אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט, אָמַרְתָּ: מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ.
רבי שמעון מסביר: לאחר שהפסוק גם כלל כמה קרבנות פסולים בכלל זה והוציא אחרים, עליך לומר: אני מכליל בין הדברים שאין להורידם אם הונחו על המזבח את אלה שפסולם אירע בקודש, כלומר, בעזרת המקדש, במהלך עבודת הקרבן, כגון קרבן שנשחט בלילה, או שדמו נשפך לפני הזריקה. ואני מוציא את אלה שפסולם לא היה בקודש, כגון בהמה שרבעה אדם, שכן בהמות אלה נפסלו עוד לפני שהחל תהליך הקרבתן. בכך מסתיימת הברייתא.
קָתָנֵי מִיהַת יוֹצֵא דּוֹפֶן דְּלָא, מַאי לַָאו יוֹצֵא דּוֹפֶן דְּקָדָשִׁים? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: לָא, יוֹצֵא דּוֹפֶן דִּבְכוֹר.
הגמרא מסבירה כיצד ברייתא זו תומכת בדעתו של רבי יוחנן. הברייתא מלמדת, מכל מקום, כי בעל חיים שנולד בניתוח קיסרי אינו ראוי לקרבן. וכי אין זה מתייחס למי שמקדיש בעל חיים שנולד בניתוח קיסרי והופך אותו לבהמת קרבן? ברור אפוא, שאף על פי שרבי שמעון סבור שלידת אדם בניתוח קיסרי היא בעלת מעמד הלכתי של לידה רגילה, הוא מודה שבעלי חיים שנולדו בדרך זו אינם ראויים לקרבן. רב הונא בריה דרב נתן אמר: לא, הברייתא עוסקת בבכור שנולד בניתוח קיסרי, ובעל חיים זה הוא שנפסל להקרבה. בכור בהמה קדוש רק אם יצא מן הרחם.
בְּכוֹר — מִ״פֶּטֶר רֶחֶם״ נָפְקָא!
הגמרא מקשה על פירוש זה של הברייתא: כיצד ייתכן שהיא עוסקת בבהמת בכור? ההלכה שמעמד בכורה אינו חל על בהמה שנולדה בניתוח קיסרי נלמדת מן הביטוי "פטר רחם," המלמד שרק בהמות שנולדו בדרך הטבע מתקדשות בקדושת בכור וראויות להקרבה על המזבח. מאחר שבהמה שנולדה בניתוח קיסרי אינה קדושה כלל, וברור שבהמה שאינה קדושה אינה יכולה להיקרב על המזבח, מובן מאליו שיש להוריד את הבהמה אם הונחה שם בטעות.
אֶלָּא מַאי, דְּקָדָשִׁים? מֵ״אִמּוֹ״ ״אִמּוֹ״ נָפְקָא!
הגמרא משיבה להתנגדות זו: אלא, מה היית אומר? האם היית אומר שהברייתא עוסקת בבהמה רגילה, ולא בבכור, שהוקדשה כבהמה לקרבן? אך גם בהמה זו אינה קדושה, כפי שנלמד מן הגזירה השווה של הלשון "אמו" האמורה לגבי בכור והלשון "אמו" האמורה בקשר לבהמות מוקדשות, כפי שלימד רבי יוחנן קודם לכן. אם אדם מבקש להקדיש לקרבן בהמה שנולדה בניתוח קיסרי, אין היא מתקדשת כלל. בהתאם לכך, אותו היגיון חל כמו קודם: ברור שבהמה שאינה קדושה אינה רשאית להיות מונחת על המזבח, ויש להסירה אם הונחה שם בטעות.
הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּקָדָשִׁים — הַיְינוּ דְּאִצְטְרִיכִי תְּרֵי קְרָאֵי; חַד לְבֶהֱמַת חוּלִּין דְּאוֹלִיד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וְאַקְדְּשַׁהּ,
הגמרא דוחה תשובה זו: מהי ההשוואה הזאת בין בהמות בכורות לבין בהמות מוקדשות? מובן, אם אתה אומר שהברייתא עוסקת בבהמות שהוקדשו להיות קרבנות, לכן נחוצים שני פסוקים: אחד הפסוק, ההיקש הלשוני בין בהמות מוקדשות לבין בהמות בכורות, מלמד שבהמה שאינה קדושה שאמה ילדה אותה בנֵיתוח קיסרי ובעליה לאחר מכן הקדישו אותה כקרבן אינה קדושה כלל, ולכן יש להסירה מן המזבח אם הונחה שם בטעות.
וְחַד לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים דְּאוֹלִיד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן, וְקָסָבַר וַלְדוֹת קָדָשִׁים בַּהֲוָיָיתָן הֵן קְדוֹשִׁים. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דִּבְכוֹר — מִ״פֶּטֶר רֶחֶם״ נָפְקָא!
ופסוק אחד: "זאת תורת העולה; היא העולה העולה על המוקדה על המזבח" (ויקרא ו:ב), מלמד לגבי בהמת קרבן שילדה בניתוח קיסרי, שאף על פי שהוולד קדוש מכוח קדושת אמו, אין להקריבו ויש להורידו מן המזבח אם הונח שם בטעות. והתנא של ברייתא זו סובר שולדות של בהמות קרבן הם קדושים מאליהם עם יציאתם מן הרחם. אבל אם תאמר שהברייתא עוסקת בבכור שנולד בניתוח קיסרי, ההלכה שבהמה זו אינה קדושה נלמדת מן הביטוי "פטר רחם".
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי: ״הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד וְהַכִּלְאַיִם״.
הגמרא מוסיפה: כך גם, מסתבר לפרש את הברייתא בדרך זו, שהיא מתייחסת לוולד שנולד לבהמת קרבן בניתוח קיסרי, מן העובדה שהברייתאמלמדת כי בהמה שבאה על אדם, ובהמה שנעבדה בה עבירת משכב בהמה, ובהמה שהוקצתה לעבודה זרה, ובהמה שנעבדה כאלוהות, ובהמה שהיא ולד של כלאיים, כולן יש להורידן מן המזבח אם הועלו עליו בטעות.
הָנֵי מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא! ״מִן הַבְּהֵמָה״ — לְהוֹצִיא הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, ״מִן הַבָּקָר״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד, ״מִן הַצֹּאן״ — לְהוֹצִיא אֶת הַמּוּקְצֶה, ״וּמִן הַצֹּאן״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ.
הגמרא מסבירה: וכי פסולים אלה נלמדים מכאן, מן הפסוק שהובא על ידי הברייתא? לא, אלא הם נלמדים ממקום אחר, כפי שנלמד בברייתא: הכתוב אומר: "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהוה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן" (ויקרא א:ב). הלשון "מן הבהמה" באה למעט מכשירות לקרבן בהמה שרבעה אדם ובהמה שנרבעה. הלשון "מן הבקר" באה למעט בהמה שנעבדה כאלוהות. "ומן הצאן" באה למעט בהמה שהוקצתה לעבודת כוכבים. המילה "או" בביטוי "או מן הצאן" באה למעט בהמה שנגחה אדם והרגתו. בכל המקרים הללו אין הבהמה יכולה להתקדש כלל, ולכן אין צורך שהתורה תלמד שיש להורידן מן המזבח אם הועלו עליו בטעות.
וְתוּ, כִּלְאַיִם מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז״ — ״שׁוֹר״ פְּרָט לְכִלְאַיִם, ״אוֹ עֵז״ פְּרָט לְנִדְמֶה!
ויתרה מזו, האם הפסול של בעל חיים שנולד מתערובת של מינים שונים נלמד מכאן? לא, הוא נלמד ממקום אחר, כפי שנלמד בברייתא: הכתוב אומר: "כי שור או כשב או עז ייוולד, והיה שבעת ימים תחת אמו; ומיום השמיני והלאה יירצה לקרבן אשה לה'" (ויקרא כב:כז). המונח "שור" בא למעט ולד של מינים שונים מלהיות כשר לקרבן, והביטוי "או עז" בא למעט בעל חיים שדומה לאחר, כלומר כבש שהוא ולד של כבשים אך נראה כעז, או להפך. שוב, מאחר שבעלי חיים אלה אינם יכולים להתקדש כלל, אין צורך שהתורה תלמד שיש להורידם מן המזבח אם הונחו שם בטעות.
אֶלָּא, אִצְטְרִיכוּ תְּרֵי קְרָאֵי: חַד לְבֶהֱמַת חוּלִּין, וְחַד לְבֶהֱמַת קָדָשִׁים. הָכָא נָמֵי: אִיצְטְרִיךְ תְּרֵי קְרָאֵי.
אלא, צריך לומר כי שני פסוקים נצרכים לכל אחד מן המקרים הללו: אחד כדי ללמד שבהמה חולין הכפופה לאחד מן הפסולים הללו אינה יכולה להתקדש, והאחר כדי ללמד שלגבי בהמת קרבן שנולדה במעמד זה מכוח קדושת אמה, אם היא כפופה לאחד מן הפסולים הללו אין להקריבה, ואם הועלתה לשם בטעות יש להסירה מן המזבח. בהתאם לכך, מסתבר שגם כאן, במקרה של בהמה שנולדה בניתוח קיסרי, שני פסוקים נצרכים מאותו טעם: אחד לגבי בהמת חולין, ללמד שאינה יכולה להתקדש, ואחר לגבי ולד של בהמת קרבן.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְקַשָּׁה שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְיָצָא וָלָד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, וְדָם הַיּוֹצֵא מִשָּׁם טָמֵא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.
§ החכמים לימדו בברייתא: אף על פי שאישה שרואה דם מן הרחם לאחר ימי נידתה נעשית זבה וחייבת לספור שבעה ימים נקיים לפני שתטבול ותיטהר, אם אישה מעוברת חווה צירי לידה המלווים בדימום במשך שלושה ימים לאחר ימי נידתה, ובסופם היא יולדת, אין היא נעשית זבה, שכן הדימום מיוחס ללידה. ואם הוולד יצא בניתוח קיסרי, היא נחשבת כמי שילדה בתוך תקופת זיבה. אבל רבי שמעון אומר: אין היא נחשבת כמי שילדה בתוך תקופת זיבה. והדם שיוצא משם טמא, אבל רבי שמעון מחשיב אותו טהור.
בִּשְׁלָמָא רֵישָׁא — רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ, אֶלָּא סֵיפָא בְּמַאי פְּלִיגִי? אָמַר רָבִינָא: כְּגוֹן שֶׁיָּצָא וָלָד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן
הגמרא מנתחת את הברייתא: מובן, הרישא של הברייתא ברורה: רבי שמעון הולך לשיטתו, המובאת במשנה, שלידה בניתוח קיסרי יש לה מעמד הלכתי של לידה; וחכמים, כלומר התנא הראשון, הולכים לשיטתם, שלידה בניתוח קיסרי אין לה מעמד הלכתי של לידה. אבל בסיפא, לגבי איזה עניין הם חולקים? רבינא אמר: הסיפא עוסקת במקרה שהוולד יצא בניתוח קיסרי,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria