וּמְצַפְצְפִין וְעוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרוֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחוֹן אֶת הַזָּהָב הוּא יִקְרָא בִשְׁמִי וַאֲנִי אֶעֱנֶה אוֹתוֹ״, וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל״.
והם יזעקו בכאבם ולבסוף יעלו משם, כפי שנאמר: "והבאתי את השלישית באש, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב; הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו" (זכריה יג:ט). הכוונה היא לבני הקבוצה השלישית, הזקוקים לצירוף ולטהרה. ועליהם אמרה חנה: "ה' ממית ומחיה; מוריד שאול ויעל" (שמואל א ב:ו).
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי״, וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ — ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״.
בית הלל אומרים: מי שהוא "ורב חסד" (שמות לד:ו) מטה את הכף לכף חסד, כדי שבינוניים לא יצטרכו לעבור דרך גיהנם. ועליהם אמר דוד: "אהבתי כי ישמע יהוה את קולי תחנוניי" (תהילים קטז:א). ועליהם אמר דוד את כל הפסוק: "דלתי ולי יהושיעני" (תהילים קטז:ו). אף על פי שהם דלים במצוות, אלוהים מושיע אותם.
פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, וּפוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן — יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִידּוֹנִין בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — גּוּפָן כָּלֶה, וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת, וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם״.
היהודים המורדים שחטאו בגופם וגם המורדים מבין אומות העולם שחטאו בגופם יורדים לגיהינום ונידונים שם שנים עשר חודש. לאחר שנים עשר חודש, גופותיהם כלים, נשמותיהם נשרפות, ורוח מפזרת אותם תחת כפות רגלי הצדיקים, כמו שנאמר: "וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם" (מלאכי ג:כא).
אֲבָל הַמִּינִין וְהַמָּסוֹרוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים שֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים, וְשֶׁפֵּירְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִיתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וְשֶׁחָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו — יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם וְנִידּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגוֹ׳״.
אבל המינים; והמלשינים; והכופרים [אפיקורסים]; ואלה שכפרו בתורה; ואלה שכפרו בתחיית המתים; ואלה שפרשו מדרכי הציבור היהודי וסירבו לשאת בעול הסבל; ואלה שהטילו את אימתם על ארץ החיים; ואלה שחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחבורתו; כל האנשים הללו יורדים לגיהנם ונידונים שם לדורי דורות, כמו שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי; כי תולעתם לא תמות; ואשם לא תכבה; והיו דראון לכל בשר" (ישעיהו סו:כד).
גֵּיהִנָּם כָּלֶה וְהֵן אֵינָן כָּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבוּל לוֹ״. וְכׇל כָּךְ לָמָּה — מִפְּנֵי שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְּבוּל לוֹ״, וְאֵין ״זְבוּל״ אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ״, וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה: ״ה׳ יֵחַתּוּ מְרִיבָיו״.
גיהינום יכלה, אך הם עדיין לא יכלו, כפי שנאמר: "וצורם לבלות שאול מזבול לו" (תהילים מט:טו); כלומר, גיהינום עצמו יתבלה בטרם יסתיים עונשם. ומדוע הם נענשים בחומרה כה רבה? מפני שפשטו את ידיהם נגד מעונו של האל, המקדש, וכל דבר אחר המקודש, כפי שנאמר: "מזבול לו." זבול מתייחס כאן רק למקדש, כפי שנאמר: "בנה בניתי בית זבול לך" (מלכים א ח:יג). ועליהם אמרה חנה: "ה' יחתו מריביו" (שמואל א ב:י).
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אָבִין: וּפְנֵיהֶם דּוֹמִין לְשׁוּלֵי קְדֵירָה. וְאָמַר רָבָא: וְאִינְהוּ מִשַּׁפִּירֵי שַׁפִּירֵי בְּנֵי מָחוֹזָא, וּמִקַּרְיִין ״בְּנֵי גֵיהִנָּם״.
רבי יצחק בר אבין אמר: ופניהם ביום הדין יהיו שחורים ומפויחים כתחתית הקדרה. ורבא אמר: וייכללו בהם היפים ביותר, כלומר, המכובדים, שבאנשי מחוזא, שכן רבא סבר שאפילו האנשים המכובדים ביותר בעיר מחוזא היו רשעים, והם ייקראו אנשי גיהנם.
אָמַר מָר, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְהָכְתִיב: ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ״! הָתָם, בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן.
המאסטר אמר בברייתא שלעיל: נאמר שבית הלל אומרים: מי שהוא "ורב חסד" (שמות לד:ו) מטה את הכף לצד החסד, כדי שאנשים בינוניים לא יצטרכו לעבור בגיהינום. הגמרא שואלת: אבל האם לא כתוב: "והבאתי את השלישית באש" (זכריה יג:ט), ומשתמע שיש קבוצה שלישית, שנשלחת לגיהינום זמנית? הגמרא משיבה: שם, הפסוק מתייחס ליהודים המורדים שחטאו בגופם.
פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן — וְהָא אָמְרַתְּ לֵית לְהוּ תַּקַּנְתָּא?! כִּי לֵית לְהוּ תַּקָּנָה — בְּרוֹב עֲוֹנוֹת. הָכָא — מֶחֱצָה עֲוֹנוֹת וּמֶחֱצָה זְכִיּוֹת, וְאִית בְּהוּ נָמֵי עָוֹן דְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, לָא סַגְיָא לֵיהּ דְּלָאו ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאֵשׁ״. וְאִם לָאו, ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״.
הגמרא שואלת: האם הפסוק יכול להתייחס ליהודים המורדים שחטאו בגופם? והרי אמרת שאין להם תקנה? הגמרא משיבה: מתי אין להם תקנה? כאשר, נוסף על כך שחטאו בגופם, רוב מעשיהם הם חטאים. אבל כאן, הפסוק מתייחס לאנשים אשר מחצית ממעשיהם הם חטאים ומחצית הם מעשים טובים, ואותם חטאים כוללים את חטאם של היהודים המורדים החוטאים בגופם. אין די בכך שלא יהיו כפופים לפסוק: "והבאתי את השלישית באש." אולם, אם חטאיהם ומעשיהם הטובים שקולים במידה שווה, והם לא חטאו בגופם, מי שהוא "רב חסד" מכריע את הכף לצד החסד. ועליהם אמר דוד: "אהבתי כי ישמע ה'" קולי תחנוניי" (תהילים קטז:א).
דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״ — אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ — בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנַי. ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְוֹת — לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.
רבא פירש את הפסוק בדרך דרש: מהי משמעות מה שנכתב: "אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי תחנוניי"? כנסת ישראל אמרה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מתי אדע שאני אהובה על ידך? כאשר אתה שומע את קול תחנוניי, כפי שנאמר בפסוק: "דלותי ולי יהושיע" (תהילים קטז:ו). אף על פי שאני דלה במצוות, מכל מקום ראוי להצילני.
פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, מַאי נִיהוּ? אָמַר רַב: קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנַּח תְּפִלִּין. פּוֹשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּגוּפָן — אָמַר רַב: בַּעֲבֵירָה.
הגמרא שואלת: הפושעים מישראל שחטאו בגופם, מי הם? אמר רב: זה מתייחס אל קרקפתא שלא הניח מעולם תפילין. הגמרא מוסיפה ושואלת: הפושעים מאומות העולם שחוטאים בגופם, מי הם? אמר רב: אלו הם העוסקים בעבירה, כלומר, ביחסי אישות אסורים.
וְשֶׁנָּתְנוּ חִיתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים — אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה פַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל פַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם אֵינוֹ רוֹאֶה בֵּן תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כׇּל חַכְמֵי לֵב״.
ואלה המטילים את פחדם על ארץ החיים, מי הם? רב חסדא אמר: זה מתייחס למנהיג ציבור [פרנס] המטיל אימה יתרה על הציבור שלא לשם שמים. רב יהודה אמר בשם רב: כל מנהיג ציבור המטיל אימה יתרה על הציבור שלא לשם שמים ייענש ולא יראה שום תלמיד חכם בין בניו, שנאמר: "לכן יראוהו אנשים; לא יראה כל חכמי לב" (איוב לז:כד). מי שמביא אחרים לירא מפניו לא יזכה שיהיו במשפחתו אנשי לב חכם.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. הֵיכִי עָבֵיד? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כּוֹבְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: נוֹשֵׂא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״.
§ כך נלמד בברייתא: בית הלל אומרים: מי שהוא "ורב חסד" (שמות לד:ו) מטה את הכף לצד החסד, כדי שאנשים בינוניים לא יצטרכו לעבור דרך גיהנם. הגמרא שואלת: כיצד הוא עושה זאת? רבי אליעזר אומר: הוא דוחף כלפי מטה את צד הזכויות, ומטה את המאזניים לטובתם, כפי שנאמר: "ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו" (מיכה ז:יט). רבי יוסי בר חנינא אמר: הוא נושא, כלומר מרים, את צד החטאים, כפי שנאמר: "נושא עון ועובר על פשע" (מיכה ז:יח).
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְכֵן הִיא הַמִּדָּה. אָמַר רָבָא: וְעָוֹן עַצְמוֹ אֵינוֹ נִמְחָק. דְּאִי אִיכָּא רוּבָּא עֲוֹנוֹת — מִחֲשִׁיב בַּהֲדַיְיהוּ.
חכם מבית מדרשו של רבי ישמעאל לימד בברייתא: הוא מעלים עין מכל עבירה ראשונה ועבירה ראשונה, וזו היא המידה של רחמים, שהאל סולח על חטאו הראשון של אדם, ולכן הוא מכריע את הכף לטובת הזכויות. רבא אמר: אבל אותו חטא עצמו, שהאל מעלים ממנו עין, אינו נמחק לגמרי; אם מעשיו של האדם הם עדיין רובם חטאים, האל מונה את החטא שעליו העלים עין עמהם וגומל עונש בהתאם.
רָבָא אָמַר: כׇּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִין לוֹ עַל כׇּל פְּשָׁעָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״. לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע.
רבא הבין פסוק זה באופן שונה ואמר: לגבי כל מי שמוותר על חשבונותיו עם אחרים על עוולות שנעשו לו, בית הדין של מעלה מצדו מוותר על העונש על כל חטאיו, כפי שנאמר: "הוא נושא עוון ועובר על פשע" (מיכה ז:יח). על חטאיו של מי הוא נושא? את חטאיו של מי שמוותר על חשבונותיו עם אחרים על עוולות שנעשו נגדו.
רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲלַשׁ, עָל רַב פָּפָּא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ. חַזְיֵיהּ דַּחֲלִישׁ לֵיהּ עָלְמָא, אֲמַר לְהוּ: צְבִיתוּ לֵיהּ זְוַודְתָּא. לְסוֹף אִיתְּפַח, הֲוָה מִיכְּסִיף רַב פָּפָּא לְמִיחְזְיֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי חֲזֵית? אֲמַר לְהוּ: אִין, הָכִי הֲוָה, וַאֲמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְלָא מוֹקֵים בְּמִילֵּיהּ — לָא תְּקוּמוּ בַּהֲדֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע״, לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן — לְעוֹבֵר פֶּשַׁע.
מסופר כי רב הונא בריה דרב יהושע חלה, ורב פפא נכנס לביתו כדי לשאול על שלומו. הוא ראה שהעולם נחלש עבור רב הונא, כלומר, שהוא גוסס. רב פפא אמר למשרתיו: הכינו את צרכיו [זבדתא], כלומר, את תכריכיו. לבסוף, רב הונא החלים. רב פפא התבייש ללכת ולראותו, שכן נראה היה כאילו גזר את מותו של רב הונא. חבריו של רב הונא אמרו לו: מה ראית כאשר שכבת שם תלוי בין חיים למוות? אמר להם: הן, כך היה, באמת הייתי קרוב למות, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לבית הדין של מעלה: מאחר שאינו עומד על זכויותיו, כלומר, הוא מוכן לוותר על המגיע לו, אף אתם אל תהיו מדקדקים עמו בדינו, כפי שנאמר: "נושא עוון ועובר על פשע." עוונותיו של מי הוא נושא? עוונותיו של מי שמוותר על חשבונותיו עם אחרים על עוולות שנעשו נגדו.
״לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ״, אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: אַלְיָה — וְקוֹץ בָּהּ: ״לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ״ — וְלֹא לְכׇל נַחֲלָתוֹ,
אותו פסוק עצמו ממשיך: “הוא נושא עוון וסולח על פשע לשארית נחלתו” (מיכה ז:יח). רב אחא בר חנינא אמר: זה דומה לאליה שמנה שיש בה קוץ, כלומר, דבר טוב שיש בו דבר רע. הקב״ה נושא עוון ומוחל רק “לשארית נחלתו,” ולא לכל נחלתו.