הגמרא משיבה: דבר זה מלמד אותנו שאפילו במקום שבו נוטלים שכר על הוראה, עבור הוראת תורה מותר ליטול שכר, אבל עבור הוראת מדרש אין מותר ליטול שכר.

הגמרא שואלת: במה שונה המדרש מן התורה, שאין ליטול שכר על לימודו? על סמך מה שנכתב, שאמר משה לעם: "וַיְצַו ה' אֹתִי בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (דברים ד:יד), וגם מה שנכתב: "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי, שתעשו כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (דברים ד:ה), אמר הקב"ה: כשם שאני מלמד אתכם בחינם, בלא תשלום, כך אף אתם תלמדו בחינם. לא צריך להיות הבדל בין תורה למדרש, וגם התורה, כמו המדרש, צריכה להילמד בחינם.

רב אמר: מאחר שבדרך כלל מלמדים תורה לילדים, מי שמלמד תורה מקבל תשלום עבור השגחה על הילדים. ורבי יוחנן אמר: הוא מקבל תשלום עבור לימוד הניקוד של הטקסט עם טעמי המקרא.

למדנו במשנה שאדם שנאסרה עליו בהנאה מחברו בנדר, אותו אדם אינו רשאי ללמדו תורה. מובן, לשיטת מי שאומר שהשכר הוא עבור לימוד הניקוד של הטקסט עם טעמי המקרא, זהו הטעם שלא ילמדנו תורה, שכן לימוד הניקוד הוא חלק מלימוד הטקסט המקראי. אולם, לשיטת מי שאומר שזהו שכר עבור השגחה על התלמידים, וכי אדם בוגר הוא מי שזקוק להשגחה, והאם ייטלו שכר על כך? מאחר שבדרך כלל המורה אינו מקבל שכר על לימוד מבוגרים, אין כל הנאה כאשר הוא מלמד בחינם את מי שנאסרה עליו הנאה; אם כן, מדוע הדבר אסור? הגמרא משיבה: המשנה מלמדת על המקרה של קטן הזקוק להשגחה ואשר נאסר עליו בנדר ליהנות מן המורה.

הגמרא שואלת: אם זהו המקרה של קטן, אמור את הסיפא של המשנה: אבל הוא רשאי ללמד את בניו תורה. וכי קטן הוא מי שמסוגל להוליד בנים? הגמרא משיבה: המשנה חסרה, וזה מה שהיא מלמדת: אין הוא רשאי ללמדו תורה, במקרה של קטן. אם התלמיד הוא גדול, הוא רשאי ללמדו ואת בניו תורה. הוא רשאי ללמדו מפני שאינו צריך השגחה, והוא רשאי ללמד את בנו מפני שהתשלום הוא עבור השגחה על בנו.

הגמרא מקשה מברייתא: תינוקות אינם רשאים לקרוא קטע מן התורה לראשונה בשבת; אולם, הם רשאים לחזור על קטע שכבר למדו פעם אחת. מובן, לשיטת מי שאומר שהשכר על לימוד תורה הוא עבור לימוד הפיסוק של הטקסט עם טעמי המקרא, זהו הטעם שתינוקות אינם רשאים לקרוא קטע מן התורה לראשונה בשבת, שכן יהיה צורך לשלם למלמד. אולם, לשיטת מי שאומר שזהו שכר עבור השגחה על התינוקות, מדוע אינם רשאים התינוקות לקרוא קטע מן התורה לראשונה בשבת? ומדוע רשאים התינוקות לחזור על קטע שכבר למדו פעם אחת? וכי אין שכר עבור השגחה על התינוקות בשבת בשני המקרים?

הגמרא משיבה: ולפי שיטתך, האם קבלת תשלום עבור לימוד פיסוק אסורה בשבת? מדובר במקרה של הבלעה של התשלום עבור הלימוד בשבת בתוך שכרו השבועי של המלמד, והבלעה מותרת, כפי ששנינו בברייתא: השוכר פועל יום לשמור על ילד, לשמור על פרה, או לשמור על זרעים, אינו נותן לו שכר עבור שבת. לפיכך,