תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי? דְּקָתָנֵי: בֵּין שֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וּבֵין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר.
האם נלמד בברייתאבהתאם לדעתו של רבי אמי? הגמרא מסבירה שתמיכה בדעתו של רבי אמי נמצאת במה שנלמד בברייתא, שכן רבי עקיבא מזכיר את ההבחנה הבאה: בין שעשה מאמר ובין שלא עשה מאמר. מכאן שדבריו של רבי אליעזר מתייחסים ליבמה שעמה עשה מאמר.
אִי נָמֵי מֵרֵישָׁא דְּקָתָנֵי: מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתוֹ נִגְמְרָה לוֹ. וְאִי דְּלָא קַדֵּישׁ, מַאי ״נִגְמְרָה לוֹ״? תִּפְשׁוֹט מִינֵּיהּ כְּשֶׁעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר.
לחלופין, ניתן להסיק תמיכה מן הסעיף הראשון של הברייתא, המלמד: משנכנסה לרשותו, הרי היא לגמרי תחת סמכותו. אם הברייתא מתייחסת למצב שבו לא קידש אותה בקידושי יבום, באיזה מובן היא לגמרי תחת סמכותו? הסיקו מכך שהמצב הוא כזה שבו עשה בה קידושי יבום.
מַאי ״וְכִשְׁאָר דְּבָרִים כֵּן נְדָרִים״ דְּקָתָנֵי? אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁאֵין חַיָּיבִין סְקִילָה, כְּנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה?
הגמרא שואלת אז בנוגע לברייתא עצמה. מה משמעות הביטוי: וכשם שבעניינים אחרים אין הבחנה כזו, כך גם בנוגע לנדרים, שזאת רבי עקיבא מלמד בברייתא? רבא אמר: כך רבי עקיבא מלמד: האם אינך מודה שאין אדם חייב להיענש בסקילה על יחסי ניאוף עם יבמהכפי שהיה חייב אילו הייתה נערה מאורסה? מעמד הקשר נחות מנישואין גמורים, שכן הבא על יבמה אינו מתחייב בעונש מוות. בהתאם לכך, גם סמכותו של היבם בנוגע לנדרים נחותה יותר.
אָמַר רַב אָשֵׁי, מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא: אֵין יְבָמָה גְּמוּרָה לְאִישָׁהּ כְּשֵׁם שֶׁאֲרוּסָה גְּמוּרָה לְאִישָׁהּ.
רב אשי אמר: המשנה (עד ע"א) גם מנוסחת במדויק כדי לציין זאת, שכן היא מלמדת: יבמה אינה אשתו הגמורה של בעלה באותו אופן שבו אישה מאורסת היא אשתו הגמורה של בעלה.
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״כׇּל הַנְּדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּאן עַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הֵן קַיָּימִין״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. ״הֲרֵי הֵן מוּפָרִין״ — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֹמֵר: מוּפָר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מוּפָר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אִם הֵפֵר נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלַל אִיסּוּר — לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָּאוּ לִכְלַל אִיסּוּר?!
משנה:האומר לאשתו: כל הנדרים שתידרי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הרי הם מקוימים, לא אמר כלום, כלומר, הנדרים אינם מקוימים. אבל אם אמר שכל הנדרים שתידור עד אז הרי הם מופרים, רבי אליעזר אמר: הם מופרים, וחכמים אומרים: אינם מופרים. רבי אליעזר אמר בביאור: אם יכול אדם להפר נדרים שכבר הגיעו לכלל איסור, כלומר, שכבר חלו, כל שכן שלא יוכל להפר נדרים שלא הגיעו לכלל איסור?
אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״. אֶת שֶׁבָּא לִכְלַל הָקֵם — בָּא לִכְלַל הָפֵר, לֹא בָּא לִכְלַל הָקֵם — לֹא בָּא לִכְלַל הָפֵר.
הרבנים אמרו לו בתשובה: הפסוק קובע: "כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש, אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל:י״ד). מכאן למדים: מה שהגיע לכלל אפשרות של קיום, כלומר, נדר שכבר נדרה, הגיע לכלל אפשרות של הפרה. אולם נדר שלא הגיע לכלל אפשרות של קיום לא הגיע לכלל אפשרות של הפרה גם כן, ואין אפשרות להפר אותו.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵיחָל חָלִין וּבָטְלִין, אוֹ דִלְמָא לָא חָלִין כְּלָל? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ,
גמרא:הועלתה דילמה לפני החכמים: לפי רבי אליעזר, האם הנדרים שהבעל מפר מראש חלים לרגע ואז מתבטלים מיד לאחר מכן? או שמא אינם חלים כלל. הגמרא שואלת: באיזה מקרה יש הבדל בין האפשרויות הללו?