פָּרַט לְנִשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים שֶׁאִם עָלְתָה תֵּרֵד.
שלושה ביטויים אלה רומזים להחרגתם של שלושת המקרים הבאים מן העיקרון האמור לעיל: קרבן שנפסל משום שנשחט בלילה, וקרבן שדמו נשפך לפני שניתן היה לזרקו על המזבח, וקרבן שדמו נפסל משום שהוצא אל מחוץ לקלעים [lakela’im] המקיפים את חצר המשכן במדבר, כלומר, יצא מחוץ לעזרת המקדש. שלושת המקרים הללו מוחרגים, שכן במקרים אלה, אם חלקים מן הקרבן הפסול עלו, כלומר, הובאו על גבי המזבח, עליהם לרדת, כלומר, יש להורידם.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עוֹלָה — אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה כְּשֵׁרָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּלַּיְלָה, וְשֶׁנִּשְׁפַּךְ דָּמָהּ, וְשֶׁיָּצָא דָּמָהּ חוּץ לַקְּלָעִים, וְהַלָּן, וְהַיּוֹצֵא, וְהַטָּמֵא, וְהַנּוֹתָר, וְשֶׁנִּשְׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ,
רבי שמעון אומר: מן ההתייחסות של הפסוק אל עולה, למדתי רק שעולה כשרה אין להורידה מן המזבח. מניין שנלמד שהפסוק בא גם לרבות את הקרבנות הפסולים הבאים: קרבן שנפסל מפני שנשחט בלילה; וקרבן שדמו נשפך לפני זריקה; וקרבן שדמו הוצא אל מחוץ לפרוכות, כלומר, לחצר המקדש; וקרבן שדמו לן בלילה; וקרבן שהוצא בעצמו אל מחוץ לחצר המקדש; וקרבן שנטמא טומאה פולחנית; וקרבן שלן בלילה; וקרבן שנשחט מתוך כוונה לאכול את בשרו לאחר הזמן הקבוע לו או מחוץ למקום המיועד לו.
וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָן, וְהַנִּתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, וְהַנִּתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָה, וְהַנִּתָּנִין בַּחוּץ שֶׁנְּתָנָן בִּפְנִים, וְהַנִּתָּנִין בִּפְנִים שֶׁנְּתָנָן בַּחוּץ, וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, מִנַּיִן?
וכן, מנין נלמד שהפסוק בא לרבות קרבנות שמי שאינם ראויים לעבודה במקדש קיבלו את דמם או זרקו את דמם; וקרבנות שאת דמם צריך לתת למעלה מן הקו האדום של המזבח אך נתנו למטה מן הקו; וקרבנות שאת דמם צריך לתת למטה מן הקו האדום של המזבח אך נתנו למעלה ממנו; וקרבנות שאת דמם צריך לתת על המזבח העומד מחוץ להיכל אך נתנו על המזבח שבפנים ההיכל; וקרבנות שאת דמם צריך לתת על המזבח שבפנים ההיכל אך נתנו על המזבח שבחוץ; וקרבן פסח וקרבן חטאת ששחטם שלא לשמם, כלומר, שבשעת השחיטה התכוון למעשה להקריב קרבן אחר? מנין נלמד שאף על פי שקרבנות אלו פסולים, אם הועלו על המזבח אין מורידים אותם?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה״ — רִיבָּה תּוֹרָה אַחַת לְכׇל הָעוֹלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ.
הפסוק קובע: "זאת תורת העולה." בכך הפסוק כלל בתוך תורה אחת את כל הדברים העולים על המזבח, אפילו קרבנות פסולים, ומלמד שאם עלו על המזבח, לא ירדו.
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמּוּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְאֶתְנַן, וְהַמְחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֹאת״.
רבי שמעון ממשיך: אפשר היה לחשוב שעלי גם לכלול בהמה שרבעה אדם; ובהמה שנרבעה; ובהמה שהוקצתה לעבודה זרה; ובהמה שנעבדה כאלוהות; ובהמה שניתנה כאתנן לזונה או כמחיר כלב; ובהמה שהיא ולד של כלאיים, כלומר, הכלאה; ובהמה שיש בה מום שיגרום לה למות בתוך שנים עשר חודש [טרפה]; ובהמה שנולדה בניתוח קיסרי. לכן, הכתוב אומר: "זאת," כדי להוציא פסולים אלה.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ?
רבי שמעון מפרט: ומה ראית, כלומר, מה הטעם לכלול את אלה המקרים המסוימים ולהוציא את אותם המקרים המסוימים?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria