למרות ששדייך החלו להתפתח, את עדיין לא תיקנת את דרכייך, והמשכת לנהוג בפריצות. ויתרה מזו, גם כאשר שדייך התפתחו במלואם, גם אז לא תיקנת את דרכייך.

§ הגמרא שואלת: מכל מקום, הכול, הן רבי מאיר והן חכמים, מסכימים כי אנו סומכים על הסימן התחתון. מניין לנו שאנו סומכים אך ורק על הסימן התחתון ואיננו צריכים גם את הופעת הסימן העליון? אמר רב יהודה שרב אמר, וכן לימד חכם מבית מדרשו של רבי ישמעאל: הכתוב אומר: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם" (במדבר ה:ו). התורה בכך השוותה אשה לאיש לעניין כל עונשי התורה. כשם שאיש נחשב שהגיע לבגרות על סמך סימן אחד, כלומר, הסימן התחתון של שתי שערות הערווה, כך גם אשה מגיעה לבגרות על סמך סימן אחד, הסימן התחתון.

הגמרא מעלה קושי: אך אפשר לומר שאף שמעמדה של אישה, כמו זה של גבר, תלוי בסימן אחד, במקרה של אישה היא מגיעה לבגרות או באמצעות זה, הסימן התחתון, או זה, הסימן העליון. מנין נלמד שדווקא הסימן התחתון הוא הקובע? הגמרא משיבה: הדבר מבוסס על אותה השוואה בין גברים לנשים. ההלכה שלה היא כמו זו של גבר: כשם שגבר מגיע לבגרות על סמך הסימן התחתון ולא הסימן העליון, שכן זה אינו שייך לגביו, כך גם אישה מגיעה לבגרות על סמך הסימן התחתון ולא הסימן העליון.

הגמרא מציינת כי הלכה זו, שהסימן התחתון לבדו מספיק לאישה, נשנית גם בברייתא. רבי אליעזר בן רבי צדוק אמר: כך היו החכמים מפרשים זאת בבית המדרש של יבנה. הם אמרו: משעה שהסימן התחתון הופיע, שוב אין אנו חוששים להופעת הסימן העליון כדי לקבוע את מעמדה של אישה, שכן היא נחשבת כמי שהגיעה לבגרותה מכוח הסימן התחתון.

§ נלמד בברייתא, בנוגע להופעת סימנים המעידים על בגרות מינית אצל נערות צעירות, כי רבן שמעון בן גמליאל אומר: במקרה של נערות המתגוררות בערים, הסימן התחתון מופיע מהר יותר מן הסימן העליון, מפני שהן פוקדות את בתי המרחץ, דבר המעודד את צמיחת השיער. לעומת זאת, במקרה של נערות המתגוררות בכפרים, הסימן העליון מופיע מהר יותר מן הסימן התחתון, מפני שהן טוחנות בריחיים, דבר המפתח את שדיהן.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: יש הבדלים בקצב התפתחות השדיים. במקרה של בנות העשירים, צמיחת השד בצד הימני מקדימה ומתרחשת מהר יותר מזו שבצד השמאלי, מפני שהוא מתחכך בגלימות הגוף העליונות שלהן, שאותן לובשים העשירים. לעומת זאת, במקרה של בנות העניים, צמיחת השד בצד השמאלי מקדימה ומתרחשת מהר יותר מזו שבצד הימני, מפני שהן שואבות כדי מים על אותו צד. ואם תרצה, אמור במקום זאת שהשד השמאלי מתפתח מהר יותר מפני שהן נושאות את אחיהן הקטנים על צדן השמאלי.

החכמים לימדו בברייתא: צמיחת השד בצד שמאל באה לפני זו של צד ימין. רבי חנינא, בן אחיו של רבי יהושע, אומר: מעולם לא אירע שצמיחת השד בצד שמאל באה לפני זו של צד ימין, מלבד המקרה של נערה אחת שהייתה בשכונתי, שכן צמיחת השד בצד שמאל שלה באה לפני זו של צד ימין, ולאחר מכן השד הימני חזר למצבו הטבעי והתפתח כרגיל.

§ החכמים לימדו בברייתא: כל הבנות שנבדקות כדי לקבוע אם הופיעו או לא הופיעו סימני הבגרות שלהן, נבדקות על פי עדותן של נשים. וכן, רבי אליעזר היה נוהג הלכה זו למעשה ומוסר את הבנות לאשתו כדי שתבדוק אותן, ורבי ישמעאל היה אף הוא מוסר את הבנות לאמו כדי שתבדוק אותן.

הברייתא ממשיכה: רבי יהודה אומר: לפני הגיל המינימלי שבו שיער הערווה נחשב לסימן, כלומר אחת עשרה שנים ויום אחד, כאשר כל שיער שנמצא נחשב רק לשומה ולא לסימן, וכן גם לאחר הגיל של בגרות, שתים עשרה שנים ויום אחד, כאשר מניחים שנקבה הצמיחה שיער ערווה כמו רוב הבנות בגילה, נשים רשאיות לבדוק אותן ועדותן מתקבלת. אבל במשך הזמן שבין אחת עשרה שנים ויום אחד לבין שתים עשרה שנים ויום אחד, נשים אינן רשאיות לבדוק אותן. הטעם הוא שאין מכריעים במקרים של ספק על סמך עדותן של נשים. רבי שמעון אומר: אפילו במשך הזמן שבין אחת עשרה שנים ויום אחד לבין שתים עשרה שנים ויום אחד, נשים רשאיות לבדוק אותן. ואישה נחשבת נאמנת, ועדותה מתקבלת, להחמיר אך לא להקל.

הברייתא ממשיכה: כיצד, כלומר, כיצד מתקבלת עדותה של אישה בנוגע לילדה שבדקה כחומרה אך לא כקולה? אם האישה אמרה שהילדה היא בוגרת, טענתה מתקבלת במידה שאינה ממאנת. מיאון לבעל, החל במקרה של ילדה שאביה מת ואמה או אחיה השיאוה, יכול להיעשות על ידי הילדה רק עד שתגיע לבגרות. אם האישה אמרה שילדה זו היא קטנה, עדותה מתקבלת במידה שאינה חולצת חליצה.

הברייתא מסכמת: אבל האישה שבדקה את הילדה אינה נחשבת נאמנת לומר שהיא קטנה במידה שתוכל למאן. וכן, האישה אינה נחשבת נאמנת לומר שהיא בוגרת במידה שתוכל לבצע חליצה.

הגמרא מנתחת את הברייתא. המאסטר אמר כי רבי יהודה אומר: לפני גיל המינימום שבו שיער הערווה נחשב לסימן, וכן גם לאחר הגיל של בגרות, נשים רשאיות לבדוק אותן. הגמרא מעלה קושי: מובן, אפשר להבין כי לפני גיל המינימום יש צורך בבדיקה, כדי שאם הן ימצאו שיער לאחר גיל המינימום אשר כבר ראו לפני גיל המינימום, שערות אלו הן בבירור רק שומה, ולא סימן לבגרות.

אבל מדוע אני צריך שנערה תעבור בדיקה לאחר גיל הבגרות? האם רבא לא אמר: קטנה שהגיעה לכלל שנותיה, כלומר, לגיל הבגרות, שתים עשרה שנה ויום אחד, אינה צריכה בדיקה, שכן יש חזקה שהביאה סימנים המעידים על בגרות? הגמרא מסבירה: כאשר רבא אמר שסומכים על חזקה זו, הוא התכוון במיוחד לכך שמכאן ואילך אין היא יכולה לעשות מיאון. אבל לעניין חליצה, היא צריכה בדיקה כדי לקבוע שהגיעה לבגרות.

הברייתא קבעה שלדעת רבי יהודה, נשים נחשבות נאמנות לבדוק בנות שהן צעירות מאחת עשרה שנה ויום אחד או מבוגרות משתים עשרה שנה ויום אחד. אך בזמן שבין אחת עשרה שנה ויום אחד לשתים עשרה שנה ויום אחד, נשים אינן רשאיות לבדוק אותן. הגמרא מסבירה שרבי יהודה סבור שהתקופה במהלך זמן זה נחשבת כמו לאחר גיל הבגרות. במילים אחרות, הסימנים המעידים על התבגרות מינית שנערה מפתחת בזמן זה נחשבים לסימנים גמורים, ומשמעות הדבר היא שהיא הגיעה לבגרות אף לפני גיל שתים עשרה שנה ויום אחד. בהתאם לכך, עדותן של נשים אינה מתקבלת לגבי תקופה זו, שכן שינוי מעמדה מאפשר לה לבצע חליצה עם אחי בעלה.

אך לאחר גיל המינימום של שתים עשרה שנים ויום אחד, כאשר קיימת חזקת רבא שנערה כבר פיתחה סימנים המעידים על בגרות מינית, ניתן לסמוך על נשים ולתת להן לבדוק את הנערה. במהלך גיל זה, בין אחת עשרה לשתים עשרה, כאשר אין חזקת רבא שהיא כבר פיתחה סימנים המעידים על בגרות מינית, אין לסמוך על נשים, ולכן נשים אינן רשאיות לבדוק את הנערה.

לעומת זאת, רבי שמעון אומר כי אפילו במהלך גיל זה, בין אחת עשרה שנים ויום אחד לבין שתים עשרה שנים ויום אחד, נשים רשאיות לבדוק בנות כדי לקבוע אם צמח להן שיער ערווה. זאת משום שרבי שמעון סבור שהתקופה במהלך גיל זה נחשבת כמו לפני גיל המינימום, כלומר שהנערה היא קטינה על פי גילה, בלי קשר לתוצאות הבדיקה. והסיבה היחידה שהיא זקוקה לבדיקה היא שאם הם ימצאו שיער לאחר גיל המינימום, שאותו כבר ראו לפני גיל המינימום, שערות אלו נחשבות לשומה בלבד, ולא לסימן של בגרות.

הברייתא מוסיפה ללמד: ואישה נאמנת להעיד להחמיר לגבי הילדה שאותה בדקה, אך לא להקל. הגמרא שואלת: מי שנה הלכה זו? הגמרא משיבה: אם תרצה, אמור שהדבר הוא בהתאם לשיטתו של רבי יהודה, ושהוא מתייחס לתקופת הגיל שבין אחת עשרה שנה ויום אחד לבין שתים עשרה שנה ויום אחד.