמנשה יצר פסל גדול כל כך, שהיה משא שהצריך אלף בני אדם לשאת אותו, ובכל יום ויום הוא היה מחייב אותם לשאת אותו, ובכך היה ממית את כולם. הגמרא שואלת: לפי דעת מי הוא מה שאומר רבה בר בר חנה: נפשו של צדיק אחד שקולה בערכה כנגד כל העולם כולו? הרי זה בהתאם לדעתו של מי שאומר: הוא הרג את ישעיהו.
כְּתִיב ״פֶּסֶל״, וּכְתִיב ״פְּסִילִים״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּתְּחִלָּה עָשָׂה לוֹ פַּרְצוּף אֶחָד, וּלְבַסּוֹף עָשָׂה לוֹ אַרְבָּעָה פַּרְצוּפִים, כְּדֵי שֶׁתִּרְאֶה שְׁכִינָה וְתִכְעוֹס.
כתוב שמנשה עשה "פסל" (דברי הימים ב׳ 33:7), וכתוב שמנשה עשה "פסילים" (דברי הימים ב׳ 33:19). רבי יוחנן אומר: בתחילה עשה לו לפסל פרצוף אחד, ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים כדי שהשכינה תראה אותו מכל צד ותכעס.
אָחָז הֶעֱמִידוֹ בַּעֲלִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז וְגוֹ׳״. מְנַשֶּׁה הֶעֱמִידוֹ בַּהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה׳ אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה [בְנוֹ] בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַים אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם״. אָמוֹן הִכְנִיסוֹ לְבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס״.
אחז הציב את אותו פסל בעלייה בבית המקדש, כפי שנאמר: "ואת המזבחות אשר על הגג עליית אחז" (מלכים ב׳ 23:12). מנשה הציב אותו בהיכל עצמו, כפי שנאמר: "וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה׳ אל דוד ואל שלמה בנו: בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם" (מלכים ב׳ 21:7). אמון הכניס אותו לקודש הקודשים, כפי שנאמר: "כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיהו 28:20).
מַאי ״כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: [כִּי] קָצַר הַמַּצָּע זֶה מִלְּהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד. מַאי ״וְהַמַּסֵּכָה צָרָה וְגוֹ׳״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: רַבִּי יוֹנָתָן כִּי הֲוָה מָטֵי לְהַאי קְרָא הֲוָה קָא בָכֵי, מִי שֶׁכָּתַב בּוֹ ״כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם״ תֵּעָשֶׂה לוֹ מַסֵּכָה צָרָה?
מה משמעות הביטוי "כי קצר המצע מהשתרע"? רבי שמואל בר נחמני אומר כי רבי יונתן אומר שפירושו: כי מיטתו צרה מדי לשני חברים להשתרע עליה יחד, שכן אי אפשר שעבודת ה' ועבודת אלילים יתקיימו שם יחד. מה משמעות הביטוי "והמסכה צרה [masekha] כהתכנס" [tzara] כאשר הוא מתכנס [kehitkanes]? רבי שמואל בר נחמני אומר: כאשר רבי יונתן היה מגיע לפסוק זה היה בוכה. מי שעליו נאמר: "כונס [kones] כנד מי הים" (תהילים לג, ז), וכי פסל נסך [masekha] יהיה לו לצר [tzara]?
[אָחָז בִּטֵּל אֶת הָעֲבוֹדָה], וְחָתַם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי״. מְנַשֶּׁה קָדַר אֶת הָאַזְכָּרוֹת, וְהָרַס אֶת הַמִּזְבֵּחַ. אָמוֹן שָׂרַף אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱלָה שְׂמָמִית עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אָחָז הִתִּיר אֶת הָעֶרְוָה. מְנַשֶּׁה בָּא עַל אֲחוֹתוֹ.
אחז ביטל את עבודת המקדש וחתם את התורה, ואסר את לימודה, כפי שנאמר: "צוֹר תְּעוּדָה, חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמּוּדָי" (ישעיהו ח:טז). מנשה מחק את האזכורים של שמות ה' מספרי הקודש והרס את המזבח. אמון שרף את התורה והקריב שממית, בעל חיים טמא מן השרצים, על המזבח. אחז התיר לקיים יחסי אישות עם קרובות משפחה האסורות, והכריז שנישואין בין קרובים אלה מותרים. מנשה ניצל הכרזה זו וקיים יחסי אישות עם אחותו.
אָמוֹן בָּא עַל אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הוּא אָמוֹן הִרְבָּה אַשְׁמָה״. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: שֶׁשָּׂרַף אֶת הַתּוֹרָה, וְחַד אָמַר: שֶׁבָּא עַל אִמּוֹ. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: כְּלוּם יֵשׁ לְךָ הֲנָאָה מִמָּקוֹם שֶׁיָּצָאתָ מִמֶּנּוּ? אָמַר לָהּ: כְּלוּם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶלָּא לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי.
אמון קיים יחסי מין עם אמו, כפי שנאמר: "ואמון הרבה אשמה" (דברי הימים ב׳ 33:23), דבר המצביע על כך שביצע עבירה גדולה ומבישה יותר מכל אדם אחר. רבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו באשר לעבירתו; אחד אומר ששרף את התורה, ואחד אומר שקיים יחסי מין עם אמו. אמו אמרה לו: האם יש לך הנאה כלשהי בקיום יחסים מן המקום שממנו יצאת? הוא אמר לה: אני עושה זאת רק כדי להביע חוצפה כלפי בוראי, ולא לשם הנאתי.
כִּי אֲתָא יְהוֹיָקִים אָמַר: קַמָּאֵי לָא יָדְעִי לְאַרְגּוֹזֵי, כְּלוּם אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְאוֹרוֹ? יֵשׁ לָנוּ זְהַב פַּרְוַיִים שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ, יִטּוֹל אוֹרוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁלּוֹ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת״? אָמַר לָהֶם: כְּבָר נְתָנוֹ לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם״.
כאשר יהויקים בא ומלך, הוא אמר: קודמיי לא ידעו כיצד להביע חוצפה כלפי אלוהים. האם אנו זקוקים לאלוהים אפילו לאורו? מאחר שיש לנו זהב פרוים שאנו משתמשים בו והוא מאיר, יניח אלוהים שייקח את אורו מן העולם. אמרו לו: הלא הכסף והזהב שלו הם, כפי שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות" (חגי ב:ח)? יהויקים אמר להם: הוא כבר נתן לנו אותו, כפי שנאמר: "השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם" (תהילים קטו:טז).
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת יְהוֹיָקִים? מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְתֹעֲבֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַנִּמְצָא עָלָיו״. מַאי ״וְהַנִּמְצָא עָלָיו״? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר – חַד אָמַר: שֶׁחָקַק שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עַל אַמָּתוֹ, וְחַד אָמַר: שֶׁחָקַק שֵׁם שָׁמַיִם עַל אַמָּתוֹ.
§ רבא אמר לרבה בר מרי: מאיזו סיבה לא מנו התנאים את יהויקים בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא? אפשר היה לחשוב שאין לו חלק לעולם הבא, משום שנאמר עליו: "ויתר דברי יהויקים ותועבותיו אשר עשה והנמצא עליו" (דברי הימים ב׳ 36:8). הגמרא מסבירה: מה משמעות הביטוי "והנמצא עליו"? רבי יוחנן ורבי אלעזר נחלקו; אחד אומר שחקק את שם האלילים על איברו מתוך דבקותו בהם, ואחד אומר שחקק את שם שמים על איברו כהפגנת ביזוי.
אֲמַר לֵיהּ: בִּמְלָכִים לֹא שָׁמַעְתִּי, בְּהֶדְיוֹטוֹת שָׁמַעְתִּי. מִפְּנֵי מָה לֹא מָנוּ אֶת מִיכָה? מִפְּנֵי שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הָעוֹבֵר וְשָׁב אֶל הַלְוִיִּם״.
רבה בר מרי אמר לרבא: לגבי רשימת המלכים, לא שמעתי מדוע יהויקים הושמט; אבל לגבי רשימת ההדיוטות, שמעתי מדוע חוטא מסוים הושמט. מאיזו סיבה לא מנו התנאים את מיכה בין אלה שאין להם חלק בעולם הבא? הרי הוא עשה פסילים שעבדו להם בני ישראל (ראו שופטים, פרק יז). הדבר הוא בשל העובדה שלחמו היה מצוי לעוברי דרכים, כפי שנאמר: כל העוברים על הלוים. הוא היה מספק מזון לכל המתארחים בביתו.
״וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה. תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִגָּרֵב לְשִׁילֹה שְׁלֹשָׁה מִילִין, וְהָיָה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן פֶּסֶל מִיכָה מִתְעָרְבִין זֶה בָּזֶה.
ביחס למה שנכתב: "והוא יעבור בים צרה והכה בים גלים" (זכריה י׳:י״א), רבי יוחנן אומר: זו הצרה היא רמז לפסל מיכה, שכן מיכה עבר בים בזמן יציאת מצרים. שנויה בברייתא שרבי נתן אומר: המרחק מגרב, מקום מושבו של מיכה, לשילה, שם היה המשכן באותה שעה, היה שלושה מיל, והעשן מן המערכה של העצים על המזבח בשילה והעשן מעבודת פסל מיכה היו מתערבים זה בזה.
בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדוֹחְפוֹ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ, שֶׁפִּתּוֹ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְּרָכִים. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעְנְשׁוּ אַנְשֵׁי פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם!
מלאכי השרת ביקשו לדחותו מן העולם. הקדוש ברוך הוא אמר להם: הניחו לו, שכן פתו מצויה לעוברי דרכים. ובגלל דבר זה, חטא פסלו של מיכה, העם שהיו מעורבים במעשה פילגש בגבעה נענשו. שבטי ישראל נלחמו בשבט בנימין וארבעים אלף מהם נהרגו. הקדוש ברוך הוא אמר להם: על כבודי לא מחיתם ולא פעלתם להשמיד את פסלו של מיכה, אבל מחיתם על כבודו של אחד מבשר ודם שנהרג? לכן, שאר השבטים לא הצליחו בתחילה, ורבים מחייליהם נהרגו.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא: גְּדוֹלָה לְגִימָה, שֶׁהִרְחִיקָה שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם״. וְרַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: מְרַחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים, וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים, וּמַעֲלֶמֶת עֵינַיִם מִן הָרְשָׁעִים, וּמַשְׁרָה שְׁכִינָה עַל נְבִיאֵי הַבַּעַל, וְשִׁגְגָתוֹ עוֹלָה זָדוֹן.
רבי יוחנן אומר בשם רבי יוסי בן קיסמא: גדולה היא האכילה, שכן הרחיקה שני שבטים מעם ישראל, שנאמר: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'…" על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כג:ד–ה). ורבי יוחנן עצמו אומר: האוכל מרחיק את הקרובים, ומקרב את הרחוקים, ומעלים עיניים מן הרשעים, וחוסך מהם את העונש, וגורם לשכינה שתשרה על נביאי הבעל; ושגגה בעניינו נחשבת לעיתים כמזיד.
מְרַחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים –
הגמרא מפרטת: העובדה שהיא מרחיקה את הקרוב נלמדת

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria