גָּזְיָיתָא נִינְהוּ, דְּשָׁמְטִי סוּסַיָּא וְאָתוּ דָּבְרִי לְהוּ.
נמצאים בשבילים [גזיאטא] ליד העיר, כמו סוסים השייכים לשדים נמלטים לאורך אותם שבילים, והשדים באים להוביל אותם משם. אולם בדרך כלל, שדים אינם נכנסים למקומות מיושבים.
(וַאֲמַר לֵיהּ) רַב לְרַב אַסִּי: לָא תְּדוּר בְּמָתָא דְּלָא צָנֵיף בַּהּ סוּסְיָא וְלָא נָבַח בַּהּ כַּלְבָּא. וְאַל תָּדוּר בְּעִיר דְּרֵישׁ מָתָא אָסְיָא, וְלָא תִּנְסֵיב תַּרְתֵּי. אִי נָסְבַתְּ תַּרְתֵּי — נְסֵיב תְּלָת.
וכן אמר רב לרב אסי: אל תדור בעיר שבה סוסים אינם צוהלים וכלבים אינם נובחים, שכן בעלי חיים אלה מספקים ביטחון והגנה. ואל תדור בעיר שראש העיר בה הוא רופא, שכן הוא יהיה עסוק מדי בעבודתו מכדי למשול כראוי. ואל תישא שתיים נשים, שכן סביר שיתאחדו נגדך. ואם אתה בכל זאת נושא שתיים, שא גם שלישית. אם שתיים מנשותיך יזמו מזימה נגדך, השלישית תודיע לך על תוכניותיהן.
אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב כָּהֲנָא: הֲפוֹךְ בִּנְבֵילְתָּא וְלָא תֵּיפוֹךְ בְּמִילֵּי. פְּשׁוֹט נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא וּשְׁקֵיל אַגְרָא, וְלָא תֵּימָא ״כָּהֲנָא אֲנָא, וְגַבְרָא רַבָּא אֲנָא, וְסַנְיָא בִּי מִלְּתָא״. סָלְקַתְּ לְאִיגָּרָא — שֵׁירוּתָךְ בַּהֲדָךְ. מְאָה קָרֵי בְּמָתָא בְּזוּזָא — תּוּתֵי כַּנְפָיךְ נִיהְווֹ.
רב אמר לרב כהנא: מוטב לאדם להפוך נבילה מאשר להפוך את דברו, כלומר, להפר את הבטחתו. רב הוסיף ואמר: פשוט נבילה בשוק וקבל עליה שכר, אך אל תאמר: כהן אני, או: אדם גדול אני, ודבר זה מגעיל אותי. מוטב לאדם לעבוד, אפילו במלאכה בזויה, מאשר להיות תלוי באחרים. רב גם יעץ לרב כהנא: אם אתה עולה לגג, קח את מזונך עמך. על האדם לשאת תמיד את פרנסתו עמו, אפילו אם הוא יוצא רק לדרך קצרה. אם מאה דלועים בעיר עולים זוז אחד, הנח אותם בזהירות תחת כנפות בגדיך. נהג באוכל בכבוד גם אם הוא זול.
אֲמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּיא בְּרֵיהּ: לָא תִּשְׁתֵּי סַמָּא, וְלָא תְּשַׁוַּור נִיגְרָא, וְלָא תִּעְקַר כַּכָּא, וְלָא תְּקַנֵּא בְּחִיוְיָא, וְלָא תְּקַנֵּא בְּאַרְמָאָה.
רב אמר לחייא, בנו: אל תרגיל את עצמך לשתות תרופות, שמא תפתח תלות. ואל תקפוץ מעל תעלה, שמא תיפגע תוך כדי כך. ואל תעקור שן, אלא נסה לרפא אותה אם אפשר. ואל תתגרה בנחש שבביתך כדי להורגו או לגרשו. ואל תתגרה בגוי, שכן גם זה מסוכן.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה אֵין מִתְקַנְּאִין בָּהֶן, וְאֵלּוּ הֵן: גּוֹי קָטָן, וְנָחָשׁ קָטָן, וְתַלְמִיד קָטָן. מַאי טַעְמָא — דְּמַלְכוּתַיְיהוּ אֲחוֹרֵי אוּדְנַיְיהוּ קָאֵי.
בדומה לכך, החכמים לימדו: יש שלושה יצורים שאין להתגרות בהם: גוי קטן, ונחש קטן, ותלמיד תורה קטן. מה הטעם? מפני שסמכותם עומדת מאחורי אוזניהם. בסופו של דבר הם יגדלו, יקבלו כוח, כל אחד בדרכו, וינקמו במי שהטרידו אותם.
אֲמַר לֵיהּ רַב לְאַיְבוּ בְּרֵיהּ: טְרַחִי בָּךְ בִּשְׁמַעְתָּא וְלָא מִסְתַּיַּיע מִילְּתָא. תָּא אַגְמְרָךְ מִילֵּי דְעָלְמָא. אַדְּחָלָא אַכַּרְעָיךָ — זְבִינָךְ זַבֵּין. כֹּל מִילֵּי זַבֵּין וְתִחָרַט — בַּר מֵחַמְרָא, דְּזַבֵּין וְלָא תִּחָרַט.
רב אמר לאייבו, בנו: התאמצתי ללמד אותך הלכה אך מאמציי לא הצליחו, שכן לא נעשית תלמיד חכם גדול. בוא ואלמד אותך על עניינים של חולין: מכור את סחורתך בעוד האבק מן הדרך עדיין על רגליך. מיד כשתשוב ממסעותיך, מכור את מרכולתך, שמא בינתיים ירדו המחירים. ועוד, ייתכן כי כל דבר שתמכור עלול לאחר מכן לגרום לך להתחרט על המכירה, חוץ מן היין, שאותו אתה יכול למכור בלי חרטה. מאחר שהיין עלול להתקלקל ולאבד לגמרי, תמיד כדאי למוכרו.
שְׁרֵי כִּיסָיךְ, פְּתַח שַׂקָּיךָ. קַבָּא מֵאַרְעָא, וְלָא כּוֹרָא מֵאִיגָּרָא.
רב הוסיף וייעץ לבנו: פתח את ארנקך כדי לקבל תשלום, ורק אז פתח את שקך כדי למסור את הסחורה, כדי להבטיח שתקבל תשלום עבור מרכולתך. מוטב להרוויח קב מן הקרקע מאשר כור מן הגג. כור גדול פי מאה ושמונים מ-קב. פתגם זה פירושו שעדיף להרוויח סכום קטן מעסקה מקומית ובטוחה מאשר לנסות להרוויח יותר באמצעות מיזם מרוחק ומסוכן.
תַּמְרֵי בַּחֲלוּזָךְ — לְבֵית סוּדָנָא רְהוֹט. וְעַד כַּמָּה? אָמַר רָבָא: עַד תְּלָת סְאָה. אָמַר רַב פָּפָּא: אִי לָא דִּרְמַאי שִׁכְרָא לָא אִיעַתַּרִי. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב חִסְדָּא: אִי לָא דִּרְמַאי שִׁכְרָא לָא אִיעַתַּרִי: מַאי ״סוּדָנָא״? אָמַר רַב חִסְדָּא: סוֹד נָאֶה, וּגְמִילוּת חֲסָדִים.
רב המשיך: אם יש תמרים במחסן שלך, רוץ למבשלה כדי למכור אותם. אם תחכה, יש סיכוי טוב שהתמרים יתקלקלו. הגמרא שואלת: וכמה תמרים צריך אדם להשאיר לעצמו? רבא אמר: עד שלוש סאה. רב פפא אמר: אילולא הייתי יצרן שיכר, לא הייתי מתעשר. יש אומרים שהיה זה רב חסדא שאמר: אילולא הייתי יצרן שיכר, לא הייתי מתעשר. הגמרא שואלת: מהי משמעות המילה סודנא, המונח הארמי למבשל שיכר? רב חסדא אמר: סוד נאה וגמילות חסדים, שכן בישול שיכר הוא דרך טובה להרוויח כסף וגם מאפשר לעשות מעשי חסד.
אָמַר רַב פָּפָּא: כׇּל אַגַּב — גְּבִיָּא בָּעֵי. כֹּל אַשְׁרַאי — סָפֵק אָתֵי סָפֵק לָא אָתֵי. וּדְאָתֵי — מָעוֹת רָעוֹת נִינְהוּ.
הגמרא ממשיכה להציע עצות בעניינים יומיומיים. רב פפא אמר: כל דבר שאתה רוכש בשטר שבאמצעותו מועברת הבעלות, כלומר, שטר קניין או התחייבות, טעון גבייה, למרות העובדה שאתה הבעלים החוקי. כל מכירה באשראי אינה ודאית אם היא תצא אל הפועל או לא. וגם אם היא אכן תצא אל הפועל, הכסף גרוע. קשה לגבות כספים אלה, ובדרך כלל הם אינם משולמים בזמן.
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה — אַל תֵּצֵא בָּרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא תֵּצֵא בָּאַחֲרוֹנָה, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בָּרִאשׁוֹנָה. וַעֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל, וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וֶהֱוֵי מִשְׁתַּדֵּל עִם מִי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ.
רבי יוחנן אמר שלושה דברים בשם אנשי ירושלים: כשאתה יוצא למלחמה אל תצא ראשון, אלא צא אחרון. הטעם הוא כדי שאם מחנך יובס ותצטרך לנוס על נפשך, תיכנס למקלט העיר ראשון. ומוטב שתעשה את שבתך כחול ואל תצטרך לבריות. והתאמץ להתחבר עם מי שהשעה משחקת לו.
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: אַל תַּרְבֶּה בִּגְנוּת, מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בִּתְּךָ בָּגְרָה — שַׁחְרֵר עַבְדְּךָ וְתֵן לָהּ. וֶהֱוֵי זָהִיר בְּאִשְׁתְּךָ מֵחֲתָנָהּ הָרִאשׁוֹן. מַאי טַעְמָא? רַב חִסְדָּא אָמַר: מִשּׁוּם עֶרְוָה, רַב כָּהֲנָא אָמַר: מִשּׁוּם מָמוֹן. הָא וְהָא אִיתַנְהוּ.
רבי יהושע בן לוי אמר שלושה דברים בשם אנשי ירושלים: אל תעסוק במעשה מביש ברבים, בגלל המעשה שאירע לדוד ובת שבע (ראו שמואל ב יא–יב). אם בתך בגרה, מוטב לשחרר את עבדך הכנעני ולתת אותו לה מאשר להניח לה למצוא בעל בכוחות עצמה. והיזהר באשתך בנוגע לחתנה הראשון, שכן היא מחבבת אותו במיוחד. מה הטעם לאזהרה זו? רב חסדא אמר: משום האפשרות של זנות. רב כהנא אמר: משום שהיא עלולה לתת לו את כל כספך ולהשאירך חסר כול. הגמרא מעירה: מאחר שאחד משני הדברים הללו עלול לקרות, מוטב לנהוג בזהירות.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מִנּוֹחֲלֵי הָעוֹלָם הַבָּא. אֵלּוּ הֵן: הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַמְגַדֵּל בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְהַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת. מַאי הִיא? דִּמְשַׁיַּיר מִקִּידּוּשָׁא לְאַבְדָּלְתָּא.
רבי יוחנן אמר: שלושה אנשים הם מאלה היורשים את העולם הבא: מי שגר בארץ ישראל; מי שמגדל את בניו לעסוק בלימוד תורה; ומי שאומר הבדלה על היין במוצאי שבת. הגמרא שואלת: מהי החשיבות המיוחדת של אותה מצווה, לומר הבדלה על היין? הגמרא משיבה: מדובר באדם שיש לו רק מעט יין, שעם זאת בכל זאת משאיר מעט מן היין של הקידוש שלו עבור הבדלה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה מַכְרִיז עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכׇל יוֹם: עַל רַוּוֹק הַדָּר בִּכְרַךְ וְאֵינוֹ חוֹטֵא, וְעַל עָנִי הַמַּחֲזִיר אֲבֵידָה לִבְעָלֶיהָ, וְעַל עָשִׁיר הַמְעַשֵּׂר פֵּירוֹתָיו בְּצִינְעָה. רַב סָפְרָא רַוּוֹק הַדָּר בִּכְרַךְ הֲוָה,
רבי יוחנן אמר עוד: הקדוש ברוך הוא מכריז על טובתם של שלושה סוגי אנשים בכל יום, כיחידים יוצאי דופן וראויים לציון: על רווק הגר בעיר ואינו חוטא עם נשים; על עני המחזיר אבדה לבעליה למרות עוניו; ועל עשיר המעשר את תבואתו בצנעה, בלי לפרסם את מעשיו. הגמרא מספרת: רב ספרא היה רווק שגר בעיר.