מַתְנִי׳ וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ, וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין, קִינֵּי זָבוֹת, קִינֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.
משנה: המשנה ממשיכה למנות מטלות נוספות שאדם רשאי לבצע עבור מי שאסור לו בנדר ליהנות ממנו. ומפריש את התרומה ואת המעשרות שלו, ובלבד שיהיה זה בדעתו ובהסכמתו של בעל התבואה. ומקריב עבורו את קיני העופות, כלומר זוגות של עופות, יונים ובני יונה, של זבים (ראו ויקרא ט״ו:י״ג–ט״ו); קיני זבות (ראו ויקרא ט״ו:כ״ח–ל׳); קיני נשים לאחר לידה (ראו ויקרא י״ב:ו׳–ח׳); חטאות; ואשמות. ומלמדו מדרש, הלכות ואגדות, אבל אינו מלמדו תורה. אולם, הוא רשאי ללמד את בניו ובנותיו תורה.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: הָנֵי כָּהֲנֵי, שְׁלוּחֵי דִידַן הָווּ, אוֹ שְׁלוּחֵי דִשְׁמַיָּא? לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ — לְמוּדָּר הֲנָאָה. אִי אָמְרַתְּ דִּשְׁלוּחֵי דִידַן הָווּ, הָא מְהַנֵּי לֵיהּ וְאָסוּר. וְאִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִשְׁמַיָּא — שְׁרֵי. מַאי?
גמרא:הועלתה דילמה לפני החכמים: האם הכוהנים הם שלוחינו או שלוחי שמים כאשר הם מבצעים את עבודת המקדש? הגמרא מפרטת: מהו ההבדל המעשי אם הם שלוחינו או שלוחי ה'? הגמרא משיבה: ההבדל הוא בנוגע למי שאסור בנדר ליהנות מחברו. אם תאמר שהכוהנים הם שלוחינו, האם אין הכוהנים מעניקים הנאה למי שההנאה ממנו אסורה בנדר, ולכן הקרבת קורבנו של אותו אדם אסורה? ואם תאמר שהם שלוחי שמים, הרי זה מותר. מהו מעמדם של הכוהנים?
תָּא שְׁמַע, דִּתְנַן: מַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין כּוּ׳. אִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִידַן, קָא מְהַנֵּי לֵיהּ?
בוא ושמע ראיה כדי לפתור את הדילמה, כפי שלמדנו במשנה: והוא מקריב עבורו את קיני העופות של זבים, וכו'. הגמרא מסיקה: אם תאמר שהכוהנים הם שלוחינו, הרי שהכוהנים בכך מעניקים הנאה למי שההנאה מהם אסורה עליו. על פי הפסיקה במשנה, נראה אפוא שהכוהנים הם שלוחי שמים.
וְלִיטַעְמָיךְ, לִיתְנֵי: מַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּנוֹת! אֶלָּא, מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה שָׁאנֵי. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל צְרִיכִין דַּעַת, חוּץ מִמְּחוּסְּרֵי כַפָּרָה. שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קׇרְבָּן עַל בָּנָיו וְעַל בְּנוֹתָיו הַקְּטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת תּוֹרַת הַזָּב״, בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן.
הגמרא דוחה את הראיה: ולפי שיטתך, שהמשנה סוברת שהכוהנים הם שלוחי שמים, שתלמד המשנה באופן כללי: הוא מקריב עבורו קרבנות. מדוע מנתה המשנה את הקרבנות המסוימים הללו? אלא, בעל כורחך, קרבנות שמביאים מחוסרי כפרה שונים הם משאר הקרבנות, כפי שאמר רבי יוחנן: כל אדם שמביא קרבן צריך דעת וכוונה כדי להביא את הקרבן, חוץ ממחוסרי כפרה, שמביאים את הקרבן כדי להשלים את טהרתם. ניתן להוכיח זאת מן העובדה שאדם מביא קרבן טהרה עבור בניו ובנותיו הקטנים, אף על פי שאין בהם דעת הלכתית, כפי שנאמר: "זאת תורת הזב" (ויקרא טו, לב). פסוק זה, שנראה לכאורה כמיותר, בא ללמד שההלכות של הזב חלות על בין גדול ובין קטן.
אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבִּי יוֹחָנָן ״זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת וְגוֹ׳״, בֵּין קְטַנָּה וּבֵין גְּדוֹלָה? קְטַנָּה בַּת לֵידָה הִיא?! וְהָא תָּנֵי רַב בִּיבִי קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים מְשַׁמְּשׁוֹת בְּמוֹךְ: קְטַנָּה וּמְעוּבֶּרֶת וּמְנִיקָה. קְטַנָּה — שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתָמוּת.
הגמרא שואלת: ואולם, אם כן לשיטת רבי יוחנן, ביחס למה שנאמר: "זאת תורת היולדת" (ויקרא יב, ז), האם יפרש שדיני היולדת חלים על בין גדולה ובין קטנה? וכי קטנה בת לידה היא? והלא רב ביבי שנה ברייתאלפני רב נחמן: מותר להן לשלוש נשים לשמש במוך: קטנה, ומעוברת, ומניקה; קטנה עושה כן שמא תתעבר ותמות. לכאורה, קטנה אינה ראויה ללדת, שהרי תמות תחילה.
הַהִיא ״זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת״, בֵּין פִּקַּחַת בֵּין שׁוֹטָה, שֶׁכֵּן אָדָם מֵבִיא קׇרְבָּן עַל אִשְׁתּוֹ שׁוֹטָה,
הגמרא מסבירה: פסוק זה: "זאת תורת היולדת," אינו בא לכלול קטנה. אלא הוא בא ללמד שההלכות של יולדת חלות על גם אישה כשירה הלכתית וגם אישה שהיא שוטה, כשם שאדם מביא קורבן עבור אשתו שהיא שוטה.
כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם מֵבִיא קׇרְבַּן עָשִׁיר עַל אִשְׁתּוֹ, וְכׇל קׇרְבָּנוֹת שֶׁחַיֶּיבֶת,
הלכה זו היא בהתאם לדבריו של רבי יהודה, כפי שנלמד בברייתא שרבי יהודה אומר: אדם מביא את קורבנו של עשיר עבור אשתו, וכן את כל הקורבנות שהיא חייבת להביא. אישה עשירה לאחר לידה מביאה כבש לעולה ויונה או תור לחטאת. אישה ענייה מביאה שני תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת. אפילו אם האישה ענייה, ועל סמך נכסי המלוג שלה הייתה מביאה את קורבן העני; אם בעלה עשיר, הוא מביא עבורה את קורבן העשיר. ועליו להביא עבורה את כל הקורבנות שהיא חייבת בהם.
שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לָהּ: וְאַחְרָיוּת דְּאִית לִיךְ עֲלַי מִן קַדְמַת דְּנָא.
העובדה שהוא מחויב להביא קורבן של אדם עשיר מטעמה נובעת מן העובדה שזהו מה שהוא כותב בכתובת שלה: והאחריות לשלם כל התחייבות כספית שיש לך ושנוצרה לפני רגע זה מוטלת עלי. קורבנות שהיא מחויבת להביא כלולים בהתחייבויות הללו, בלי קשר למידת כשירותה ההלכתית. קורבן של אישה לאחר לידה הוא אחד הקורבנות המובאים בידי מחוסרי כפרה. לכן, אפילו אם הכוהנים הם שלוחינו, הם רשאים להקריב את הקורבן בשם האישה; מאחר שהם יכולים לעשות זאת בלא ידיעתה וכוונתה, אין צורך בשליחות. לכן, אין הוכחה מן המשנה שהכוהנים הם שלוחי שמים.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria