שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס.
כפי שגם הם היו כלולים באותו נס של יציאת מצרים, לכן הם מחויבים להשתתף בחגיגה.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס יָפֶה. שְׁתָאָן חַי — יָצָא. שְׁתָאָן בְּבַת אַחַת — יָצָא. הִשְׁקָה מֵהֶן לְבָנָיו וְלִבְנֵי בֵיתוֹ — יָצָא.
רב יהודה אמר ששמואל אמר: ארבע הכוסות הללו חייבות להכיל די יין בלתי מהול כדי לאפשר מזיגת כוס חשובה. בתקופת התלמוד, אנשים לא היו שותים יין טהור. הם היו מוזגים אותו במים, בדרך כלל מוסיפים פי שלושה מים מיין. אם שתאן בלתי מהול, הוא יצא ידי חובתו. אם שתאן בבת אחת, כלומר, מזג את כל ארבע הכוסות לכוס גדולה אחת ושתה אותה, הוא יצא ידי חובתו. אם השקה מהן את בניו או את בני ביתו, אף על פי כן יצא ידי חובתו.
שְׁתָאָן חַי יָצָא, אָמַר רָבָא: יְדֵי יַיִן — יָצָא, יְדֵי חֵירוּת — לֹא יָצָא.
הגמרא כעת דנה בכל אחת מהלכות אלו של שמואל בנפרד. שמואל אמר שאם אדם אחד שתה אותן בלתי מזוגות הוא יצא ידי חובתו. רבא אמר: הוא יצא ידי חובת שתיית ארבע הכוסות של יין, אך הוא לא יצא ידי החובה לשתות באופן המבטא חירות, שהיא הדרך המועדפת לקיים את המצווה, שכן בני אצולה אינם שותים יין בלתי מזוג.
שְׁתָאָן בְּבַת אַחַת, רַב אָמַר: יְדֵי יַיִן — יָצָא, יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת — לֹא יָצָא. הִשְׁקָה מֵהֶן לְבָנָיו וְלִבְנֵי בֵיתוֹ — יָצָא, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: וְהוּא דְּאִשְׁתִּי רוּבָּא דְכָסָא.
אם אדם שתה את ארבע הכוסות בבת אחת, רב אמר שהוא יצא ידי חובת שתיית יין כביטוי לשמחה בחג, אך לא יצא ידי חובת שתיית ארבע כוסות, שכן נדרשות ארבע כוסות נפרדות, שכל אחת מהן נשתית בנפרד. שמואל גם אמר שאם השקה מהן את בניו או את בני ביתו, אף על פי כן יצא ידי חובתו. רב נחמן בר יצחק אמר: וזהו דווקא אם הוא עצמו שתה את רוב הכוס.
מֵיתִיבִי: אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעִית, אֶחָד חַי וְאֶחָד מָזוּג, אֶחָד חָדָשׁ וְאֶחָד יָשָׁן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ טַעַם וּמַרְאֵה יַיִן. קָתָנֵי מִיהַת כְּדֵי רְבִיעִית, וְאַתְּ אָמְרַתְּ כּוֹס יָפֶה!
הגמרא מקשה על הפסיקות שלעיל מברייתא: ארבע כוסות אלו צריכות להכיל רביעית-לוג אחת, בין אם היין חי או מזוג, בין אם הוא חדש או ישן. רבי יהודה אומר: צריך שיהיו בו טעם ומראה של יין. מכל מקום, ברייתא זו מלמדת שכל כוס צריכה להכיל לפחות שיעור של רביעית-לוג אחת, ואילו אתה אמרת שכל אחת צריכה להכיל די כדי למזוג כוס חשובה.
אָמְרִי: אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא, מַאי ״כְּדֵי מְזִיגַת כּוֹס יָפֶה״ דְּקָאָמַר — לְכׇל חַד וְחַד, דְּהָוֵי לְהוּ כּוּלְּהוּ רְבִיעִית.
הם אומרים בתשובה כי זה וזה הם מידה אחת ואותה מידה. הגמרא מסבירה: מה משמעות הביטוי: כדי מזיגת כוס יפה, שעליה אמר שמואל? כוונתו הייתה שצריך להיות די יין בלתי מזוג לכל אחת ואחת מן הכוסות, כלומר רביעית לוג של יין מזוג. דבר זה מסתכם ברביעית-לוג אחת של יין בלתי מזוג לכולן יחד. כוס יפה מכילה רביעית-לוג אחת. רביעית-לוג זו מורכבת מרבע יין בלתי מזוג ושלושה רבעים מים. לכן, כל כוס חייבת להכיל לפחות רבע של רביעית-לוג של יין בלתי מזוג, כדי שאדם ישתה רביעית-לוג מלאה של נוזל מכל כוס.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ טַעַם וּמַרְאֶה. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּכְתִיב: ״אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם״.
הברייתא קבעה כי רבי יהודה אומר שהכוס שממנה שותים חייבת להיות עם טעם ומראה של יין. רבא אמר: מה הטעם לדעתו של רבי יהודה? כפי שנאמר: "אל תרא יין כי יתאדם" (משלי כג:לא). פסוק זה מוכיח שמראה היין, ולא רק טעמו, הוא חשוב.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּל חַיָּיבִין בְּאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אֶחָד אֲנָשִׁים, וְאֶחָד נָשִׁים, וְאֶחָד תִּינוֹקוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי מָה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לְתִינוֹקוֹת בְּיַיִן? אֶלָּא מְחַלְּקִין לָהֶן
החכמים לימדו בברייתא: הכול חייבים בארבע כוסות הללו, בכלל זה גברים, נשים וילדים. רבי יהודה אמר: איזו תועלת יש לילדים מן היין? הם אינם נהנים ממנו. אלא, מחלקים להם
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria