הַהוֹלְכִים מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ, דְּהָלֵין יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה נִינְהוּ, אֶלָּא מִמִּי שֶׁדַּרְכָּן לְפָרֵשׁ.
הנוסעים מעכו ליפו, שכן הם נחשבים כמו אלה היושבים על היבשה. אלא, המונח יורדי הים פירושו שהוא נדר שהנאה מאלה שנוהגים לצאת אל הים אסורה עליו.
וּמַאן דְּמַתְנֵי אַסֵּיפָא, מַתְנֵי הָכִי: הַנּוֹדֵר מִיּוֹשְׁבֵי יַבָּשָׁה — אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם, וְלֹא בְּאֵלּוּ הַהוֹלְכִים מֵעַכּוֹ לְיָפוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְפָרֵשׁ, הוֹאִיל וְסוֹפוֹ לְיַבָּשָׁה סָלֵיק.
ומי ששונה אותה ביחס לסיפא של המשנה שונה באופן זה: הנודר שלא ליהנות מיושבי היבשה אסור ליהנות מיורדי הים, והלכה זו אינה רק ביחס לאלה שנוסעים מעכו ליפו, שבוודאי אינם נחשבים ליורדי ים, אלא אפילו ביחס למי שרגיל לצאת למרחקים גדולים. מדוע אף אדם כזה נחשב גם הוא מיושבי היבשה? מכיוון שבסופו של דבר הוא יעלה אל היבשה. אין אדם חי את כל חייו בים. בסופו של דבר, אדם יגיע אל היבשה, ולכן כל בני האדם נקראים יושבי היבשה.
מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה — אָסוּר אַף בַּסּוֹמִין, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתָן.
משנה:הנודר שלא ליהנות ממי שרואים את השמש — אסור לו ליהנות אפילו מן הסומים, אף על פי שאינם רואים דבר. זאת מפני שלא נתכוון אלא לכלול את כל מי שהשמש רואה אותם, כלומר, מאירה עליהם באורה.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? מִדְּלָא קָאָמַר ״מִן הָרוֹאִין״. לְאַפּוֹקֵי דָּגִים וְעוּבָּרִים.
גמרא: הגמרא מסבירה מדוע המשנה קובעת שעיוורים כלולים: מה הטעם לכך? מאחר שהוא לא אמר: מן הרואים, דבר שהיה מוציא את העיוורים. אלא השתמש בלשון: הרואים את השמש, שבאה להוציא דגים ועוברים, שאינם רואים את השמש. לפיכך, הנדר מתפרש כמתייחס לאלה החשופים לשמש, ובכלל זה העיוורים.
מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ — אָסוּר בַּקֵּרְחִין, וּבַעֲלִי שֵׂיבוֹת. וּמוּתָּר בַּנָּשִׁים וּבַקְּטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין ״שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ״ אֶלָּא אֲנָשִׁים.
משנה:הנודר שלא ליהנות מבעלי שחורי הראש [sheḥorei harosh] — אסור ליהנות מן הקרחים, אף על פי שאין להם שיער כלל, ומן הזקנים ששערם לבן. זאת מפני שאין להבין את הביטוי לפי משמעותו הפשוטה, אלא באופן רחב יותר. אבל מותר לו ליהנות מנשים ומילדים, מפני שרק גברים נקראים: בעלי שחורי הראש.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא — מִדְּלָא קָאָמַר ״מִבַּעְלֵי שֵׂעָר״.
גמרא:מה הטעם שהמונח ראשים כהים אינו מוציא את הקרחים? מפני שלא נאמר: מבעלי שיער.
וּמוּתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים, שֶׁאֵין נִקְרָאִין ״שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ״ אֶלָּא אֲנָשִׁים. מַאי טַעְמָא — אֲנָשִׁים זִימְנִין דְּמִיכַּסּוּ רֵישַׁיְיהוּ וְזִימְנִין דְּמִגַּלּוּ רֵישַׁיְיהוּ. אֲבָל נָשִׁים לְעוֹלָם מִיכַּסּוּ, וּקְטַנִּים לְעוֹלָם מִיגַּלּוּ.
המשנה קובעת: אבל הוא מותר ליהנות מנשים ומילדים, מפני שרק גברים נקראים: בעלי ראשים שחורים. הגמרא מסבירה: מה הטעם לכך? גברים לפעמים מכסים את ראשיהם ולפעמים מגלים את ראשיהם. אפשר לקרוא להם ראשים שחורים, שכן בדרך כלל יש להם שיער כהה שלעתים קרובות גלוי. אבל ראשיהן של נשים מכוסים תמיד, וראשיהם של ילדים גלויים תמיד, והביטוי ראשים שחורים מתייחס לגברים ששערם נראה לפעמים.
מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הַיְּלוּדִים — מוּתָּר בְּנוֹלָדִים. מִן הַנּוֹלָדִים — אָסוּר מִן הַיְּלוּדִים. רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיְּלוּדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוּוֹלֵד.
משנה:הנודר שלא ליהנות מן הילודים [yeludim] — מותר לו ליהנות מן הנולדים [noladim] לאחר זמן הנדר. אבל אם נדר שלא ליהנות מן הנולדים, הרי הוא גם אסור ליהנות מן הילודים שכבר נולדו בשעת הנדר. רבי מאיר מתיר ליהנות אף מן הילודים שכבר נולדו בשעת הנדר, מפני שהוא סבור שהנודר דקדק לאסור רק את מי שעתידים להיוולד. וחכמים אומרים: כוונתו הייתה לכלול בלשון זו רק מי שדרכו להיוולד. לפיכך, גם העתידים להיוולד וגם אלה שכבר נולדו כלולים בנדר.
גְּמָ׳ לְרַבִּי מֵאִיר וְלָא מִיבַּעְיָא נוֹלָדִים. אֶלָּא מִמַּאן אָסוּר?
גמרא: הגמרא מעירה: לפי רבי מאיר, במקרה של מי שנודר שהנאה מן העתידים להיוולד אסורה עליו, ההלכה היא שמותר לו ליהנות אפילו מאלה שכבר נולדו בזמן הנדר. והשימוש של המשנה במונח: אפילו, מציין שאין צורך לומר שאלה שעתידים להיוולד מותרים לו. הגמרא שואלת: אולם, אם כך הוא, ממי הוא אסור ליהנות? נראה שלנדר אין כל תוקף.
חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: הַנּוֹדֵר מִן הַיְּלוּדִים — מוּתָּר בַּנּוֹלָדִים, מִן הַנּוֹלָדִים — אָסוּר בַּיְּלוּדִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹדֵר מִן הַנּוֹלָדִים מוּתָּר בַּיְּלוּדִים, כִּי הֵיכִי דְּנוֹדֵר מִן הַיְּלוּדִים מוּתָּר בַּנּוֹלָדִים.
הגמרא משיבה: המשנה חסרה וכך היא מלמדת: מי שנודר נדר שלא ליהנות מן הנולדים — מותר לו ליהנות מאלה שעתידים להיוולד לאחר זמן הנדר. אבל אם אדם נודר שלא ליהנות מן העתידים להיוולד, הוא גם אסור ליהנות מאלה שהם כבר נולדים בזמן הנדר. רבי מאיר אומר: אפילו מי שנודר נדר שלא ליהנות מן העתידים להיוולד — מותר לו ליהנות מאלה שהם כבר נולדים, כשם שמי שנודר נדר שלא ליהנות מן הנולדים — מותר לו ליהנות מאלה שעתידים להיוולד, מפני שרבי מאיר סבור שהנודר דייק בלשונו.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לְמֵימְרָא דְּ״נוֹלָדִים״ דְּמִתְיַילְּדָן מַשְׁמַע? אֶלָּא מֵעַתָּה ״שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״, הָכִי נָמֵי דְאִיתְיַילְדָן הוּא?
בהתייחס להבחנה בין המונחים במשנה, רב פפא אמר לאביי: האם מכאן יש לומר שהמילה נולדים פירושה אלה שעתידים להיוולד בעתיד? אבל אם כך הוא, נאמר בפסוק: "שני בניך הנולדים [noladim] לך בארץ מצרים" (בראשית מח:ה), האם גם שם הכוונה היא לאלה שעתידים להיוולד? הפסוק מתייחס למנשה ולאפרים, שכבר היו בחיים.
וְאֶלָּא מַאי דִּיילִידוּ מַשְׁמַע, אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב ״הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ״, הָכִי נָמֵי דַּהֲוָה? וְהָא עֲדַיִין מְנַשֶּׁה לֹא בָּא? אֶלָּא מַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי, וּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
הגמרא משיבה: אלא, מה יש לומר; שהביטוי משמעו אלה שכבר נולדו? אולם, אם כך הוא, אזי זה שנכתב: "הנה בן נולד [nolad] לבית דוד, יאשיהו שמו" (מלכים א יג:ב), האם המשמעות היא גם שהוא כבר נולד? והרי מנשה עדיין לא בא לעולם, וכל שכן נכדו יאשיהו. אלא, לפעמים המילה משמעה כך, אלה שכבר נולדו, ולפעמים משמעה כך, אלה שעדיין לא נולדו, ובנוגע לנדרים, הולכים אחר לשון בני אדם, שבה המילה noladim משמשת לציין את מי שעדיין לא נולדו, ולכן הנדר מתפרש בדרך זו.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא נִתְכַּוֵּין זֶה אֶלָּא מִמִּי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִוּוֹלֵד. לְאַפּוֹקֵי מַאי — לְאַפּוֹקֵי דָּגִים וְעוֹפוֹת.
המשנה קובעת: וחכמים אומרים: הוא התכוון לכלול בביטוי זה רק מי שטבעו להיוולד. הגמרא שואלת: מה מונח זה מוציא? הגמרא משיבה: הוא בא להוציא דגים ועופות, שאינם נולדים אלא בוקעים מן הביצים, ואילו המילה noladim פירושה מי שנולדו מרחם אמם.