גְּמָ׳ סַבְרוּהָ: מַאי ״לַחוּלִּין״ — לָא לְחוּלִּין לֶיהֱוֵי, אֶלָּא קׇרְבָּן.
גמרא:הם הניחו: מהי משמעותו של המונח לחולין? האדם אומר: זה לא [לא] יהיה חולין [חולין] אלא אדרבה יהיה לו מעמד של קרבן.
מַנִּי מַתְנִיתִין? אִי רַבִּי מֵאִיר — לֵית לֵיהּ מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן. דִּתְנַן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן — אֵינוֹ תְּנַאי.
הגמרא אומרת: דעתו של מי מובעת במשנה? אם תאמר שזו דעתו של רבי מאיר, הרי הוא אינו סובר שמניסוח שלילי אפשר להסיק ניסוח חיובי. כפי שלמדנו במשנה: רבי מאיר אומר שכל תנאי שאינו כתנאי של בני שבט גד ובני שבט ראובן, כאשר משה נתן להם נחלה בעבר הירדן המזרחי (ראו במדבר ל״ב:כ״ט–ל׳), אינו תנאי תקף. משה ניסח את ההסכם כתנאי כפול, וקבע שאם יצטרפו לשאר השבטים למלחמה יקבלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי, ואם לא — לא יקבלו את אותו שטח. מאחר שרבי מאיר סובר שרק תנאי המנוסח בדרך זו תקף, ברור שהוא סובר שאין להסיק טענה שלילית מטענה חיובית או להפך.
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. מִדְּסֵיפָא רַבִּי יְהוּדָה — רֵישָׁא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא!
אלא, המשנה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה. הגמרא מערערת על קביעה זו: אמור את הסיפא של המשנה: רבי יהודה אומר: מי שאומר שחפץ ייחשב ירושלים לא אמר כלום. מתוך כך שהסיפא היא שנאמרה על ידי רבי יהודה, ברור שהרישא אינה בהתאם לדעתו של רבי יהודה.
כּוּלֵּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וְהָכִי קָתָנֵי: שֶׁרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״יְרוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם.
הגמרא משיבה: כל המשנה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, וזה מה שהיא מלמדת: אף על פי שמי שמצהיר על חפץ שיהיה כמו ירושלים נדר והפך אותו לאסור, מי שאומר שחפץ ייחשב ירושלים לא נדר נדר. זהו כפי שרבי יהודה אומר, שמי שאומר שחפץ ייחשב ירושלים לא אמר כלום, שכן לביטוי זה אין משמעות.
וְכִי אָמַר ״כִּירוּשָׁלַיִם״, לְרַבִּי יְהוּדָה מִי מִיתְּסַר? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאוֹמֵר ״כִּירוּשָׁלַיִם״ — לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיִּדּוֹר בְּדָבָר הַקָּרֵב בִּירוּשָׁלַיִם!
הגמרא שואלת: כאשר אדם אומר שחפץ יהיה כמו ירושלים, האם הוא אסור לדעת רבי יהודה? והרי שנינו בברייתא שרבי יהודה אומר: מי שאומר שחפץ ייחשב כמו ירושלים לא אמר כלום, אלא אם כן נדר באמצעות דבר שמוקרב בירושלים. לפיכך, הרישא של המשנה, הקובעת שאדם נדר אם הכריז שחפץ יהיה כמו ירושלים, אינה יכולה להיות בהתאם לדעתו של רבי יהודה.
כּוּלַּהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא, וּתְרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
הגמרא משיבה: כל המשנה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, והמשנה והברייתא מבטאות את דעותיהם של שני תנאים בהתאם לדעתו של רבי יהודה.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria