"אל שום" משמש להוציא טומאה הנגרמת כדי לקבור אנשים רחוקים, שבעבורם כהן גדול אינו רשאי להיטמא; "מת" בא להוציא קרובים; "גופות" בא להוציא רביעיתלוג של דם היוצאת משתי גופות, שכן היא מטמאת אנשים וחפצים באוהל, כפי שנאמר: "ועל כל נפשות מת לא יבוא" (ויקרא כא:יא). לשון הרבים "גופות" מלמדת שדמם של שני אנשים מצטרף לשיעור המינימלי לטומאה טקסית.

משנה:נזיר מגלח על שנטמא מאלו מקורות הטומאה הבאים: על שנטמא בטומאת מת; ועל טומאה שהועברה על ידי כזית מן המת; ועל טומאה שהועברה על ידי כזית מנצל מן המת; ועל טומאה שהועברה על ידי מלא תרווד עפר מן המת; ועל טומאה שהועברה על ידי השדרה; ועל טומאה שהועברה על ידי הגולגולת; ועל טומאה שהועברה על ידי אבר מן המת או על טומאה שהועברה על ידי אבר שנחתך מן החי, שעל כל אחד מהם יש כמות ראויה של בשר; ועל טומאה שהועברה על ידי חצי קב עצמות מן המת; ועל טומאה שהועברה על ידי חצי לוג של דם.

וְנָזִיר מְגַלֵּחַ בְּכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַמִּקְרִים עַל שֶׁנִּטְמָא בְּמַגָּע עִמָּהֶם; וְעַל שֶׁנִּטְמָא בְּמַשָּׂא אוֹתָם; וְעַל שֶׁנִּטְמָא בְּאֹהֶל שֶׁלָּהֶם, כְּלוֹמַר, אִם הָיָה פָּרוּשׂ כְּאֹהֶל עֲלֵיהֶם, אוֹ אִם נִכְנַס לְאֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹתָם, אוֹ אִם הֵם שִׁמְּשׁוּ כְּאֹהֶל עָלָיו. וְאִילּוּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, הוּא מְגַלֵּחַ עַל שֶׁנִּטְמָא בְּמַגָּע בָּהּ וּבְמַשָּׂא אוֹתָהּ. אֲבָל אֵינוֹ נִטְמָא בְּטֻמְאַת אֹהֶל, כְּלוֹמַר, בִּהְיוֹתוֹ תַּחַת אוֹתוֹ גַּג עִם הָעֶצֶם.

לכל המקרים האלה, נזיר מגלח, וכהן מזה עליו מאפר הפרה האדומה ביום השלישי וביום השביעי כדי לטהרו מטומאת מת. והוא מבטל את כל הימים הקודמים שמנה לנזירותו, ומתחיל למנות את ימי נזירותו מחדש רק לאחר שהוא נטהר ומביא את קרבנותיו.

גמרא:החכמים לימדו: לאחר מותו של רבי מאיר, אמר רבי יהודה לתלמידיו: אל תניחו לתלמידיו של רבי מאיר להיכנס לכאן, לבית המדרש, מפני שהם קנטרנים ואינם באים ללמוד תורה, אלא באים להכריעני בהלכותיהם שלהם. אף על פי כן, סומכוס, תלמידו של רבי מאיר, דחק את עצמו ונכנס לבית המדרש.

כשהגיעו לנושא המשנה, סומכוס אמר להם: רבי מאיר לימדני כך: נזיר מגלח על שנטמא מאלו מקורות הטומאה: על טומאה הבאה ממת ועל טומאה הבאה מכזית מן המת. רבי יהודה כעס ואמר לתלמידיו: הלא כך אמרתי לכם: אל תניחו לתלמידי רבי מאיר להיכנס לכאן, מפני שהם קנטרנים? הוא ביאר את כעסו. הלשון: על מת, מיותרת היא, שהרי אם נזיר חייב לגלח על טומאה הבאה מכזית מן המת, האם לא כל שכן שהוא חייב לגלח על טומאה הבאה ממת שלם?