״הַשָּׂטָן״ בְּחוּשְׁבָּנֵיהּ תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה. וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: כְּתִיב ״אַבְרָם״, וּכְתִיב ״אַבְרָהָם״. בַּתְּחִלָּה הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה אֵבָרִים, וּלְבַסּוֹף הִמְלִיכוֹ עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵבָרִים,
האותיות של המונח השטן [haSatan] בערכן המספרי הן 364, שהוא כמספר ימות השנה, מלבד יום הכיפורים, שבמהלכו אין לו כוח. ואמר רמי בר אבא: כתוב "אברם," ולאחר שנצטווה על המילה כתוב "אברהם" (בראשית יז:ה). בתחילה הקדוש ברוך הוא המליך אותו לשלוט על 243 איברים, שהוא הערך המספרי של אותיות המילה אברם. ובסוף, לאחר שנימול, המליך אותו לשלוט על 248 איברים, שהוא הערך המספרי של אותיות המילה אברהם.
אֵלּוּ הֵן: שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה.
אלה הם האיברים הנוספים: שתי עיניים, ושתי אוזניים, וקצה איבר המין. לאחר ברית המילה שלו, הייתה לו שליטה מלאה עליהם, והם פעלו רק בהתאם לרצונו.
וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא, מַאי דִּכְתִיב: ״עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים וְגוֹ׳״. ״עִיר קְטַנָּה״ — זֶה הַגּוּף, ״וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט״ — אֵלּוּ אֵבָרִים, ״וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ״ — זֶה יֵצֶר הָרָע, ״וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים״ — אֵלּוּ עֲוֹנוֹת,
ואמר רמי בר אבא: מהי משמעותו של מה שנכתב: "עיר קטנה הייתה ואנשים מעטים בה, ובא אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה מצודים גדולים. ונמצא בה איש מסכן וחכם, ומילט הוא את העיר בחכמתו; ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" (קהלת ט:יד–טו)? "עיר קטנה," זו מתייחסת אל הגוף; "ואנשים מעטים בה," זו מתייחסת אל האיברים; "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה," זו מתייחסת אל יצר הרע; "ובנה עליה מצודים גדולים," אלו הם החטאים.
״וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם״ — זֶה יֵצֶר טוֹב, ״וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ״ — זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. ״וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא״ — דְּבִשְׁעַת יֵצֶר הָרָע לֵית דְּמִדְּכַר לֵיהּ לְיֵצֶר טוֹב.
הגמרא דורשת את החלק הבא של הפסוק: "ועיר קטנה ואנשים בה מעט... ונמצא בה איש מסכן חכם, זה" מתייחס אל היצר הטוב; "ומילט הוא את העיר בחכמתו, זה" מתייחס אל התשובה והמעשים הטובים הנגרמים על ידי היצר הטוב. "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" פירושו שכאשר היצר הרע גובר על היצר הטוב, אין איש זוכר את היצר הטוב.
״הַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים״. ״הַחׇכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם״ — זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, ״מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים״ — שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם, וּשְׁתֵּי יָדַיִם, וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם, וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה, וּפֶה.
הגמרא מפרשת את הפסוק הבא באופן דרשני דומה: "החכמה היא מעוז לחכם מעשרה שליטים אשר בעיר" (קהלת ז:יט). "החכמה היא מעוז לחכם", זו מתייחסת אל תשובה ומעשים טובים. "יותר מעשרה שליטים," אלו הם שתי העיניים, ושתי האוזניים, ושתי הידיים, ושתי הרגליים, וקצה איבר המין, והפה, שהם האיברים שבהם האדם משתמש כדי לבוא במגע עם העולם.
אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהוּנָּה מִשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״. כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם — הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם.
רבי זכריה אמר בשם רבי ישמעאל: הקדוש ברוך הוא ביקש שהכהונה תצא משם, כדי שבניו יהיו כוהנים, כפי שנאמר: "ומלכי־צדק מלך שלם הוציא לחם ויין; והוא כהן לאל עליון" (בראשית י״ד:י״ח). כיוון שמלכי־צדק, המזוהה במסורת עם שם, הקדים את ברכת אברהם לברכת המקום, הוציא את הכהונה מאברהם דווקא, ולא משום צאצא אחר של שם.
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן״. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת קוֹנוֹ? מִיָּד נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ״, וּבָתְרֵיהּ כְּתִיב: ״נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק״. עַל דִּיבּוּרוֹ שֶׁל מַלְכִּי צֶדֶק.
כפי שנאמר: "וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן" (בראשית י״ד:י״ט–כ׳). אמר לו אברהם: וכי מקדימים את ברכת העבד לברכת רבו? היה לך לברך את אלוהים תחילה. מיד הקדוש ברוך הוא נתן את הכהונה לאברהם, כפי שנאמר: "נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי, עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ" (תהילים ק״י:א׳), ולאחר מכן נאמר: "נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם: אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶדֶק" (תהילים ק״י:ד׳), דבר המתפרש בדרך דרש כך: בשל הדברים הבלתי ראויים [divrati] של מלכיצדק, זרעו של אברהם יהיו כוהני אלוהים לעולם.
וְהַיְינוּ דִּכְתִיב ״וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן״: הוּא כֹּהֵן, וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן.
הגמרא מעירה: וזהו כפי שנכתב: "והוא כהן לאל עליון" (בראשית י״ד:י״ח), מה שמדגיש כי הוא, מלכי־צדק, כהן, אך ילדיו לא יהיו כהנים.
הַדְרָן עֲלָךְ אַרְבָּעָה נְדָרִים
אֵין בֵּין הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶם אוֹכֶל נֶפֶשׁ.
משנה:ההבדל בין מי שנאסרה עליו בהנאה מחברו בנדר [המודר הנאה מחברו] לבין מי שנאסרה עליו בהנאה ממאכלו בנדר הוא רק בדריסת הרגל בנכסיו של האחר ובשאילת כלים שאין עושים בהם אוכל נפש אלא לצרכים אחרים. שתי ההנאות הללו אסורות לראשון ומותרות לשני.
הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵיחַיִם וְתַנּוּר, אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים.
לכן, לגבי מי שלגביו הנאה ממאכלו של אחר אסורה בנדר, אותו אדם אינו רשאי להשאיל לו כלים המשמשים בהכנת מזון, כגון נפה, או מסננת, או ריחיים, או תנור. אולם, הוא רשאי להשאיל לו בגד, או טבעת אצבע, או גלימה, או נזמי אף, שכן אלה אינם משמשים בהכנת מזון. אולם, אין הוא רשאי להשאיל אותם למי שהנאה ממנו אסורה עליו בנדר.
גְּמָ׳ מַאן תְּנָא? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ וִיתּוּר אָסוּר בְּמוּדַּר הֲנָאָה.
גמרא:מיהו התנא ששנה משנה זו? רב אדא בר אהבה אמר: זהו רבי אליעזר, כפי שנלמד בברייתא שרבי אליעזר אמר: אפילו ויתור [vittur] על דבר שבדרך כלל אדם אינו מקפיד על מעשי אחרים בו, כגון שאנשים דורכים על רכושו, אסור במקרה של מי שאסור בנדר ליהנות מחברו.
הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְכוּ׳.
§ למדנו במשנה: לגבי מי שנאסרה עליו הנאה ממאכלו של אחר בנדר, אותו אדם אינו רשאי להשאיל לו כלים המשמשים להכנת אוכל.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria