דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי. דִּתְנַן, רַבִּי אוֹמֵר: אֵין זֶה מְגַלֵּחַ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. וְאֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּח אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם? הָאוֹמֵר ״[הֲרֵי] עָלַי נְזִירוֹת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי״ וְ״כַעֲפַר הָאָרֶץ״ וּ״כְחוֹל הַיָּם״.
הגמרא משיבה: אין זה אפשרי, שכן רבי יהודה סובר בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, כפי שלמדנו במשנה (ח ע"א) לגבי מי שנודר: הריני נזיר כשער ראשי, רבי יהודה הנשיא אומר: זה הנזיר אינו מגלח את שערו פעם אחת בכל שלושים יום, שכן הוא נחשב כמי שקיבל עליו תקופת נזירות ארוכה אחת. ומי הוא הנזיר שקיבל עליו תקופות נזירות נפרדות ולכן מגלח את שערו פעם אחת בכל שלושים יום? מי שאומר: הרי הן מוטלות עלי לקיים נזירויות כשער ראשי, או: כעפר הארץ, או: כחול הים. מאחר שרבי יהודה מסכים עם רבי יהודה הנשיא, הוא סובר שמי שמשתמש בניסוח הדומה לזה ששימש במקרה הראשון במשנה ואומר: הריני נזיר לפי קיבולת הסל, קיבל עליו תקופת נזירות ארוכה אחת.
וְרַבִּי יְהוּדָה מִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי? וְהָתְנַן: הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה הָיָה, וְכֵיוָן שֶׁהִשְׁלִים — מֵת.
הגמרא שואלת: וכי רבי יהודה סובר בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא? והרי למדנו במשנה שאם אדם אומר: הריני נזיר כמניין הימים שבשנה חמה, הוא מונה 365 נזירויות רצופות, בהתאם למספר הימים בשנה חמה. רבי יהודה אמר: היה מעשה באדם אחד שנדר נדר זה וקיים 365 תקופות רצופות של נזירות. לאחר שהשלים את כל תקופות הנזירות הללו, מת.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא נְזִירוֹת קָא מְקַבֵּל עֲלֵיהּ, הַיְינוּ טַעְמָא דְּכֵיוָן דְּהִשְׁלִים — מֵת. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חֲדָא נְזִירוּת קַבֵּל עִילָּוֵיהּ — מִי הָוֵי הַשְׁלָמָה כְּלָל?
הגמרא מסבירה את שאלתה: מובן, אם אתה אומר שהוא מקבל על עצמו נזירויות רבות, זהו הטעם לאמירתו שלאחר שהשלים את כל תקופות הנזירות הללו הוא מת. אולם, אם אתה אומר שרבי יהודה אינו מסכים עם הדעה הסתמית של המשנה וסובר כי הוא קיבל על עצמו נזירות אחת הנמשכת 365 ימים, האם יש כאן השלמה בכלל ? רבי יהודה לא היה משתמש בלשון זו ביחס לאמירתה הקודמת של המשנה אילו הוא עצמו סבר שהאדם קיבל על עצמו רק תקופת נזירות אחת.
וְעוֹד: מִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי? וְהָא תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״הֲרֵינִי נָזִיר מִנְיַן הִילְקְטֵי קַיִץ״, וּ״מִנְיַן שְׁבִלֵי שְׁמִיטָּה״ — מוֹנֶה נְזִירוֹת כְּמִנְיַן הִילְקְטֵי קַיִץ וּכְמִנְיַן שְׁבִלֵי שְׁמִיטָּה!
ויתרה מזו, האם רבי יהודה סבור בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא? והרי שנינו בברייתא שרבי יהודה אומר: אם אדם אומר: הריני נזיר כמספר ערימות [helketei] של תאנים [kayitz] שהונחו לייבוש, או: כמספר האלומות של שנת השמיטה, עליו למנות מספר נזירויות כמספר ערימות התאנים או כמספר אלומות שנת השמיטה? מכאן הוכחה שרבי יהודה אינו סבור שהאדם מקבל על עצמו רק תקופת נזירות ארוכה אחת.
״מִנְיָן״ שָׁאנֵי.
הגמרא משיבה: אין בכך כדי להוכיח שרבי יהודה אינו מסכים עם רבי יהודה הנשיא, שכן מי שמפרט: כמו המספר, שונה הוא, שכן אפילו רבי יהודה הנשיא יודה שהוא מתכוון לתקופות נזירות נפרדות ולא לתקופת נזירות אחת ארוכה.
וּמִי שָׁאנֵי לֵיהּ לְרַבִּי מִנְיָן? וְהָתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה״ — מוֹנֶה נְזִירוֹת כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה. ״כִּימֵי הַלְּבָנָה״ — מוֹנֶה כִּימֵי הַלְּבָנָה. רַבִּי אוֹמֵר: עַד שֶׁיֹּאמַר ״נְזִירוֹת עָלַי כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה וּכְמִנְיַן יְמוֹת הַלְּבָנָה״!
הגמרא שואלת: והאם המקרה של מי שאומר: כמו המספר, שונה לפי רבי יהודה הנשיא? והלא שנינו בברייתא שאם אדם אומר: הריני נזיר כמספר הימים שבשנה שמשית, הוא מונה נזירויות כנגד מספר הימים שבשנה שמשית. אם אמר: כימי שנה לבנה, כלומר שנה המורכבת משנים עשר חודשי לבנה, הוא מונה תקופות נזירות כנגד הימים שבשנה לבנה. רבי יהודה הנשיא אומר: מניחים שקיבל עליו תקופת נזירות אחת עד שיאמר: מוטל עלי לקיים נזירויות כמספר הימים שבשנה שמשית, או: כמספר הימים שבשנה לבנה. מכאן שאם לא השתמש במפורש בלשון הרבים "נזירויות", מניחים שקיבל עליו תקופת נזירות אחת אף אם אמר: כמו המספר.
רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא. סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא — נְזִירוּת קַבֵּיל עִילָּוֵיהּ. וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא — דְּאִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה שָׁנֵי לֵיהּ מוֹנֶה, וְרַבִּי לָא שָׁנֵי לֵיהּ מוֹנֶה.
הגמרא משיבה: רבי יהודה סובר בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא במקרה אחד וחולק עליו במקרה אחד. הוא סובר בהתאם לדעתו במקרה אחד, כדלהלן: אם אדם אומר: הריני נזיר כשערות ראשי, הרי הוא קיבל על עצמו תקופת נזירות אחת למספר ימים כמספר השערות שבראשו. והוא חולק עליו במקרה אחד, שכן לפי רבי יהודה, המקרה של מי שמונה הוא שונה מן המקרה הקודם, ולכן מי שאומר: כמספר שערות ראשי, נחשב כמי שקיבל על עצמו תקופות נזירות רבות ונפרדות. אולם, לפי רבי יהודה הנשיא, מי שמונה אינו שונה. מניחים שהוא קיבל על עצמו תקופת נזירות אחת אלא אם כן הוא משתמש במפורש בלשון הרבים: נזירויות.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר כֹּל יְמֵי חַיַּי״, ״הֲרֵינִי נְזִיר עוֹלָם״ — הֲרֵי זֶה נְזִיר עוֹלָם. אֲפִילּוּ ״מֵאָה שָׁנָה״, אֲפִילּוּ ״אֶלֶף שָׁנִים״ — אֵין זֶה נְזִיר עוֹלָם, אֶלָּא נָזִיר לְעוֹלָם.
§ החכמים לימדו: אם אדם אומר: הריני נזיר כל ימי חיי, או: הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם והוא מגלח את שערו אחת לשנה כמו אבשלום. אולם, במקרה של מי שקיבל על עצמו נזירות לזמן קצוב, אפילו אם הוא אומר: מאה שנה או אפילו: אלף שנה, אין הוא הסוג המסוים של נזיר הידוע כנזיר עולם. אלא, הוא נזיר לעולם רגיל, ולעולם אינו רשאי לגלח את שערו.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר וְאַחַת״ — מוֹנֶה שְׁתַּיִם. ״וְעוֹד״ — מוֹנֶה שָׁלֹשׁ. ״וְשׁוּב״ — מוֹנֶה אַרְבַּע. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: ״וְשׁוּב״ כִּי כּוּלְּהוּ, וְהָוְיָא לֵיהּ שֵׁית, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.
§ החכמים לימדו בברייתא: אם אמר: הריני נזיר ואחת, מונה שתיים תקופות נזירות, שכן תחילה קיבל עליו נדר נזירות ולאחר מכן קיבל תקופת נזירות נוספת. אם אמר: הריני נזיר ואחת ועוד, מונה שלוש תקופות נזירות. אם הוסיף לאמירה זו: ושוב, מונה ארבע. הגמרא שואלת: וכי אין הלכה אחרונה זו מובנת מאליה? הגמרא משיבה: יש צורך להשמיענו הלכה זו. שמא תאמר שהמילים ושוב מתייחסות לתקופות נזירות השוות במספרן לכל התקופות שכבר קיבל עליו, ונמצא שקיבל עליו שש תקופות נזירות בסך הכול, לכן הברייתא מלמדת אותנו שאין זו הפרשנות הנכונה לדבריו.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״הֲרֵינִי נָזִיר״ — סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: ״הֵן״ — אַחַת, ״דִּיגוֹן״ — שְׁתַּיִם, ״טְרִיגוֹן״ — שָׁלֹשׁ, ״טֶטְרָגוֹן״ — אַרְבַּע, ״פּוֹנְטִיגוֹן״ — חָמֵשׁ.
החכמים לימדו בברייתא: אם אמר אדם: הריני נזיר, סומכוס אומר: אם לאחר מכן הוסיף את המילה הן, שמשמעותה אחת ביוונית, הרי קיבל עליו תקופת נזירות אחת. אם אמר: דיגון, שמשמעותו שני צדדים ביוונית מעוברת, עליו לנהוג שתי תקופות נזירות. אם אמר: טריגון, שמשמעותו משולש ביוונית מעוברת, הרי קיבל עליו שלוש תקופות נזירות. אם אמר: טטרגון, מרובע ביוונית מעוברת, הרי קיבל עליו ארבע תקופות, ואם אמר: פונטיגון, מחומש ביוונית מעוברת, הרי קיבל עליו חמש תקופות נזירות.
תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית עִגּוּל, דִּיגוֹן, טְרִיגוֹן, פּוֹנְטִיגוֹן — אֵינוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, טֶטְרָגוֹן — מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים. מַאי טַעְמָא? לְמַטָּה הוּא אוֹמֵר ״קִיר״ ״קִירוֹת״. לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר ״קִיר״ ״קִירוֹת״. הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע.
הגמרא מצטטת ברייתא נוספת העוסקת באותם ביטויים: חכמים לימדו: בית עגול, בית בעל שני צדדים, בית משולש, ובית מחומש אינם יכולים להיטמא בצרעת, ואילו בית שצורתו מרובעת יכול להיטמא בצרעת. מה הטעם לכך? בפסוק להלן נאמר, בהתייחס לקיר, לשון הרבים קירות: "וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית" (ויקרא יד:לט). בנוסף, בפסוק לעיל נאמר, בהתייחס לקיר, לשון הרבים קירות: "והנה הנגע בקירות הבית" (ויקרא יד:לז). לשונות רבים אלה מיותרות, ולכן מובן כי יש כאן ארבעה קירות הנזכרים כאן כדי לציין שבית יכול להיטמא בצרעת רק אם יש לו ארבעה צדדים.
הַדְרָן עֲלָךְ כׇּל כִּינּוּיֵי
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria