דְּלֵית לֵיהּ צֵירוּף, ״מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה״, מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? אָמַר לָךְ: הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ: לְעוֹלָם אֵינוֹ נָזִיר עַד שֶׁיַּזִּיר מִכּוּלָּן.
מי שאינו סבור שעקרון הצירוף חל, שכן הוא מחייב על אכילת חומרים אסורים בכל כמות שהיא (ראו Makkot יג ע"א), מה הוא דורש מן הפסוק "מכל אשר ייעשה מגפן היין" (במדבר ו:ד)? הגמרא משיבה: רבי שמעון היה יכול לומר לך: אותו פסוק נצרך ללמד שאדם לעולם אינו נחשב נזיר עד שידור נזירות מכל אלה. רבי שמעון סבור שאם אדם נודר להיות נזיר רק ביחס לאיסור אחד או שניים מאיסורי הנזירות, הנדר אינו חל כלל.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל רְבִיעִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אֵין הֶיתֵּר מִצְטָרֵף לְאִיסּוּר, חוּץ מֵרְבִיעִית שֶׁבַּנָּזִיר, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה ״מִשְׁרַת״. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי אֶלְעָזָר?
רבי אבהו אמר שרבי אלעזר אמר: לגבי כל הלכה שבתורה שיש בה שיעור של רביעיתלוג, דבר מותר אינו מצטרף עם דבר אסור כדי להשלים שיעור זה, חוץ מרביעית-לוג של נזיר. במקרה של נזיר, משקה מותר מצטרף עם יין כדי לחייבו, כפי שהתורה אמרה: "משרת" (במדבר ו:ג). הגמרא שואלת: מה ההבדל בין דעתו של רבי יוחנן, שאמר (לה ע"ב) שדבר מותר אינו מצטרף עם דבר אסור לגבי שום איסור שבתורה חוץ מזה של נזיר, לבין דעתו של רבי אלעזר, שככל הנראה אומר את אותו הדבר במונחים שונים?
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי אֲפִילּוּ אוֹכָלִין, וְרַבִּי אֶלְעָזָר, מַשְׁקִין — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא.
הגמרא משיבה: יש הבדל ביניהם, כפי שרבי יוחנן מרחיב את ההלכה לכלול אפילו מאכלים, כלומר, הוא מחייב נזיר על אכילת כזית המורכב מלחם וענבים יחד, ואילו רבי אלעזר סבור שביחס לנוזלים, כן, המותר מצטרף עם האסור, אבל בעניינים אחרים, כלומר, במוצקים, לא, המאכלים השונים אינם מצטרפים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֶשֶׂר רְבִיעִיּוֹת הֵן, וְנָקֵיט רַב כָּהֲנָא בִּידֵיהּ חֲמֵשׁ סוּמָּקָתָא וַחֲמֵשׁ חִיוּוֹרָתָא. חֲמֵשׁ סוּמָּקָתָא: ״נָזִיר וְעוֹשֵׂה פֶסַח שֶׁהוֹרוּ בַּמִּקְדָּשׁ וָמֵתוּ״.
§ אגב שיעור של רבע לוג, הגמרא מביאה אמירה שרבי אלעזר אומר: יש עשרה שימושים למידת רבע-לוג בתחומים שונים של ההלכה, ורב כהנא החזיק בידו את הסימן הבא להם: חמישה הם אדומים וחמישה הם לבנים. הגמרא מפרטת: חמשת האדומים של יין ודם נמנים בסימן הבא: נזיר; ועושה את טקס קרבן הפסח; שהורה; במקדש; והם מתו.
״נָזִיר״ — רְבִיעִית יַיִן לְנָזִיר. ״עוֹשֵׂה פֶסַח״ — דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבַּע כּוֹסוֹת הַלָּלוּ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי רְבִיעִית. ״שֶׁהוֹרוּ״ — שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן אַל יוֹרֶה. ״בַּמִּקְדָּשׁ״ — שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּיב מִיתָה.
הגמרא מסבירה סימן זה: נזיר, זה מתייחס לרביעית-לוג של יין שעבורה נזיר חייב על שתייתה. מי שעושה את טקס קרבן הפסח, זהו כפי שרב יהודה אומר ששמואל אומר: מצווה לשתות ארבע כוסות אלו בליל הסדר של פסח, והן חייבות כל אחת להכיל שיעור של רביעית-לוג. מי שהורה, זה מתייחס להלכה הבאה: מי ששתה רביעית-לוג של יין אינו רשאי לפסוק לאחרים בענייני הלכה, שמא יטעה. במקדש, זה מתייחס להלכה שמי ששתה רביעית-לוג של יין ונכנס למקדש חייב לקבל עונש מיתה (ראו ויקרא 10:9).
״וּמֵתוּ״ — דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לִרְבִיעִית דָּם שֶׁיּוֹצְאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַל כׇּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא״.
והם מתו, זהו כפי שנלמד במשנה (אהלות ב:י): מניין נלמד לגבי רביעית לוג של דם היוצאת משתי גופות, שהיא מטמאת אנשים וחפצים בטומאת אוהל, כלומר, בית, שמשמעותו שכל הנכנס לאותו בית נטמא בטומאת מת? כפי שנאמר, לגבי איסור טומאה לכהנים: "ועל כל נפשות מת לא יבוא" (ויקרא כא:יא). לשון הרבים מלמדת שדמם של שני אנשים מצטרף יחד לשיעור המינימלי של רביעית לוג לטומאת אוהל.
וַחֲמֵשׁ חִיוּוֹרָתָא: ״חַלַּת נָזִיר וּמְצוֹרָע שֶׁנִּפְסְלוּ בְּשַׁבָּת״. ״חַלַּת״ — רְבִיעִית שֶׁמֶן לְחַלָּה. ״נָזִיר״ — רְבִיעִית שֶׁמֶן לְנָזִיר. מְצוֹרָע — רְבִיעִית מַיִם לִמְצוֹרָע. ״שֶׁנִּפְסְלוּ״ — דִּתְנַן: וּשְׁאָר כׇּל הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין פּוֹסְלִין אֶת הַגְּוִיָּיה בִּרְבִיעִית.
וְחמשת המקרים הלבנים של שמן ומים נמנים בסימן זה: הכיכר של, נזיר, ומצורע, שנפסלו, בשבת. הגמרא מפרטת: הכיכר של, זה מתייחס לרביעית לוג של שמן שנוספה לכיכרות של קרבן תודה. נזיר, זה מתייחס לרביעית לוג של שמן עבור הרקיקים של נזיר, שהובאו עם קרבנו. מצורע, זה מתייחס לרביעית לוג של מים חיים שלתוכם נשחטת ציפור עבור טהרתו של מצורע (ראו ויקרא יד:ה).שנפסלו, זהו כפי שלמדנו במשנה (מעילה יז ע"ב): וכל שאר המשקין הטמאים פוסלים את הגוף במידה שמי ששתה מהם אינו רשאי לאכול תרומה, אם שתה שיעור של רביעית לוג.
״בְּשַׁבָּת״ — דִּתְנַן: וּשְׁאָר כׇּל הַמַּשְׁקִין — בִּרְבִיעִית, וּשְׁאָר כׇּל הַשּׁוֹפְכִים — בִּרְבִיעִית.
בשבת, זהו כפי שלמדנו במשנה המונה את השיעורים המינימליים של נוזלים שונים שעליהם אדם חייב משום שעבר על הלכות שבת בהעברתם מרשות אחת לרשות אחרת. בסיום רשימה זו, המשנה קובעת (שבת עו ע"ב): והשיעור היוצר חיוב על הוצאה של כל שאר הנוזלים, אלה שלא פורטו ברשימה, הוא רביעית-לוג, והשיעור להוצאה של כל מי שפכים הוא גם כן רביעית-לוג. בכך נשלמת רשימת עשר הלכות שבהן מופיעה הרביעית-לוג.
וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא: מֵרְבִיעִית נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לְאֶחָד וַאֲפִילּוּ לִשְׁנַיִם. בִּפְלוּגְתָּא לָא קָא מַיְירֵי.
הגמרא שואלת: וכי אין עוד מעשרה? והרי יש גם את המשנה הבאה (ידיים א:א): ברביעית-לוג של מים אפשר ליטול את ידיו של אדם אחד לפני אכילת לחם, ואף אפשר להשתמש בכמות זו אפילו לשני בני אדם, אם הם עושים זאת כראוי. הגמרא משיבה: רבי אלעזר, שמנה עשרה מקרים, אינו עוסק בהלכות שהן שנויות במחלוקת, ויש חכמים החולקים על הפסיקה ששני אנשים יכולים ליטול את ידיהם ברביעית-לוג אחת.
וְהָא אִיכָּא: הָיָה מֵבִיא פְּיָילֵי שֶׁל חֶרֶס וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר, וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רְבִיעִית. בִּפְלוּגְתָּא לָא קָא מַיְירֵי.
הגמרא מוסיפה ושואלת: אבל ישנה הלכה זו הנוגעת לסוטה (Sota 15b): הכהן שטיפל בסוטה היה מביא כלי חרס [pailei] ונותן לתוכו חצי-לוג מים מן הכיור שבמקדש, ורבי יהודה אומר שהיה זה רביעית-לוג. זהו מקרה נוסף הכולל רביעית-לוג. הגמרא משיבה כבתחילה, שרבי אלעזר אינו עוסק בהלכות שהן שנויות במחלוקת, ורביעית-לוג זו חלה רק לפי שיטתו של רבי יהודה.
וְהָאִיכָּא: כַּמָּה מַיִם נוֹתֵן לְתוֹכָהּ — כׇּל שֶׁהוּא, רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: רְבִיעִית! בִּפְלוּגְתָּא לָא קָא מַיְירֵי. וְהָאִיכָּא מִקְוֶה! בַּר מֵהַהִיא, דְּבַטְּלוּהָ רַבָּנַן.
הגמרא ממשיכה לשאול. אבל יש ההלכה הבאה: כמה מים צריך אדם לשים בתוך כלי שיש בו מי רגליים, לפני שיוכל להתפלל בסמוך לו? כל כמות מספיקה. רבי זכאי אמר: רביעית. הגמרא שוב משיבה שרבי אלעזר אינו עוסק בהלכות שהן שנויות במחלוקת. הגמרא מציעה דוגמה נוספת: אבל יש המקרה של מקווה, שכן שנינו שמותר להטביל כלים קטנים ביותר ברביעית מי גשמים שבקרקע. הגמרא משיבה: רשימתו מוציאה את המקרה ההוא, שכן חכמים ביטלו את אותה הלכה בקובעם שיש להשתמש במקווה רגיל של ארבעים סאה אפילו לכלים קטנים ביותר.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria