Drashot AI Logo
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — הֲלָכָה, וּרְבִיעִית דָּם — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה.
גמרא:דילמה הועלתה לפני החכמים בנוגע להלכה שנמסרה למשה מסיני המוזכרת במשנה: האם ההלכה שנזיר חייב לגלח על עצם כשעורה היא הלכה שנמסרה למשה מסיני, ואילו את המעמד של רביעיתלוג דם ביקש רבי עקיבא ללמוד כקל וחומר, ועל טענה זו אמרו: אין דנים קל וחומר מהלכה שנמסרה למשה מסיני?
אוֹ דִלְמָא: רְבִיעִית דָּם — הֲלָכָה, וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה? תָּא שְׁמַע: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה — הֲלָכָה, וּרְבִיעִית דָּם — קַל וָחוֹמֶר, וְאֵין דָּנִין קַל וָחוֹמֶר מֵהֲלָכָה.
או שמא ההלכה שרביעיתלוג של דם מטמאה באוהל היא הלכה שנמסרה למשה מסיני, ורבי עקיבא ביקש להשתמש במקרה של עצם כשעורה כמקור לקל וחומר שנזיר חייב לגלח אף על רביעית לוג, ועל כך השיבו חכמים שאין למדים קל וחומר מהלכה שנמסרה למשה מסיני. הגמרא משיבה: בוא ושמע את הקביעה המפורשת של ברייתא: עצם כשעורה היא הלכה, ורביעיתלוג של דם היא קל וחומר, ואין למדים קל וחומר מהלכה.


הֲדַרַן עֲלָךְ כֹּהֵן גָּדוֹל

שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶן אֶחָד ״רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״ — מְגַלְּחִין, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טוּמְאָה וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה. וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא טָמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ, וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלְּךָ.
משנה: לגבי שני נזירים, שאדם אחר אמר להם: ראיתי אחד מכם נטמא, אבל איני יודע איזה מכם הוא, כל אחד מהם חייב להשלים את ימי נזירותו, לגלח את שערו, ושניהם יחד להביא קורבן טומאה וקורבן טהרה, מחמת הספק. ואחד מהם אומר לחברו: אם אני הוא הטמא, קורבן הטומאה שלי וקורבן הטהרה שלך; ואם אני הוא הטהור, קורבן הטהרה שלי וקורבן הטומאה שלך.
וְסוֹפְרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּמְבִיאִין קׇרְבַּן טׇהֳרָה, וְאוֹמֵר: אִם אֲנִי הוּא הַטָּמֵא — קׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלְּךָ, וְזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתִי. וְאִם אֲנִי הוּא הַטָּהוֹר — קׇרְבַּן טׇהֳרָה שֶׁלִּי וְקׇרְבַּן טוּמְאָה שֶׁלְּךָ, וְזֶה קׇרְבַּן טׇהֳרָתְךָ.
ובשל חוסר הוודאות הם כל אחד סופרים עוד שלושים יום של נזירות ושניהם יחד מביאים קורבן טהרה. ואחד מהם אומר: אם אני הוא זה שהיה קודם לכן טמא, אז קורבן הטומאה שהוקרב קודם היה שלי, וקורבן הטהרה היה שלך; וקרבן זה שמוקרב כעת הוא קורבן הטהרה שלי. ואם אני הוא זה שהיה קודם לכן טהור, קורבן הטהרה שהובא קודם היה שלי, וקורבן הטומאה היה שלך; וקרבן זה שמוקרב כעת הוא קורבן הטהרה שלך.
גְּמָ׳ קָתָנֵי: שְׁנֵי נְזִירִים שֶׁאָמַר לָהֶם ״רָאִיתִי אֶחָד מִכֶּם שֶׁנִּטְמָא, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״. וְאַמַּאי? כֹּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד מֵהֵיכָא יָלְפִינַן לֵהּ — מִסּוֹטָה.
גמרא: המשנה מלמדת לגבי שני נזירים, שאם אחד מאדם אחר אמר להם: ראיתי אחד מכם נטמא, אבל איני יודע איזה מכם היה זה, עליהם להביא קרבן טומאה וקרבן טהרה. הגמרא מביעה תמיהה על מקרה זה: אבל למה יש להגדירם כבעלי טומאה מסופקת? הרי הכלל הכללי שכל טומאה מסופקת ברשות היחיד נחשבת טמאה, מניין אנו לומדים זאת? מן המקרה של סוטה.
מָה סוֹטָה, בּוֹעֵל וְנִבְעֶלֶת, אַף כֹּל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּגוֹן דְּאִיכָּא בֵּי תְרֵי. אֲבָל הָכָא, שְׁנֵי נְזִירִים וְהַאי דְּקָאֵי גַּבֵּיהוֹן — הָא תְּלָתָא, הָוֵה לֵיהּ סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֹל סְפֵק טוּמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — סְפֵיקוֹ טָהוֹר!
אולם מצב זה אינו דומה לזה של סוטה, שכן כשם שבמקרה של סוטה מדובר רק בנואף ונואפת, כך גם כל טומאה מסופקת ברשות היחיד נחשבת טמאה רק במקרה שבו ישנם לא יותר משניים נוכחים. ואולם, במשנה כאן יש שני נזירים ואותו אדם אחר העומד לצידם, שראה אחד מהם נטמא, ובכך יש בסך הכול שלושה. לפיכך, זוהי טומאה מסופקת ברשות הרבים, שכן שלושה אנשים מספיקים כדי שהמקום ייחשב רשות הרבים לעניין הלכה זו, וההלכה לגבי כל טומאה מסופקת ברשות הרבים היא שספקה נחשב טהור.
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: בְּאוֹמֵר ״רָאִיתִי טוּמְאָה שֶׁנִּזְרְקָה בֵּינֵיכֶם״. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי
רבה בר רב הונא אמר שהמשנה מתייחסת למי שאומר: מרחוק ראיתי דבר טמא נזרק ביניכם. מאחר שהוא לא היה איתם כאשר אחד מן הנזירים נטמא, היו שם רק שני אנשים, ולכן זהו מקרה של ספק טומאה ברשות היחיד. רב אשי אמר: גם לשון המשנה מדויקת,

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria