קִידּוּשׁ הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁקִּידּוּשׁ הַיּוֹם קוֹדֵם לִכְבוֹד יוֹם (וּכְבוֹד לַיְלָה). וְאִם אִיתָא — לִישְׁבְּקֵיהּ עַד לִמְחַר, וְלֶיעְבֵּיד בֵּיהּ תַּרְתֵּי! אֲמַר לֵיהּ: חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ.
קידוש היום, כלומר, קידוש בלילה, בתחילת השבת, מפני שקידוש היום קודם לכבוד היום ולכבוד הלילה. ואם כך הוא, שמי שלא קידש בלילה רשאי לקדש בכל זמן במשך היום, יניח את כוס היין ליום המחרת וישתמש בה לשתי מצוות, שכן הוא יכול לקדש במשך היום ובו בזמן לכבד את יום השבת בשתיית יין. רב נחמן בר יצחק אמר לו: מצווה חביבה בשעתה הראויה .
וּמִי אָמְרִינַן חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ? וְהָא תַּנְיָא: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְעַל הַמָּאוֹר וְעַל הַבְּשָׂמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַבְדָּלָה עַל הַכּוֹס. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד — מַנִּיחוֹ עַד לְאַחַר הַמָּזוֹן וּמְשַׁלְשְׁלָן כּוּלָּן לְאַחֲרָיו, וְלָא אָמְרִינַן חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ!
רבינא התנגד לתשובה זו: וכי אומרים אנו שמצווה חביבה בשעתה הראויה? והלא שנינו בברייתא: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין, ואחר כך על האור, ואחר כך על הבשמים, ואחר כך אומר הבדלה על הכוס של יין. ואם אין לו אלא כוס אחת של יין, מניחה לאחר שיאכל את סעודתו, ומשתמש בה לברכת המזון, ומסדר את כל שאר הברכות יחד לאחר מכן. ברייתא זו מלמדת שאין אנו אומרים שמצווה חביבה בשעתה הראויה, שהרי אין צריך לומר הבדלה מיד, כלומר, לפני שייטול חלק בסעודתו.
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא חַכִּימָאָה אֲנָא, וְלָא חוֹזָאָה אֲנָא, וְלָא יְחִידָאָה אֲנָא, אֶלָּא גַּמְרָנָא וְסַדְרָנָא אֲנָא, וְכֵן מוֹרִין בְּבֵי מִדְרְשָׁא כְּווֹתִי. שָׁאנֵי לַן בֵּין עַיּוֹלֵי יוֹמָא לְאַפּוֹקֵי יוֹמָא: עַיּוֹלֵי יוֹמָא — כׇּל כַּמָּה דְּמַקְדְּמִינַן לֵיהּ עֲדִיף, וּמְחַבְּבִינַן לֵיהּ. אַפּוֹקֵי יוֹמָא — מְאַחֲרִינַן לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶיהֱוֵי עֲלַן כְּטוּנָא.
הוא אמר לו: איני לא תלמיד חכם, ולא בעל סברות, ולא אדם חשוב; אלא, אני מלמד ומסדר באופן שיטתי הלכותהלכתיות, והחכמים מורים לתלמידים בבית המדרש בהתאם לדעתי. אני סבור כי יש הבדל מבחינתנו בין כניסת היום של שבת לבין יציאת היום. באשר לכניסת היום, ככל שנקדים לקבל את היום באמירת קידוש כך מוטב, ואנו מבטאים בכך עד כמה חביבה היא עלינו. באשר לסיום היום, אנו מאחרים אותו כדי ששבת לא תיראה כמו משא עלינו.
שְׁמַע מִינַּהּ מִיהָא מַתְנִיתָא תַּמְנֵי. שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּבְדִּיל בִּתְפִלָּה — צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס.
הגמרא מציינת שניתן ללמוד מן הברייתא הזאת שמונה הלכות. הגמרא מפרטת: למד ממנה שמי שאומר הבדלה בתפילת הערב חייב גם לומר הבדלה על הכוס. הברייתא קובעת שמי שבא לביתו חייב לברך על היין ולומר הבדלה, למרות שככל הנראה כבר אמר הבדלה בתפילת הערב.
וּשְׁמַע מִינַּהּ: בְּרָכָה טְעוּנָה כּוֹס. וּשְׁמַע מִינַּהּ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שִׁיעוּר.
ולמד ממנה שמי שמברך את ברכת המזון זקוק לכוס יין. ולמד ממנה שכוס של ברכה דורשת שיעור מינימלי, שאם לא כן היה אפשר למי שיש לו רק כוס יין אחת פשוט לחלק אותה לשתיים, לומר הבדלה מיד, ועדיין תישאר לו כוס יין לברכת המזון.
וּשְׁמַע מִינַּהּ: הַמְבָרֵךְ צָרִיךְ שֶׁיִּטְעוֹם. וּשְׁמַע מִינַּהּ: טְעָמוֹ — פְּגָמוֹ. וּשְׁמַע מִינַּהּ: טָעַם מַבְדִּיל.
ולמד מכאן שמי שמברך חייב לטעום מן המאכל שעליו הוא מברך. שאם לא כן, מי שיש לו רק כוס יין אחת היה יכול להשתמש בה גם להבדלה וגם לברכת המזון. ולמד מכאן שמשעה שטעם מן היין שבכוס, הוא פסל אותה מלהשתמש בה עוד ככוס של ברכה. ולמד מכאן שאפילו אם טעם מאכל לאחר השבת, אף על פי כן הוא אומר הבדלה.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria