Drashot AI Logo
זֶה הַמַּכִּיר מְקוֹם חֲבֵירוֹ בַּיְּשִׁיבָה. אִיכָּא דְאָמְרִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה הַמְקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵירוֹ בַּיְּשִׁיבָה.
זהו מי שמכיר את מקומו של חברו בישיבה, שכן הוא נמצא שם לעיתים קרובות דיו כדי לדעת היכן כל אחד יושב. יש אומרים כי רבי אלעזר אמר הסבר אחר: זהו מי שמברך את חברו בישיבה, שכן הוא תמיד שם כדי לפגוש אותו.
מַאי ״לִמְכַסֶּה עָתִיק״ — זֶה הַמְכַסֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּיסָּה עַתִּיק יוֹמִין, וּמַאי נִינְהוּ? סִתְרֵי תוֹרָה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: זֶה הַמְגַלֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּיסָּה עַתִּיק יוֹמִין, מַאי נִינְהוּ? טַעֲמֵי תוֹרָה.
הגמרא שואלת: מה פירוש המשך הפסוק הזה: "לִמְכַסֶּה עָתִיק" זהו מי שמכסה דברים שעתיק יומין, כלומר, אלוהים, כיסה. ומה הם אלה? אלה הם סודות התורה, מעשה בראשית ומעשה המרכבה הנסתרים, שצריכים להישאר נסתרים. ויש אומרים: פסוק זה מתייחס למי שמגלה דברים שעתיק יומין הסתיר. ומה הם אלה? אלה הם טעמי מצוות שונות בתורה, שצריכים להישמר בסוד.
אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, מַאי דִּכְתִיב: ״לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד״ — זַמְּרוּ לְמִי שֶׁנּוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ.
הגמרא מביאה אמירה נוספת המיוחסת לרבי ישמעאל, בנו של רבי יוסי. רב כהנא אמר, בשם רבי ישמעאל, בנו של רבי יוסי: מהי משמעותו של מה שנכתב: "למנצח מזמור לדוד" (למשל, תהילים יג:א)? פירושו: שירו למי ששמח כאשר מנצחים אותו [שנוצחין אותו].
בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. בָּשָׂר וָדָם — מְנַצְּחִין אוֹתוֹ וְעָצֵב, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — נוֹצְחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו״.
בוא וראה עד כמה מידותיו של הקדוש ברוך הוא אינן כמידות בשר ודם: כאשר אדם מובס, הוא עצוב; אולם כאשר הקדוש ברוך הוא מובס, הוא שמח, כפי שנאמר: "לכן אמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, להשיב חמתו מהשחית" (תהילים קו:כג). בפסוק זה משה נקרא "בחירו", אף על פי שכאילו גבר על אלוהים, בכך שמנע ממנו להשמיד את העם היהודי.
אָמַר רַב כָּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מַאי דִּכְתִיב: ״וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם״, ״יָדוֹ״ כְּתִיב — זֶה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁפְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת כְּדֵי לְקַבֵּל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה מִיַּד מִדַּת הַדִּין.
יתרה מזו, רב כהנא אמר, בשם רבי ישמעאל, בנו של רבי יוסי, שאמר כי רבי שמעון בן לקיש אמר, בשם רבי יהודה נשיאה: מהי משמעות מה שנכתב בתיאור החיות הקדושות, המלאכים שנשאו את המרכבה האלוהית: "וידיהם ידי אדם מתחת כנפיהם" (יחזקאל א:ח)? אף על פי שהמילה נקראת "ידיים" בלשון רבים, למעשה "ידו" כתובה בלשון יחיד. זו ידו של הקדוש ברוך הוא, הפרושה תחת כנפי החיות כדי לקבל שבים מפני טענותיה של מידת הדין. האל מקבל שבים כנים, אף על פי שבהתאם למידת הדין הקפדנית לא היה ראוי שתינתן להם האפשרות לשוב בתשובה.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כׇּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא״. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְשֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה״.
רב יהודה אמר ששמואל אמר: יוסף אסף את כל הכסף והזהב שבעולם והביאם למצרים, כפי שנאמר: "ויוסף ליקט את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען" (בראשית מז:יד). אין לי אלא שהוא אסף את הכסף שהיה בארץ מצרים ושהיה בארץ כנען. מנין אני לומד שהוא אסף גם את כל הכסף שהיה בארצות אחרות? הכתוב אומר: "וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף, כי חזק הרעב בכל הארץ" (בראשית מא:נז).
וּכְשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶעֱלוּהוּ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם״, רַב אַסִּי אָמַר: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר: כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים.
וכאשר עלו העם היהודי ממצרים, הם לקחו עמם את האוצר הזה, כפי שנאמר: "וינצלו [vayenatzlu] את מצרים" (שמות יב:לו). החכמים מסבירים מונח זה. רב אסי אמר: הם עשו את מצרים כמו מצודה [metzuda] לציפורים, שבדרך כלל מניחים בה תבואה כפיתיון, שאין בה תבואה. רבי שמעון אמר: הם עשו את מצרים כמו המצולה [kimetzula] של הים שאין בה דגים.
וְהָיָה מוּנָּח עַד רְחַבְעָם. בָּא שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּנְטָלוֹ מֵרְחַבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם [עַל יְרוּשָׁלִַים] וַיִּקַּח אֶת אוֹצְרוֹת בֵּית ה׳ וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ״. בָּא זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וּנְטָלוֹ מִשִּׁישַׁק.
ואוצר זה נשאר בארץ ישראל עד ימי רחבעם, ובאותה שעה שישק מלך מצרים בא ולקח אותו מרחבעם, כפי שנאמר: "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים. ויקח את אוצרות בית יהוה ואת אוצרות בית המלך; ואת הכול לקח" (מלכים א יד:כה–כו). זרח מלך כוש, שמלך על מצרים, לאחר מכן בא ולקח אותו משישק.
בָּא אָסָא וּנְטָלוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וְשִׁיגְּרוֹ לְהַדְרִימּוֹן בֶּן טַבְרִימּוֹן. בָּאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּנְטָלוּם מֵהַדְרִימּוֹן בֶּן טַבְרִימּוֹן. בָּא יְהוֹשָׁפָט וּנְטָלוֹ מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה מוּנָּח עַד אָחָז.
אָסָא בָּא וְלָקַח אוֹתוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ, כַּאֲשֶׁר הִבִּיס אוֹתוֹ בַּמִּלְחָמָה (דברי הימים ב׳ י״ד) וְשָׁלַח אוֹתוֹ לַהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן, מֶלֶךְ אֲרָם (ראו מלכים א׳ ט״ו). בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ וְלָקְחוּ אוֹתוֹ מֵהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן, כְּפִי שֶׁנִּלְמַד בַּמָּסוֹרֶת. יְהוֹשָׁפָט בָּא וְלָקַח אוֹתוֹ מִבְּנֵי עַמּוֹן (ראו דברי הימים ב׳ כ׳), וְהוּא נִשְׁאַר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד יְמֵי מַלְכוּת אָחָז.
בָּא סַנְחֵרִיב וּנְטָלוֹ מֵאָחָז. בָּא חִזְקִיָּה וּנְטָלוֹ מִסַּנְחֵרִיב וְהָיָה מוּנָּח עַד צִדְקִיָּה. בָּאוּ כַּשְׂדִּיִּים וּנְטָלוּהוּ מִצִּדְקִיָּה. בָּאוּ פָּרְסִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִכַּשְׂדִּיִּים. בָּאוּ יְוָונִים וּנְטָלוּהוּ מִפָּרְסִיִּים. בָּאוּ רוֹמִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִיַּד יְוָונִים, וַעֲדַיִין מוּנָּח בְּרוֹמִי.
סנחריב בא ולקח אותו מאחז. חזקיהו בא ולקח אותו מסנחריב, והוא נשאר בירושלים עד ימי מלכותו של צדקיהו. הכשדים באו ולקחו אותו מצדקיהו. הפרסים באו ולקחו אותו מן הכשדים. היוונים באו ולקחו אותו מן הפרסים. הרומאים באו ולקחו אותו מן היוונים, ואוצר הכסף והזהב הזה עדיין נשאר ברומא.
אָמַר רַבִּי חָמָא (בַּר) חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, אַחַת נִתְגַּלָּה לְקֹרַח, וְאַחַת נִתְגַּלָּה לְאַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס, וְאַחַת גְּנוּזָה לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.
בעניין זה, רבי חמא בר חנינא אמר: יוסף הטמין שלושה אוצרות במצרים. אחד מהם התגלה לקורח, אחד התגלה לאנטונינוס בן אסווירוס, מלך רומי, ואחד גנוז לצדיקים לעתיד לבוא.
״עוֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: זוֹ עׇשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. (שֶׁנֶּאֱמַר:) ״וְאֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וּקְלִיפֵּי דְגִלְדָּא.
באשר לעושרו של קורח, הגמרא מצטטת את הפסוק: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה:יב). רבי שמעון בן לקיש אמר: זה עושרו של קורח, שגרם לו להתגאות והוביל לחורבנו. כפי שנאמר: "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם, וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" (דברים יא:ו). רבי אלעזר אמר: זה מתייחס לממונו של אדם המעמיד אותו על שתי רגליו. רבי לוי אמר: מפתחות אוצרותיו של קורח היו משא של שלוש מאות פרדות לבנות חזקות, וכולן היו מפתחות [aklidei] ומנעולים עשויים מעור.
(דיא״ש אדי״ש כשד״ך מאוד״ך סִימָן). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי״ — אָמַר דָּוִד. ״אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה״ — אָמַר יִשַׁי. ״מֵאֵת ה׳ הָיְתָה זֹּאת״ — אָמְרוּ אֶחָיו. ״זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה׳״ — אָמַר שְׁמוּאֵל.
דלת, יוד, אלף, שין, אלף, דלת, יוד, שין, כף, שין, דלת, כף, מם, אלף, וו, דלת, כף הוא אמצעי זיכרון לקטע הבא. בחזרה לסוגיית הלל, הגמרא קובעת שמזמורים אלה כוללים מקהלות שבהן כל קטע מושר על ידי אדם אחר. רבי שמואל בר נחמני אמר כי רבי יונתן אמר כי דוד אמר: "אודך כי עניתני" (תהילים קיח:כא), בנוגע להצלחת מלכותו. ישי אמר: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה" (תהילים קיח:כב). אחיו של דוד אמרו: "מאת ה' הייתה זאת; היא נפלאת בעינינו" (תהילים קיח:כג). שמואל הנביא אמר: "זה היום עשה ה'; נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח:כד).
״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״ — אָמְרוּ אֶחָיו. ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״ — אָמַר דָּוִד. ״בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה׳״ — אָמַר יִשַׁי. ״בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה׳״ — אָמַר שְׁמוּאֵל. ״אֵל ה׳ וַיָּאֶר לָנוּ״ — אָמְרוּ כּוּלָּן. ״אִסְרוּ חַג בַּעֲבוֹתִים״ — אָמַר שְׁמוּאֵל. ״אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ״ — אָמַר דָּוִד. ״אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ״ — אָמְרוּ כּוּלָּן.
אחיו של דוד אמרו: "אָנָּא יְהוָה הוֹשִׁיעָה נָּא" (תהילים קיח:כה). דוד אמר: "אָנָּא יְהוָה הַצְלִיחָה נָּא" (תהילים קיח:כה). ישי אמר: "בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה" (תהילים קיח:כו). שמואל אמר: "בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה" (תהילים קיח:כו). כולם אמרו: "אֵל יְהוָה וַיָּאֶר לָנוּ" (תהילים קיח:כז). שמואל אמר: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (תהילים קיח:כז). דוד אמר: "אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ" (תהילים קיח:כח). כולם אמרו: "אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ" (תהילים קיח:כח).
תְּנַן הָתָם: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ
למדנו במשנה שם, במסכת סוכה: במקום שנהגו

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria