לְמִנְיָנָא אַחֲרִינָא הוּא? אָמַר רַב פָּפָּא: ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ — לִגְזֵירָה שָׁוָה: מָה הָתָם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא, אַף הָכָא לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא.
היא הולכת לפי מניין אחר. רב פפא אמר: את משמעות המופע הראשון של הביטוי "השנה העשרים" ניתן להסיק מן המופע השני של הביטוי "השנה העשרים" בדרך של גזירה שווה: כשם ששם הכוונה היא לשנה העשרים של ארתחשסתא, כך גם כאן הכוונה היא לשנה העשרים של ארתחשסתא.
וּמִמַּאי דְּמַעֲשֶׂה דְּכִסְלֵיו קָדֵים, דִּילְמָא מַעֲשֶׂה דְּנִיסָן קָדֵים?
הגמרא מעלה שאלה נוספת: אף על פי ששני האירועים הללו התרחשו באותה שנה, מניין ידוע שהמאורע שאירע בכסלו התרחש תחילה? שמא המאורע שאירע בניסן התרחש תחילה, ובמקרה כזה ייתכן שאף שנות מלכי הגויים נמנות מניסן.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: דְּבָרִים שֶׁאָמַר חֲנָנִי לִנְחֶמְיָה בְּכִסְלֵיו, אֲמָרָן נְחֶמְיָה לַמֶּלֶךְ בְּנִיסָן.
הגמרא משיבה: אל יעלה על דעתך לומר כך, שכן שנינו בברייתא: הדברים שחנני אמר לנחמיה בחודש כסלו, נחמיה אמר למלך בחודש ניסן.
דְּבָרִים שֶׁאָמַר חֲנָנִי לִנְחֶמְיָה בְּכִסְלֵיו — שֶׁנֶּאֱמַר: ״דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵיו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי וְעַל יְרוּשָׁלִָם. וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדוֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפוֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ״.
הברייתא מסבירה: הדברים שחנני אמר לנחמיה בכסלו הם כפי שנאמר: "דברי נחמיה בן חכליה; ויהי בחודש כסלו בשנת עשרים, ואני הייתי בשושן הבירה, ויבוא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה; ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו מן השבי ועל ירושלים. ויאמרו לי: הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדולה ובחרפה; וחומת ירושלים מפורצת ושעריה ניצתו באש" (נחמיה א:א–ג).
אֲמָרָן נְחֶמְיָה לַמֶּלֶךְ בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ יַיִן לְפָנָיו וָאֶשָּׂא אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד. וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִחְיֶה מַדּוּעַ לֹא יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית קִבְרוֹת אֲבוֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אוּכְּלוּ בָאֵשׁ״.
נחמיה אמר את הדברים האלה למלך בניסן, כפי שנאמר: "ויהי בחודש ניסן, בשנת העשרים לארתחשסתא המלך, יין לפניו, ואשא את היין ואתנה למלך. ולא הייתי רע לפניו. ויאמר לי המלך: מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה? אין זה כי אם רע לב. ואירא הרבה מאוד, ואומר למלך: המלך לעולם יחיה; מדוע לא ירעו פניי, כאשר העיר, מקום קברי אבותיי, חרבה, ושעריה אוכלו באש?" (נחמיה ב:א–ג).
״וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ עַל מַה זֶּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ וָאֶתְפַּלֵּל אֶל אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם. וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבוֹתַי וְאֶבְנֶנָּה. וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן״.
"ואז אמר לי המלך: מה בקשתך? ואתפלל אל אלוהי השמים. ואומר למלך: אם טוב על המלך, ואם עבדך מצא חן בעיניך, שתשלחני אל יהודה, אל עיר קברי אבותיי, כדי שאבנה אותה מחדש. ויאמר לי המלך, והשגל היושבת אצלו: עד מתי תהיה נסיעתך? ומתי תשוב? וייטב לפני המלך לשלחני; ואתנה לו זמן" (נחמיה ב:ד–ו).
מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּשִּׁשִּׁי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ״, וּכְתִיב: ״בַּשְּׁבִיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ״. וְאִם אִיתָא — ״בַּשְּׁבִיעִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
רב יוסף הקשה על הכלל שקבע רב חסדא, שלפיו מונים את שנות מלכי הגויים מתשרי, מן הפסוק שנאמר: "ביום עשרים וארבעה לחודש השישי בשנת שתיים לדריוש המלך" (חגי א׳:ט״ו), וכתוב מיד לאחר מכן: "בשביעי בשנת שתיים בעשרים ואחד לחודש, היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמור" (חגי ב׳:א׳). ואם אכן כך הוא ששנות מלכי הגויים נמנות מתשרי, מה שהיה הפסוק צריך לומר הוא: בשביעי בשנת שלוש, שהרי כבר התחילה לו שנה חדשה.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ כָּשֵׁר הָיָה, לְפִיכָךְ מָנוּ לוֹ כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
רבי אבהו אמר בתשובה לקושיה זו: כורש היה מלך צדיק, ולפיכך חגי מנה את שנות מלכותו כמו שנותיהם של מלכי ישראל, כלומר, מניסן.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: חֲדָא — דְּאִם כֵּן קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, דִּכְתִיב: ״וְשֵׁיצִיא בַּיְתָא דְנָא עַד יוֹם תְּלָתָא לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁית לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא״, וְתַנְיָא: בְּאוֹתוֹ זְמַן לַשָּׁנָה הַבָּאָה עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וְגָלוּתוֹ עִמּוֹ, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ״, וְאִם אִיתָא — ״שְׁנַת הַשְּׁמִינִית״ מִיבְּעֵי לֵיהּ.
רב יוסף מתנגד בחריפות להסבר הזה משתי סיבות: ההתנגדות האחת היא שאם כך הוא , הפסוקים סותרים זה את זה, שכן נאמר: "וְשֵׁיצִיא בַיִתָא דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לְיַרַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא" (עזרא ו:טו), ונשנה בברייתא: באותו זמן עצמו בשנה שלאחר מכן עלה עזרא מבבל יחד עם קבוצת הגולים שלו. ונאמר בתורה: "וַיָּבֹא יְרוּשָׁלַ͏ִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ" (עזרא ז:ח). ואם כך היה ששנותיו של מלך זה נמנו כשנות מלכי ישראל, מה שהיה הפסוק צריך לומר הוא: שהייתה זו השנה השמינית למלך.
וְעוֹד: מִי דָּמֵי? הָתָם כּוֹרֶשׁ, הָכָא דָּרְיָוֶשׁ! תָּנָא: הוּא כּוֹרֶשׁ, הוּא דָּרְיָוֶשׁ, הוּא אַרְתַּחְשַׁסְתְּא. כּוֹרֶשׁ — שֶׁמֶּלֶךְ כָּשֵׁר הָיָה, אַרְתַּחְשַׁסְתְּא — עַל שֵׁם מַלְכוּתוֹ, וּמָה שְׁמוֹ — דָּרְיָוֶשׁ שְׁמוֹ.
ועוד, קושיה שנייה: האם קושייתו של רב יוסף ותירוצו של רבי אבהו ברי השוואה? שם, רבי אבהו מדבר על כורש, ואילו כאן, הפסוקים מדברים על דריוש, ומעולם לא נאמר על דריוש שהיה מלך כשר. הגמרא מסבירה: אין זו קושיה, שכן שנו חכמים בברייתא: שלושת השמות הללו מכוונים לאותו אדם: הוא כורש; הוא דריוש; והוא גם אחשורוש. הוא נקרא כורש [Koresh] מפני שהיה מלך כשר [kasher]; הוא נקרא אחשורוש על שם מלכותו, כלומר, זה היה תוארו המלכותי; ומה היה שמו האמיתי? דריוש היה שמו.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא! אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָא קַשְׁיָא: כָּאן קוֹדֶם שֶׁהֶחְמִיץ, כָּאן לְאַחַר שֶׁהֶחְמִיץ.
הגמרא מציינת: בכל מקרה, קשה, שכן במקום אחד שנותיו נמנות מניסן, ואילו במקום אחר הן נמנות מתשרי. רבי יצחק אמר: דבר זה אינו קשה, שכן ניתן להסבירו כך: כאן, במקום שבו שנותיו נמנות מניסן כמו מלכי ישראל, מדובר בו לפני שהשחית, ואילו שם, במקום שבו שנותיו נמנות מתשרי, מדובר בו לאחר שהשחית.
מַתְקֵיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: וּמִי הֶחְמִיץ? וְהָכְתִיב:
רב כהנא מתנגד בחריפות להסבר הזה: האם הוא באמת הושחת לאחר שעזרא עלה לארץ ישראל? והלא כתוב: