אִם מֵת — לֹא יִירָשֶׁנּוּ! שָׁאנֵי הָכָא דְּקָא אָמַר לֵיהּ ״בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ״.
אז אם האב מת, בנו אינו יורש ממנו. לכאורה, אדם יכול לאסור את רכושו ולגרום לכך שיישאר אסור גם לאחר שאינו עוד ברשותו. הגמרא דוחה ראיה זו: שונה כאן, שכן אמר לו במפורש: בימי חייו ולאחר מותו. אין מכאן ראיה שבמקרה שבו לא הרחיב במפורש את האיסור גם לתקופה שלאחר שהחפץ יוצא מרשותו, האיסור לא יישאר בתוקפו.
מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא? אֶלָּא: בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בִּ״נְכָסַי״.
השאלה השנייה נענתה, אך בכל מקרה השאלה הראשונה נותרת קשה: מדוע רבי יוחנן וריש לקיש לא נחלקו במקרה שבו אמר: נכס זה, גם כן? אלא, זהו הסבר מחלוקתם: במקרה של מי שאמר: הנאה מנכס זה אסורה עליך, הכול מסכימים שהאיסור נשאר בתוקפו גם לאחר שהחפץ אינו עוד ברשותו. כאשר הם נחלקים, הרי זה במקרה של מי שאמר: הנאה מנכסי אסורה עליך.
רַב וּשְׁמוּאֵל סָבְרִי: לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״, לָא שְׁנָא ״נְכָסַי״, אָדָם אוֹסֵר. וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבְרִי: ״נְכָסִים״ — אָדָם אוֹסֵר, ״נְכָסַי״ — אֵין אָדָם אוֹסֵר.
רב ושמואל סבורים: אין הבדל אם אמר: נכס זה, ואין הבדל אם אמר: נכסי; בשני המקרים, אדם אוסר חפץ באיסור, והאיסור נשאר בתוקפו גם לאחר שהחפץ אינו עוד ברשותו. ורבי יוחנן וריש לקיש סבורים: אם אמר: נכס, אדם אוסר חפץ באיסור, והאיסור נשאר בתוקפו. אולם אם אמר: נכסי, אדם אינו אוסר חפץ באיסור לתקופה שלאחר שאינו עוד ברשותו, שכן הביטוי נכסי משמעו נכס שברשותי.
וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״ וְלָא שְׁנָא ״נְכָסַי״? וְהָא תְּנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם לְתוֹךְ בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מוּתָּר. ״לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר.
הגמרא שואלת: והאם יש מי שאומר שאין הבדל אם אמר: נכס זה, ואין הבדל אם אמר: נכסי, ושהאיסור נשאר בתוקפו גם לאחר שהחפץ אינו עוד ברשותו? והרי למדנו במשנה (מו ע"א): אם אחד אומר לחברו: הכניסה לביתך היא קונם עלי, או: קניית שדך היא קונם עלי, אזי אם הבעלים מת או מכר את הנכס לאחר, הרי זה מותר לנודר להיכנס לבית או לקנות את השדה, שכן האיסור חל רק כל זמן שהוא שייך לאותו אדם. אולם אם אמר: הכניסה לבית זה היא קונםעלי, או: קניית שדה זו היא קונםעלי, אזי אם הבעלים מת או מכר את הנכס לאחר, הוא נשאר אסור. לכאורה, יש הבדל בין מקרה שבו הוא פשוט אוסר חפץ לבין מקרה שבו הוא אוסר חפץ השייך לאדם מסוים.
אֶלָּא: כִּי אָמְרִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, בִּ״נְכָסַי״. וְרַב וּשְׁמוּאֵל, בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״, וְלָא פְּלִיגִי.
אלא, זהו ההסבר לאמירותיהם של האמוראים: כאשר רבי יוחנן וריש לקיש אמרו שהאיסור אינו חל עוד לאחר שהחפץ אינו עוד ברשותו, היה זה במקרה שבו אמר: הנכס שלי. ואילו כאשר רב ושמואל אמרו שהאיסור נשאר בתוקפו לאחר שהחפץ אינו עוד ברשותו, היה זה במקרה שבו אמר: נכס זה. והם אינם חולקים, שכן כל זוג של אמוראים התייחס למצב שונה.
וּבַשְּׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוּ׳. מַאי שְׁנָא דְּאוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת — דְּפֵירֵי דְהֶפְקֵירָא אִינּוּן, אַרְעָא נָמֵי אַפְקְרַהּ?!
למדנו במשנה: ובשנת השמיטה אינו רשאי להיכנס לשדהו; אולם הוא אוכל מן היבול הנוטה אל מחוץ לשדה. הגמרא שואלת: מה שונה בשנת השמיטה שהוא רשאי לאכול מן היבול הנוטה אל מחוץ לשדה? הדבר הוא משום שהיבול הפקר. ובאשר לקרקע גם כן, התורה הפקירה אותה, שכן בשנת השמיטה מותר לכל אדם להיכנס לשדה ולאכול מן היבול.
אָמַר עוּלָּא: בְּעוֹמְדִין אִילָנוֹת עַל הַגְּבוּלִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה.
אולא אמר: המשנה מתייחסת למקרה שבו עצי הפרי עומדים על גבולות השדה. מאחר שאפשר לאכול את היבול בלי להיכנס לשדה, אין מותר לו להיכנס אליו. רבי שמעון בן אליקים אמר: אפילו במקרה שעצי הפרי עומדים באמצע השדה, גם כן אסור לו להיכנס לשדה, משום גזירה דרבנן שמא יישאר עומד שם יותר מן הנדרש לצורכי אכילה, דבר האסור אפילו בשנת השמיטה.
מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.
משנה: במקרה של מי שהנאה מאדם אחר אסורה עליו בנדר, אותו אדם אחר לא ישאיל לו חפץ ולא ישאל ממנו חפץ . וכן, לא ילווה לו כסף ולא ילווה ממנו כסף . ואף לא ימכור לו חפץ ולא יקנה ממנו חפץ .
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria