תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב״. מָה הֲטָבָה רְשׁוּת, אַף הֲרָעָה רְשׁוּת. יָצָא נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּיטֵּל — שֶׁאֵין הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ!
אולם, הפסוק קובע: "אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב" (ויקרא ה:ד). מן ההקבלה בין רע לטוב נלמד כי כשם שעשיית טוב, המתפרשת כמחייב את עצמו לעשות מעשה חיובי, מתייחסת לפעולה מותרת, כגון לאכול, כך גם עשיית רע, המתפרשת כאוסר על עצמו דבר מה, מתייחסת רק לדבר שהוא מותר, כגון שלא לאכול. דבר זה מוציא את מי שנשבע לבטל מצווה ואינו מבטלה; אין הוא חייב על הפרת השבועה, שכן הרשות לבטלה אינה בידו.
חַד קְרָא לְמִיפְטְרֵיהּ מִקׇּרְבַּן שְׁבוּעָה, וְחַד לְמִיפְטְרֵיהּ מִן לָאו דִּשְׁבוּעָה.
הגמרא משיבה ששני הפסוקים נחוצים. פסוק אחד: "להרע או להיטיב," שנאמר בהקשר של הלכות הקרבנות, נחוץ כדי לפטור אותו מהבאת קרבן על הפרת שבועה, ופסוק אחד: "לא יחל," נחוץ כדי לפטור אותו מן האיסור על הפרת שבועה.
מַתְנִי׳ יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, וְאֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד? אָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל״, ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל״, וְאָכַל — חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״, ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״, וְאָכַל — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.
משנה:יש נדר בתוך נדר. אפשר להטיל איסור נוסף, באמצעות נדר, על חפץ שכבר אסור באמצעות נדר. אבל אין שבועה בתוך שבועה. אם אדם נשבע פעמיים לגבי אותה פעולה, השבועה השנייה אינה חלה. כיצד? אם אדם אמר: הריני נזיר אם אוכל, ואז חזר ואמר: הריני נזיר אם אוכל, ואחר כך אכל, הוא חייב לנהוג נזירות שלושים יום על כל אחת ואחת מן הנדרים, שכן שני הנדרים חלו. אולם אם אמר: הריני מקבל עליי שבועה שלא אוכל, וחזר ואמר: הריני מקבל עליי שבועה שלא אוכל, ואחר כך אכל, הוא חייב להביא קרבן רק על אחת מהפרות השבועה.
גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״ ״הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר״, דְּמִיגּוֹ דְּקָא מִיתּוֹסַף יוֹמָא יַתִּירָא — חָיְילָא נְזִירוּת עַל נְזִירוּת. אֲבָל אָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״, ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״ — אֵין חָלָה נְזִירוּת עַל נְזִירוּת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ אָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״, ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״ — חָלָה נְזִירוּת עֲלֵיהּ.
גמרא:רב הונא אמר: הם לימדו שיש נדר בתוך נדר רק במקרה שאמר: הריני נזיר היום, ולאחר מכן אמר: הריני נזיר מחר. מאחר שנוסף יום נוסף של נזירות על ידי הנדר השני, חלה עליו התחייבות נוספת של שלושים יום של נזירות על התקופה הראשונה של הנזירות. אולם, אם אמר: הריני נזיר היום, ולאחר מכן חזר ואמר: הריני נזיר היום, נדר נזירות אינו חל על נדר קודם של נזירות, ועליו לנהוג רק תקופת נזירות אחת. ושמואל אמר שאפילו אם אמר: הריני נזיר היום, הריני נזיר היום, נדר שני של נזירות חל לגביו, שכן אדם יכול להחיל על עצמו שתי חובות של נזירות זו אחר זו.
וּלְרַב הוּנָא, אַדִּתְנָא אֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה, לִיתְנֵי: יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, וְאֵין נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר. ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם, הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר״ — יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״ ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״ —
הגמרא שואלת: ולפי רב הונא, במקום ללמד שאין שבועה בתוך שבועה, תוך הבחנה בין נדר לשבועה, שתלמד המשנה הבחנה מצומצמת יותר בין נדרים שונים, ותקבע שיש מקרה של נדר בתוך נדר, ויש מקרה שבו אין נדר בתוך נדר. כיצד? אם אדם אומר: הריני נזיר היום, הריני נזיר מחר, במקרה זה יש נדר בתוך נדר. אולם אם הוא אומר: הריני נזיר היום, ואז שוב אומר: הריני נזיר היום,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria