וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת, הָנֵי שִׁבְעָה הָוְיָין! כִּי קָתָנֵי (סִימָן: יָחִיד, שֶׁהוּא, גִּילַּח, וְאֶחָד) —
ואם עולה על דעתך שההלכה חלה על או שדרה או גולגולת ואלו שתי הלכות נפרדות, הרי אלו שבעה מקרים, ולא שישה. הגמרא דוחה טענה זו: אין להביא מכאן ראיה, שכן כאשר התנאשונה מניין זה הוא מונה שבעה פריטים. אולם רק שישה רלוונטיים כאן במלואם, ולכן אמר שהם שישה. הגמרא משלבת סימן להצעות הבאות באשר לאיזה פריט ברשימה אינו נחוץ בהקשר זה: יחיד חולק עליו; שהוא; נזיר מגלח עליו; ורביעית לוג.
כׇּל הֵיכָא דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ רַבִּים. לְאַפּוֹקֵי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, דְּיָחִיד הוּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ. דְּתַנְיָא: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.
ההסבר הראשון הוא: רבי עקיבא מנה את עמוד השדרה והגולגולת כפריטים נפרדים, אך השישה כוללים בכל מקום שמספר כזה חכמים חולקים עליו, למעט המקרה של עצם שיש בה כשיעור שעורה, שכן כאן זהו יחיד שחולק על רבי עקיבא, כפי ששנינו במשנה (אהלות ב:ז): אם עצם שיש בה כשיעור שעורה נחלקה לשניים, רבי עקיבא מטמא אותה ורבי יוחנן בן נורי מטהר אותה . במקרה זה, רק חכם אחד חולק על רבי עקיבא.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, אֵבֶר מִן הַמֵּת, אֵבֶר מִן הַחַי לָא קָתָנֵי.
ואם תרצה, אמור פריט אחר ברשימה שהושמט מן המניין: כאשר הוא מלמד שישה, הוא כולל איבר שנכרת מגופה, אך אינו מלמד איבר שנכרת מאדם חי, וזה היה המקרה שלא נמנה.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, כׇּל הֵיכָא דְּנָזִיר מְגַלֵּחַ עַל אֲהִילוֹ, לְאַפּוֹקֵי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה דְּלָא.
ואם תרצה, אמור פריט אחר ברשימה שהושמט מן המניין: כאשר הוא מלמד שש, הוא מזכיר בכל מקום שנזיר מגלח על האהלתו, כלומר, שהוא האהיל על שרידי מת, למעט המקרה של עצם כשעורה, שכן היא אינה מטמאה באוהל. כפי שנאמר במשנה, עצם זו מטמאה רק במגע ובמשא.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי, כׇּל הֵיכָא דַּהֲדַר בֵּיהּ, לְאַפּוֹקֵי רְבִיעִית דָּם דְּלָא הֲדַר בֵּיהּ. דַּאֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְבַר קַפָּרָא: לֹא תִּשְׁנֶה רְבִיעִית דָּם בַּחֲזָרָה, שֶׁהֲרֵי לִמּוּדוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא בְּיָדוֹ.
ואם תרצה, אמור פריט אחר ברשימה שנשמט מן המניין: כאשר הוא מלמד שש, הוא מונה כל מקום שבו רבי עקיבא חזר בו מדעתו, למעט רביעיתלוג של דם, שכן לא חזר בו מדעתו במקרה זה, כפי שרבי יהודה הנשיא אמר לבר קפרא: אל תלמד רביעיתלוג של דם בתוך רשימת חזרותיו של רבי עקיבא, שכן רבי עקיבא החזיק בדעתו בעניין זה.
וְעוֹד, הַמִּקְרָא מְסַיְּיעוֹ: ״וְעַל כׇּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד יָמָיו הָיָה מְטַמֵּא, אִם מִשֶּׁמֵּת חָזַר בּוֹ — אֵינִי יוֹדֵעַ. תָּנָא: הוּשְׁחֲרוּ שִׁינָּיו מִפְּנֵי תַּעֲנִיּוֹתָיו.
ויתרה מזו, הפסוק תומך בדעתו, שכן נאמר: "ועל כל נפשות מת לא יבוא" (ויקרא כא:יא). לשון הרבים "נפשות מת" מלמדת ששתי גוויות יכולות להצטרף יחד, כפי שאמר רבי עקיבא. וכן, רבי שמעון אומר: כל ימיו, רבי עקיבא היה מחשיב רביעית לוג דם משתי גוויות כטמאה מבחינה טקסית. אם חזר בו מדעתו לאחר שמת, זאת איני יודע. חכם שנה: שיניו של רבי שמעון השחירו מרוב תעניותיו, שקיבל על עצמו על שאמר הערה בלתי מכובדת זו על רבי עקיבא.
תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: רוֹבַע עֲצָמוֹת — מִן הָעֲצָמִים אוֹ מִשְּׁנַיִם אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: רוֹבַע מִן הַגְּוִיָּה, מֵרוֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרוֹב הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל כְּאֶחָד.
§ הגמרא חוזרת לדיון הקודם. בוא ושמע תשובה לשאלה האם שדרה וגולגולת חייבות להיות יחד כדי לטמא טומאת מת, כפי שנלמד במשנה (עדויות א:ז) שבית שמאי אומרים: רובע קב של עצמות, המטמא באוהל, יכול להיות מכמה עצמות [העצמים] או משתיים או משלוש עצמות, אך לא מעצם אחת. ובית הלל אומרים: רובע קב של עצמות חייב לבוא מגוף אחד, או מרוב הבניין של השלד או מרוב המניין של 248 העצמות שבגוף. רבי יהושע אמר: אני יכול ליישב את דברי בית שמאי ואת דברי בית הלל כאחד. כלומר, אני יכול להסביר את דעותיהם כך שאין ביניהם מחלוקת.
שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשְּׁנַיִם אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה — אוֹ מִשְּׁנֵי שׁוֹקַיִים וְיָרֵךְ אֶחָד, אוֹ מִשְּׁנֵי יְרֵכַיִים וְשׁוֹק אֶחָד, הוֹאִיל וְרוֹב גּוֹבְהוֹ שֶׁל אָדָם מִגּוֹבַהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַגְּוִיָּה אוֹ מֵרוֹב בִּנְיָן, אוֹ מֵרוֹב מִנְיָן — הוֹאִיל וְיֶשְׁנָן בְּמִפְרְקֵי יָדַיִם וְרַגְלַיִם. שַׁמַּאי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עֶצֶם מִן הַשִּׁדְרָה אוֹ מִן הַגּוּלְגּוֹלֶת.
איך כן? כשם שבית שמאי אומרים: משתי עצמות או משלוש, כוונתם או משני שוקיים וירך אחת, או משתי ירכיים ושוק אחת. מאחר שרוב קומתו של אדם כלול בהגובה של איברים אלה, הם נחשבים לרוב המבנה של הגוף. ובית הלל אומרים: חלקים מן הגוף, או מרוב המבנה, או מרוב המניין של העצמות, מאחר שהם כוללים את פרקי הידיים והרגליים, שבהם עצמות קטנות רבות, מטמאים. שמאי אומר: אפילו עצם אחת מן השדרה או מן הגולגולת מטמאה. במקור זה, שמאי מתייחס במפורש לשדרה או לגולגולת.
שָׁאנֵי שַׁמַּאי דְּמַחְמִיר. לִיפְשׁוֹט מִינַּהּ: טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי דְּמַחְמִיר, הָא רַבָּנַן עַד דְּאִיכָּא שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת! לָא, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּשַׁמַּאי אֶלָּא בְּעֶצֶם אֶחָד דְּאָתֵי מִן הַשִּׁדְרָה וּמִן הַגּוּלְגּוֹלֶת, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, אֲפִילּוּ חֲדָא מִינְּהוֹן.
הגמרא דוחה הוכחה זו: אין לקבוע הלכה כללית ממקור זה, שכן שמאי שונה, מפני שהוא מחמיר תמיד, ואילו החכמים עשויים לחלוק. הגמרא שואלת: אם כן, הבה נכריע את ההפך מן הברייתא הזו: הטעם ששמאי דיבר על שדרה או על גולגולת הוא שבית שמאי מחמירים, ומכאן ניתן להסיק שלדעת החכמים שדרה וגולגולת אינן מטמאות אלא אם כן יש גם שדרה וגם גולגולת. הגמרא דוחה גם הוכחה זו: לא, החכמים חולקים על שמאי רק בנוגע לעצם אחת שבאה מן השדרה או מן הגולגולת, אבל כשהיא שלמה, אפילו אם העצם היא מאחד מהם, או השדרה או הגולגולת, ייתכן שהם מסכימים שהיא מטמאה.
בְּעַי רָמֵי בַּר חָמָא: רוֹבַע עֲצָמוֹת מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת, מַאי? כִּי קָתָנֵי חֲצִי קַב עֲצָמוֹת — הֵיכָא דְּאִיכָּא מִשְּׁאָר אֵבָרָיו, אֲבָל מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת דַּחֲמִירִי — אֲפִילּוּ רוֹבַע עֲצָמוֹת. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?
§ רמי בר חמא העלה דילמה: בנוגע לרובע-קב של עצמות מן השדרה והגולגולת, מהי ההלכה? האם נזיר מגלח עליהן? הגמרא מסבירה את שני צדדי הדילמה: כאשר המשנה מלמדת שמגלח על חצי-קב של עצמות, האם זה חל רק כאשר הן משאר איבריו, אבל במקרה של עצמות מן השדרה והגולגולת, שהן חמורות, שכן הן מטמאות בפני עצמן, אפילו רובע-קב של עצמות מטמא? או שמא אין זה שונה.
אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רוֹבַע עֲצָמוֹת דְּאָתֵי מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת חֲמִיר — לִיתְנֵי: עַל רוֹבַע עֲצָמוֹת הַבָּא מִן הַשִּׁדְרָה כּוּ׳!
רבא אמר: בוא ושמע פתרון מן המשנה, המלמדת: השדרה והגולגולת. ואם עולה על דעתך שרובע-קב של עצמות הבאות מן שדרה וגולגולת הוא חמור יותר משאר איברים ומטמא טומאת מת, יניח התנא ללמד הלכה זו באופן שיש בו חידוש גדול יותר, באומרו: על רובע-קב של עצמות הבאות מן השדרה והגולגולת.