מַתְנִי׳ נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה. נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, נִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, אֲפִילּוּ לְמֵאָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁלֹּא יָצְאָה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ.
משנה: אם נדרה כשהיא ארוסה ולאחר מכן נתגרשה בו ביום, ונתארסה שוב בו ביום לאיש אחר, או אפילו למאה אנשים, זה אחר זה, ביום אחד, אביה ובעלה האחרון מפירים את נדריה. זה הכלל: לגבי כל נערה שלא יצאה מרשות אביה ונכנסה לרשות עצמה למשך אפילו רגע אחד, על ידי נישואין גמורים או הגעה לבגרות, אביה ובעלה האחרון מפירים את נדריה.
גְּמָ׳ מְנָלַן דְּאָרוּס אַחֲרוֹן מֵיפֵר נְדָרִים שֶׁנִּרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן? אָמַר שְׁמוּאֵל, אָמַר קְרָא: ״וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ״. נְדָרִים שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ כְּבָר. דִּלְמָא הָנֵי מִילֵּי שֶׁלֹּא נִרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן, אֲבָל נְדָרִים שֶׁנִּרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן — לָא מָצֵי מֵיפַר אָרוּס אַחֲרוֹן!
גמרא:מניין אנו לומדים שהארוס האחרון יכול להפר את נדריה שנודעו לארוס הראשון? אמר שמואל כי הפסוק אומר: "ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה... והפר את נדרה" (במדבר ל:ז–ט), ומכאן שהוא יכול להפר נדרים שכבר היו עליה. הגמרא שואלת: שמא אמירה זו חלה רק על נדרים שלא נודעו לארוס הראשון, אבל נדרים שנודעו לארוס הראשון, את אלה הארוס האחרון אינו יכול להפר.
״עָלֶיהָ״ קְרָא יַתִּירָא הוּא.
הגמרא משיבה: הביטוי "עליה" הוא חלק מיותר מן הפסוק. ניתן ללמוד ממנו שכל נדריה, כולל אלה שארוס קודם היה מודע להם, יכולים להיות מופרים על ידי הארוס האחרון.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ, כֵּיצַד? שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת, וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל — חוֹזֵר הָאָב וּמֵפֵר חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל.
כך נלמד בברייתאבהתאם לדעתו של שמואל: לגבי נערה מאורסת, אביה ובעלה יחד מפרים את נדריה. כיצד? אם אביה שמע והפר את הנדר בשבילה, והבעל לא הספיק לשמוע אותו לפני שמת, והיא התארסה באותו יום לאיש אחר, או אפילו מאה פעמים באותו יום, אביה ובעלה האחרון מפירים את נדריה. אם בעלה שמע והפר את הנדר בשבילה, והאב לא הספיק לשמוע אותו לפני שהבעל מת, האב יכול לחזור ולהפר את חלקו של הבעל.
אָמַר רַבִּי נָתָן: הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. אֲבָל בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. בְּמַאי פְּלִיגִי?
רבי נתן אמר: זו היא שיטתם של בית שמאי, שכל אחד מהם מפר מחצית מנדרה של הנערה המאורסת. אולם, בית הלל אומרים שהאב אינו יכול להפר את הנדר לבדו. הגמרא שואלת: במה נחלקו בית שמאי ובית הלל ?