כְּחִיזְרָא לְדִיקְלֵי, חַד לִתְלָתִין יוֹמִין, וְכִי תִּירְיָיקִי לְגוּפָא. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: לָא הִיא וְלָא תִּירְיָיקָה.
כמו קוצים לעצי דקל, שכן הקוצים מונעים מאנשים ומבעלי חיים לגעת בתמרים ולקלקל אותם. החום מועיל אם הוא מופיע אחת לשלושים יום, והוא כמו תרופת נגד [tiraiki] לרעל שבגוף. רב נחמן בר יצחק אמר: מוטב שלא יהיה לאדם לא חום ולא היתרונות של יכולתו לשמש כתרופת נגד.
אָמַר רַבָּה בַּר יוֹנָתָן אָמַר רַב יְחִיאֵל: עַרְסָן יָפֶה לַחוֹלֶה לִרְפוּאָתוֹ. מַאי עַרְסָן? אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: חוּשְׁלָא דִּשְׂעָרֵי עַתִּיקָתָא דְּרֵישׁ נָפְיָא, אָמַר אַבָּיֵי: בָּעֲיָין בִּישּׁוּלָא כְּעֵין בִּישְׂרָא דְתוֹרָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: סְמִידֵי דִּשְׂעָרֵי עַתִּיקָתָא דְּרֵישׁ נָפְיָא, אָמַר אַבָּיֵי: בָּעֲיָין בִּישּׁוּלָא כְּבִשְׂרָא דְתוֹרָא.
רבה בר יונתן אמר שרב יחיאל אמר: ארסן מועיל לחולה לרפואתו. הגמרא שואלת: מהו ארסן? רבי יונתן אמר: זהו שעורה ישנה קלופה מתחילת תהליך הניפוי. אביי אמר: ואותה שעורה טעונה בישול מרובה כבשר שור. רב יוסף אמר: ארסןהוא קמח דק [סמידא] הטחון משעורה ישנה מתחילת תהליך הניפוי. אביי אמר: ואותו קמח טעון בישול מרובה כבשר שור.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בּוֹרְדָם, אֵין מְבַקְּרִים וְאֵין מַזְכִּירִין שְׁמוֹ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַעְיָין הַנּוֹבֵעַ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ ״בּוֹרְדָם״ — שֶׁהוּא כְּמַעְיָין הַנּוֹבֵעַ.
רבי יוחנן אמר: אין מבקרים אדם הסובל מבורדם, מחלת מעיים, ואין מזכירים את שמה של אותה מחלה, מפני שהדבר מביך את הסובל ממנה. הגמרא שואלת: מה הטעם שאין מבקרים אותו? רבי אלעזר אמר: משום שהוא כמעיין נובע, שכן תסמין המחלה הוא שלשול חמור. ועוד אמר רבי אלעזר: מפני מה המחלה נקראת בורדם? מפני שהסובל מן המחלה הוא כמעיין נובע, בור [בור] של דם [דם] שאין לו תחתית.
וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ כּוּ׳. הֵיכִי קָתָנֵי? אִילֵּימָא דִּרְפוּאַת נֶפֶשׁ בְּחִנָּם, רְפוּאַת מָמוֹן בְּשָׂכָר, לִיתְנֵי הָכִי: מְרַפְּאֵהוּ בְּחִנָּם, אֲבָל לֹא בְּשָׂכָר! אֶלָּא: רְפוּאַת נֶפֶשׁ — גּוּפוֹ, רְפוּאַת מָמוֹן — בְּהֶמְתּוֹ. אָמַר רַבִּי זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: אֲבָל אוֹמֵר לוֹ ״סַם פְּלוֹנִי יָפֶה לָהּ, סַם פְּלוֹנִי רַע לָהּ״.
§ למדנו במשנה שאם אדם אסור בנדר ליהנות מחברו, אותו אדם מרפא אותו ברפואת הנפש אבל לא ברפואת ממון [ממון]. הגמרא שואלת: כיצד המשנה נשנית? אם נאמר שרפואת הנפש פירושה שהוא מרפא אותו בחינם ורפואת ממון פירושה שהוא מרפא אותו בשכר, אם כן שתלמד המשנה כך: מרפא אותו בחינם אבל לא בשכר. אלא, רפואת הנפש פירושה שהוא מרפא את גופו, ורפואת ממון פירושה שהוא מרפא את בהמתו. אמר רבי זוטרא בר טוביה שרב אמר: אסור לרפא את הבהמה. אולם, הוא אומר לו: תרופה פלונית מועילה לבהמה, ותרופה פלונית מזיקה לבהמה. עצה, בניגוד לטיפול, אינה נחשבת להנאה.
מַתְנִי׳ וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְּדוֹלָה, אֲבָל לֹא בִּקְטַנָּה. וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה.
משנה:וכן לגבי אדם אחר שאסור לו ליהנות ממנו, מותר להתרחץ עמו בבית מרחץ גדול [אמבטי], שבו נוכחותו אינה משפיעה על האדם האחר. אבל אין הוא רשאי להתרחץ עמו בבית מרחץ קטן, שכן נוכחותו ממתנת את טמפרטורת המים אם הם חמים מדי או קרים מדי, ובכך מהנה את האדם האחר. ומותר לו לישון עמו במיטה אחת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַהֲנֵהוּ. וּמֵיסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה. וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשּׁוּלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.
רבי יהודה אומר: זה מותר בימות הקיץ, אבל אין הוא רשאי לישון עמו במיטה אחת בימות הגשמים, כלומר בחורף, מפני שהוא מהנה אותו בחימום המיטה. והוא רשאי להסב עמו על ספה אפילו בימות הגשמים, שכן אין בכך הנאה. והוא רשאי לאכול עמו ליד אותו שולחן, אבל לא מתוך קערה משותפת שממנה כמה אנשים אוכלים, שכן אם אחד משאיר אוכל בקערה, האחר נהנה ממנו. אולם, הוא רשאי לאכול עמו מתוך קערה שחוזרת לבעל הבית, שכן כל אחד נוטל מנה קטנה ומשאיר אוכל בקערה. אין בכך הנאה. מאחר שיש די אוכל לכולם, אף אחד מן הסועדים אינו מקבל חלק ממנתו של האחר.
גְּמָ׳ תַּנְיָא: לֹא יִרְחַץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי, וְלֹא יִשַׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וּקְטַנָּה בִּימוֹת הַחַמָּה — מוּתָּר. רוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְּדוֹלָה, וּמַזִּיעַ עִמּוֹ בִּקְטַנָּה. אֲבָל מֵיסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשּׁוּלְחָן, אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי. אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר לְבַעַל הַבַּיִת.
גמרא:שנינו בברייתא: לא ירחץ עמו במרחץ ולא יישן עמו במיטה, ואין הבדל בין אם זו מיטה גדולה ובין אם זו מיטה קטנה; זו שיטתו של רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מותר לו לישון עמו במיטה גדולה בימות הגשמים ובמיטה קטנה בימות החמה, שכן אין בכך הנאה. מותר לו לרחוץ עמו במרחץ גדול ולהזיע עמו במרחץ קטן, שכן נוכחותו אינה מועילה לאחר. אולם, מותר לו להסב עמו על דרגש, ומותר לו לאכול עמו על אותו שולחן אך לא מתוך קערה משותפת. אולם, מותר לו לאכול עמו מקערה חוזרת. רבי יוסי בר חנינא אמר: כלומר, קערה שחוזרת לבעל הבית.
מַתְנִי׳ לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים, וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָּאוּמָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה וְהוּא בָּרָחוֹק מִמֶּנּוּ.
משנה:אין לאכול עמו מן הכלי הגדול של מאכל המונח לפני הפועלים, ואין לעבוד עמו באותה שורה בכרם; זהו דבריו של רבי מאיר. וחכמים אומרים: מותר לו לעבוד באותה שורה עמו, ובלבד שיהיה רחוק ממנו. אם הוא קרוב, האחר יהנה ממנו הנאה אסורה.
גְּמָ׳ בְּקָרוֹב לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בְּרִחוּק, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: גָּזְרִינַן רָחוֹק מִשּׁוּם קָרוֹב, דְּקָא מְרַפֵּי לֵהּ לְאַרְעָא קַמֵּיהּ. וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא גָּזְרִינַן.
גמרא: במקרה שבו אחד קרוב לחברו, התנאים אינם חולקים שאסור להם לעבוד יחד. וכאשר הם חולקים, הרי זה במקרה שבו אחד רחוק מחברו. רבי מאיר סבור: גוזרים אנו גזירה האוסרת עליהם לעבוד יחד כאשר אחד רחוק מחברו, משום האיסור על עבודתם יחד כאשר אחד קרוב לחברו, שהרי הוא מרפה לו את הקרקע שלפניו. וחכמים סבורים: אין אנו גוזרים גזירה.