Drashot AI Logo
הֱוֵי אוֹמֵר: מִדָּה טוֹבָה מְרוּבָּה מִמִּדַּת פּוּרְעָנוּת. בְּמִדָּה טוֹבָה כְּתִיב: ״וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל״, וּבְמִידַּת פּוּרְעָנוּת הוּא אוֹמֵר: ״וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ״.
עליך לומר שמידת השכר גדולה ממידת הפורענות, שכן לגבי מידת השכר נאמר: "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח. וימטר עליהם מן לאכול" (תהילים עח:כג–כד). ולגבי מידת הפורענות בזמן המבול הכתוב אומר: "וארבת השמים נפתחו" (בראשית ז:יא). כדי להעניש, פתח אלוהים רק ארובות, שהן פתחים קטנים במידה ניכרת מדלתות, ומכאן שמידת השכר גדולה יותר.
בְּמִידַּת פּוּרְעָנוּת כְּתִיב: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכׇל בָּשָׂר״. וַהֲלֹא אָדָם מוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בָּאוּר בָּעוֹלָם הַזֶּה – מִיָּד נִכְוֶה! אֶלָּא, כְּשֵׁם שֶׁנּוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בָּרְשָׁעִים לְקַבֵּל פּוּרְעָנוּתָם, כָּךְ נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל טוֹבָתָן.
באשר למידת העונש, כתוב: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי; כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר" (ישעיהו סו:כד). הגמרא שואלת: וכי אין זה כך שכאשר אדם מושיט את אצבעו אל האש בעולם הזה, הוא נשרף מיד? אם כן, כיצד יכול אדם לעמוד באשה של גיהינום, שאינה כבה לעולם? אלא, כשם שהקדוש ברוך הוא נותן כוח לרשעים לקבל את עונשם, כך גם הקדוש ברוך הוא נותן כוח לצדיקים לקבל את שכרם, מלוא חופניו.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים וְכוּ׳. תָּנָא: בְּסִפְרֵי מִינִים. רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא נָמֵי אָסוּר לְמִיקְרֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִב [בֵּיהּ]: לָא תִּינְטוֹשׁ גִּילְדָּנָא מֵאוּדְנֵיהּ, דְּלָא לֵיזִיל מַשְׁכֵיהּ לַחֲבָלָא, אֶלָּא צְלִי יָתֵיהּ בְּנוּרָא וְאֵיכוֹל בֵּיהּ תַּרְתֵּין גְּרִיצִים.
§ המשנה מלמדת כי רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא. שנו חכמים בברייתא: הכוונה היא לקריאת ספרי מינים. רב יוסף אומר: אסור גם לקרוא בספר בן סירא, בשל תוכנו הבעייתי. אמר אביי לרב יוסף: מה הטעם שאסור לקרוא בספר בן סירא? אם נאמר שאסור משום שבן סירא כתב בו: אל תפשוט את עור הדג מאוזנו, כדי שעורו לא יתקלקל, אלא צלהו באש ואכול עמו שתי כיכרות לחם, ואתה סבור שזה דברי הבל, אין זו סיבה מספקת.
אִי מִפְּשָׁטֵיהּ, בְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי כְּתִב: ״לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ״. אִי מִדְּרָשָׁא, אוֹרַח אַרְעָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּלָא לִיבְעוֹל שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
אם הקושי שלך הוא מן המשמעות המילולית שלו, אין בכך קושי, שכן בתורה, גם אלוהים כתב: "לא תשחית את עצה" (דברים כ:יט). אסור להשחית הן עצים והן עור דג באופן שרירותי. אם הקושי שלך הוא מן הפירוש הדרשני שלו כלשון נקייה, בן סירא מלמד אותנו דרך ארץ: אדם לא צריך לקיים יחסי מין באופן לא שגרתי, כלומר, ביחסי מין אנאליים, עם אשתו, שכן הדבר גורם לה אי־נוחות.
וְאֶלָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״בַּת לְאָבִיהָ מַטְמוֹנֶת שָׁוְא, מִפַּחְדָּהּ לֹא יִישַׁן בַּלַּיְלָה: בְּקַטְנוּתָהּ – שֶׁמָּא תִּתְפַּתֶּה, בְּנַעֲרוּתָהּ – שֶׁמָּא תִּזְנֶה, בָּגְרָה – שֶׁמָּא לֹא תִּינָּשֵׂא, נִישֵּׂאת – שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ לָהּ בָּנִים, הִזְקִינָה – שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה כְּשָׁפִים״. הָא רַבָּנַן נָמֵי אַמְרוּהָ: אִי אֶפְשָׁר לְעוֹלָם בְּלֹא זְכָרִים וּבְלֹא נְקֵבוֹת. אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּנָיו זְכָרִים, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּנָיו נְקֵבוֹת.
אלא, אולי הספר מעורר קושי מפני שכתוב בו: בת לאביה אוצר כזב; מפחד עליה לא יישן בלילה: בקטנותה, שמא תתפתה; בנערותה, שמא תזנה; משהגיעה לבגרותה, שמא לא תינשא; משנישאה, שמא לא יהיו לה ילדים; משהזקינה, שמא תעסוק בכשפים (בן סירא מב:יא–יד). אולי אתה סבור שאין לומר זאת לאב לבנות. וכי לא אמרו זאת גם חכמים לגבי נשים? אמרו: אי אפשר לעולם להתקיים בלא זכרים ובלא נקבות; ואף על פי כן, אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות.
אֶלָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״לָא תַּעֵיל דְּוָיָא בְּלִבָּךְ, דְּגַבְרֵי גִּיבָּרִין קְטַל דְּוָיָא״. הָא שְׁלֹמֹה אַמְרַהּ: ״דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה״. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי – חַד אָמַר: יַשִּׂיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ, וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.
אלא, אולי הספר מעורר קושי מפני שכתוב בו: אל תכניס דאגה אל לבך, כי הדאגה הרגה אנשים גיבורים (בן סירא יד:א; ל:כט). וכי שלמה לא אמר זאת כבר בפסוק: "דאגה בלב איש ישחנה [yashḥena]" (משלי יב:כה)? רבי אמי ורבי אסי דורשים את המונח בדרך דרש וקוראים אותו yesiḥenna. אחד אומר שמשמעותו: יסירנה [yesiḥenna] מדעתו, ובכך תוקל דאגתו. ואחד אומר: ישיחנה [yesiḥenna] לאחרים, ובכך תוקל דאגתו. שניהם מסכימים עם דברי בן סירא.
וְאֶלָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְלֹא הַכֹּל תָּבִיא אֶל בֵּיתֶךָ״? וְהָא רַבִּי נָמֵי אַמְרַהּ, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם לֹא יַרְבֶּה אָדָם רֵעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ״.
אלא, אולי הספר מעורר קושי מפני שנכתב שם: מנע את ההמונים מתוך ביתך, ואל תכניס את כל אדם לביתך (בן סירא יא:לז). אבל האם רבי יהודה הנשיא לא אמר זאת גם הוא, כפי שנלמד בברייתא שרבי יהודה הנשיא אומר: לעולם אל יהיו לאדם חברים רבים בתוך ביתו, שנאמר: "יש רעים להתרועע" (משלי יח:כד), שכן מתוך חברותו עמם ייחלש וייהרס.
אֶלָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״זַלְדְּקַן – קוּרְטְמָן, עַבְדְּקַן – סִכְסָן, דְּנָפַח בְּכָסֵיהּ – לָא צָחֵי, אָמַר ׳בְּמַאי אֵיכוֹל לַחְמָא׳ – לַחְמָא סַב מִינֵּיהּ, מַאן דְּאִית לֵיהּ מַעְבַּרְתָּא בְּדִיקְנֵיהּ – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא יָכְלִי לֵיהּ״.
אלא, אולי הספר מעורר קושי מפני שכתוב בו: אדם דל־זקן הוא פיקח; אדם עבה־זקן הוא כסיל. מי שנופח על כוסו אינו צמא. מי שאמר: במה אוכל לחם, קח ממנו את הלחם. מי שיש לו מעבר בזקנו, כל העולם כולו אינו יכול לגבור עליו. אביי מציע: בשל כל השטויות הללו, אין זה ראוי לקרוא בספר הזה.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מִילֵּי מְעַלַּיְיתָא דְּאִית בֵּיהּ, דָּרְשִׁינַן לְהוּ. ״אִשָּׁה טוֹבָה – מַתָּנָה טוֹבָה, בְּחֵיק יְרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן. אִשָּׁה רָעָה – צָרַעַת לְבַעְלָהּ״. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? ״יְגָרְשֶׁנָּה מִבֵּיתוֹ וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ. אִשָּׁה יָפָה – אַשְׁרֵי בַּעְלָהּ, מִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם״.
רב יוסף אומר: אף על פי שיש קטעים בספר שאינם ראויים, אנו מלמדים את הדברים המעולים שבו אפילו ברבים. אישה טובה היא מתנה טובה; היא תינתן בחיקו של אדם ירא אלוהים (בן סירא כו:ג). אישה רעה היא צרעת לבעלה. מה תקנתו? יגרשנה מביתו ויתרפא מצרעתו (בן סירא כה:ל). אישה יפה, אשרי בעלה; מספר ימיו מוכפל (בן סירא כו:א). מתוך שמחתו, כאילו חייו ארוכים פי שניים.
״הַעְלֵם עֵינֶיךָ מֵאֵשֶׁת חֵן, פֶּן תִּלָּכֵד בִּמְצוּדָתָהּ. אַל תֵּט אֵצֶל בַּעְלָהּ לִמְסוֹךְ עִמּוֹ יַיִן וְשֵׁכָר, כִּי בְּתוֹאַר אִשָּׁה יָפָה רַבִּים הוּשְׁחָתוּ, וַעֲצוּמִים כׇּל הֲרוּגֶיהָ. רַבִּים הָיוּ פִּצְעֵי רוֹכֵל הַמַּרְגִּילִים לִדְבַר עֶרְוָה. כְּנִיצוֹץ מַבְעִיר גַּחֶלֶת, כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף, כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה. מְנַע רַבִּים מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְלֹא הַכֹּל תָּבִיא בֵּיתֶךָ. רַבִּים יִהְיוּ דּוֹרְשֵׁי שְׁלוֹמֶךָ, גַּלֵּה סוֹדְךָ לְאֶחָד מֵאָלֶף. מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמוֹר פִּתְחֵי פִיךָ. אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר, כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם. שֶׁמָּא לְמָחָר אֵינֶנּוּ, וְנִמְצָא מִצְטַעֵר עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ״.
אנו גם מלמדים את מה שנאמר שם: הסב את עיניך מאישה רבת חן, פן תילכד במצודתה. אל תפנה אל בעלה להתערב עמו ביין ובשכר, כי רבים הושחתו ביופייה של האישה היפה, ועצומים כל קטליה (בן סירא ט:ט–יא). רבים הם פצעיו של רוכל (בן סירא יא:לו), שבקשר זה הכוונה היא לאלה המרגילים אחרים לדברים של עריות אסורות. כמו שניצוץ מצית גחל (בן סירא יא:מג), וככלוב מלא עופות, כן גם בתיהם מלאים מרמה (בן סירא יא:לו–לז). מנע את ההמונים מתוך ביתך, ואל תכניס כל אדם אל ביתך (בן סירא יא:לז). יהיו רבים מברכיך לשלום; ואת סודותיך גלה לאחד מאלף. מזו השוכבת בחיקך שמור פתחי פיך, כלומר, אל תספר לה הכול. אל תדאג מצרת מחר, כי אינך יודע מה ילד יום; אולי מחר לא תהיה עוד, ונמצא אדם דואג על עולם שאינו שלו.
״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״. בֶּן סִירָא אוֹמֵר: ״אַף לֵילוֹת. בִּשְׁפַל גַּגִּים גַּגּוֹ, וּבִמְרוֹם הָרִים כַּרְמוֹ. מִמְּטַר גַּגִּים לְגַגּוֹ, וּמֵעֲפַר כַּרְמוֹ לִכְרָמִים״.
הפסוק קובע: "כל ימי העני רעים" (משלי טו:טו). ספר בן סירא אומר: גם הלילות רעים, שכן אז העני דואג. גגו של העני נמצא בין הגגות הנמוכים ביותר בעיר, וכרמו נמצא במרומי הגבעות, בנקודה הגבוהה ביותר, שכן אלה המקומות הירודים ביותר באיכותם, וממילא הזולים ביותר בכל אחד מן המקרים. מן הגשם היורד על גגות העיר כולה, המים יזרמו מטה אל גגו וירטיבו אותו, ואדמת כרמו נסחפת בגשם ונגרפת מטה אל כרמים אחרים.
[סִימָן: זֵירָא, רָבָא, מְשַׁרְשְׁיָא, חֲנִינָא טוֹבִיָּה, יַנַּאי יָפֶה, יוֹחָנָן מְרַחֵם, יְהוֹשֻׁעַ מְקַצֵּר].
§ הגמרא מספקת סימן לאמירות הבאות, המבוסס בעיקר על מי שאמר אותן. זעירא; רבא; משרשיא; חנינא טוביה, בהתייחס לרבי חנינא, שדיבר על אישה טובה [טובה]; ינאי יפה, בהתייחס לרבי ינאי, שדיבר על מי שהוא רחב־דעת [דעתו יפה]; יוחנן מרחם, בהתייחס לרבי יוחנן, שדיבר על מי שהוא רחמן [מרחם]; יהושע מקצר, בהתייחס לרבי יהושע בן לוי, שדיבר על מי שאינו סובלני [דעתו קצרה].
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד, ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה.
רבי זירא אומר שרב אומר: מה פירוש מה שנכתב: "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים, וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (משלי טו:טו)? "כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים"; אלו בעלי התלמוד, שמשקיעים מאמץ מתמיד בלימודם ונתקלים בקשיים ובשאלות אין־ספור. "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד"; אלו בעלי המשנה, שלומדים רק מסקנות הלכתיות ואינם נתקלים בקשיים.
רָבָא אָמַר אִיפְּכָא, וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם״? אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה. ״וּבוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם״? אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד.
רבא אומר שההפך הוא הנכון; וזהו מה שאמר רב משרשיא משמו של רבא: מה פירוש הדבר שכתוב: "חוצב אבנים יעצב בהם ובוקע עצים יסכן בם" (קהלת י:ט)? "חוצב אבנים יעצב בהם"; אלו הם בעלי המשנה, שכן הם משקיעים מאמץ, אך אינם יכולים להפיק תועלת מאותו מאמץ, שכן אינם מגיעים למסקנות הלכתיות. "ובוקע עצים יסכן בם"; אלו הם בעלי התלמוד, שמשקיעים מאמץ רב ומפיקים ממנו תועלת, שכן הם מגיעים למסקנות הלכתיות.
רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה. ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה. רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה אִסְטְנִיס. ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה רַחְמָנִי. ״וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד״ – זֶה אַכְזָרִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: ״כׇּל יְמֵי עָנִי רָעִים״ – זֶה
רבי חנינא אומר: "כל ימי עני רעים"; זה מתייחס למי שיש לו אישה רעה. "וטוב לב משתה תמיד"; זה מתייחס למי שיש לו אישה טובה. רבי ינאי אומר: "כל ימי עני רעים"; זה מתייחס למי שהוא איסטניס [istenis], כלומר, מי שרגיש לדברים מאוסים. "וטוב לב משתה תמיד"; זה מתייחס למי שהוא רחב דעת [da’ato yafe], כלומר, אינו בררן ויאכל כל דבר. רבי יוחנן אומר: "כל ימי עני רעים"; זה מתייחס למי שהוא רחמן [meraḥem], שכן הוא חש תמיד את הסבל שבעולם וחרד ללא הרף. "וטוב לב משתה תמיד"; זה מתייחס למי שהוא אכזרי ואדיש לסבל שבעולם. רבי יהושע בן לוי אומר: "כל ימי עני רעים"; זה מתייחס ל

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria