מַתְנִי׳ נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה. נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, נִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, אֲפִילּוּ לְמֵאָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁלֹּא יָצְאָה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ.

גְּמָ׳ מְנָלַן דְּאָרוּס אַחֲרוֹן מֵיפֵר נְדָרִים שֶׁנִּרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן? אָמַר שְׁמוּאֵל, אָמַר קְרָא: ״וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ״. נְדָרִים שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ כְּבָר. דִּלְמָא הָנֵי מִילֵּי שֶׁלֹּא נִרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן, אֲבָל נְדָרִים שֶׁנִּרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן — לָא מָצֵי מֵיפַר אָרוּס אַחֲרוֹן!

״עָלֶיהָ״ קְרָא יַתִּירָא הוּא.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ, כֵּיצַד? שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת, וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל — חוֹזֵר הָאָב וּמֵפֵר חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל.

אָמַר רַבִּי נָתָן: הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. אֲבָל בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. בְּמַאי פְּלִיגִי?