וְהָתַנְיָא: ״עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר״ — עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הָרִאשׁוֹן, אִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת — עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר הַשֵּׁנִי.
וכן, כך גם שנינו בברייתא: אם אדם נודר עד ראש חודש אדר, הנדר נשאר בתוקפו עד ראש חודש אדר הראשון, ואם הייתה זו שנה מעוברת, הוא נשאר בתוקפו עד ראש חודש אדר השני.
מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּמְעוּבֶּרֶת עָסְקִינַן?! שְׁמַע מִינַּהּ: הָא דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ דִּמְעַבְּרָא שַׁתָּא, הָא דְּלָא יָדַע.
הגמרא מנתחת ברייתא זו: האם הסיפא מוכיחה בדרך של היסק שברישא אין אנו עוסקים בשנה מעוברת? בשנה רגילה יש רק חודש אדר אחד, ולכן אי אפשר לדבר על אדר ראשון או אדר שני. אלא, למד ממנה שסיפא זו מתייחסת למקרה שבו ברור לו שהשנה עוברה, ולכן כשהוא מתייחס לחודש אדר כוונתו לאדר השני, ואילו אותה רישא מתייחסת למקרה שבו הוא לא ידע שזו הייתה שנה מעוברת, ובמקרה כזה כוונתו לאדר הראשון.
מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַפֶּסַח״ — לֹא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא עַד לֵיל הַפֶּסַח, עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹת יַיִן.
משנה:רבי יהודה אומר: במקרה של מי שאומר: יין הוא קונם עליי, ומאותה סיבה לא אטעם אותו עד שיהיה פסח, מובן כי אדם זה התכוון שנדרו יחול רק עד ליל פסח, כלומר, עד הזמן שבו נהוג שאנשים לשתות יין כדי לקיים את מצוות שתיית ארבע הכוסות, אך הוא לא התכוון למנוע מעצמו את האפשרות לקיים מצווה זו.
אָמַר ״קֻוֽנָּם בָּשָׂר שֶׁאֵינִי טוֹעֵם עַד שֶׁיְּהֵא הַצּוֹם״ — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי צוֹם, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל בָּשָׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּנוֹ אוֹמֵר: ״קֻוֽנָּם שׁוּם שֶׁאֲנִי טוֹעֵם עַד שֶׁתְּהֵא שַׁבָּת״, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד לֵילֵי שַׁבָּת, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכוֹל בְּשׁוּם.
באופן דומה, אם אמר: בשר הוא קונם עליי, ומאותה סיבה לא אטעם אותו עד שיהיה צום יום הכיפורים, הרי הוא אסור באכילת בשר רק עד ערב [לילי] הצום. זאת מפני שמובן כי אדם זה התכוון שנדרו יחול רק עד הזמן שבו נהוג שאנשים אוכלים בשר בסעודה המפסקת שלפני הצום, ולא התכוון למנוע מעצמו את האפשרות להשתתף באותה סעודה. רבי יוסי בנו אומר: מי שנודר: שום הוא קונם עליי, ומאותה סיבה אני לא אטעם אותו עד שתהיה שבת, הרי הוא אסור לו לאכול שום רק עד ערב שבת, שכן מובן כי אדם זה התכוון שנדרו יחול רק עד הזמן שבו נהוג שאנשים אוכלים שום.
הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לְךָ אִם אֵין אַתְּ בָּא וְנוֹטֵל לְבָנֶיךָ כּוֹר אֶחָד שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן״ — הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם. וְיֹאמַר לוֹ: כְּלוּם אָמַרְתָּ אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹדִי — זֶהוּ כְּבוֹדִי.
במקרה של מי שאומר לחברו: ההנאה ממך היא konam עבורי, כלומר, נאסר עליי להפיק ממך הנאה, אם אינך בא ונוטל עבור בנך kor אחד של חיטים ושתי חביות של יין כמתנה, זה האדם האחר יכול להתיר את נדרו ללא הסכמתה של סמכות הלכתית. זאת משום שהוא יכול לומר לו: וכי אמרת את נדרך מכל טעם אחר מלבד משום כבודי, כדי לשכנע אותי לקבל מתנה עבור בני? זהו כבודי, שאמנע מלקבל את המתנה, וממילא הנדר בטל.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי אִם אֵין אַתְּ בָּא וְנוֹתֵן לִבְנִי כּוֹר שֶׁל חִטִּין וּשְׁתֵּי חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיִּתֵּן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף זֶה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְרוֹ שֶׁלֹּא עַל פִּי חָכָם, וְיֹאמַר לוֹ: הֲרֵי אֲנִי כְּאִילּוּ נִתְקַבַּלְתִּי.
וכך גם, במקרה של מי שאומר לחברו: הנאה ממני היא konam עליך, כלומר, אסור לך להפיק ממני הנאה, אם אינך בא ונותן לבני kor אחד של חיטה ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר: הרי זה אסור לאדם האחר ליהנות מן האומר עד שייתן את המתנות לבנו. אולם, חכמים אומרים: אף זה האדם שנדר יכול להתיר את נדרו שלו בלא הסכמתה של סמכות הלכתית. זאת משום שהוא יכול לומר לו: הריני מחשיב זאת כאילו קיבלתי את המתנה.
הָיָה מְסָרֵב בּוֹ לָשֵׂאת בַּת אֲחוֹתוֹ, וְאָמַר ״קֻוֽנָּם שֶׁהִיא נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם״, וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, אוֹמֵר ״קֻוֽנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי לְעוֹלָם״ — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרוֹת לֵהָנוֹת לוֹ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אִישׁוּת.
אם אדם אחד היה מפציר באחר לשאת את בת אחותו, וכדי להסיט את הלחץ, האיש האחר אמר: ההנאה ממני היא קונם לה לעולם, כלומר, נאסר עליה ליהנות ממני לעולם, וכן גם, אם יש מי שמגרש את אשתו ואומר: ההנאה ממני היא קונם על אשתי לעולם, נשים אלו מותרות ליהנות ממנו, שכן זה האיש התכוון לנדור נדר זה רק לצורך איסור נישואין ביניהם, אך לא כדי לאסור את כל צורות ההנאה.
הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, אָמַר: ״קֻוֽנָּם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס, טִיפַּת צוֹנֵן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ — מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ צוֹנֵן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
באופן דומה, אם אדם אחד הפציר בחברו לאכול עמו, והלה אמר: הכניסה לביתך היא קונם עבור י, וכן טעימה אפילו של טיפה אחת של משקה קר משלך, מי שנדר את הנדר בכל זאת מותר להיכנס לביתו ולשתות משקה קר משלו. זאת מפני שזה האדם התכוון לנדור נדר זה רק לצורך אכילה ושתייה של סעודה, אך לא לאסור על עצמו להיכנס לבית לגמרי או לשתות בכמויות קטנות (פירוש על נדרים).
הֲדַרַן עֲלָךְ קֻוֽנָּם יַיִן
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria