וְאָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר מִיַּיִן אִם לֹא עָמְדָה״, וְעָמְדָה מֵאֵלֶיהָ. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: תּוּרְפֵּיהּ דְּהַאי גַּבְרָא מִשּׁוּם אוֹקֹמַהּ בִּידֵיהּ הוּא, וְהָא לָא אוֹקְמַהּ. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: מִשּׁוּם דִּרְבִיעָא הוּא, וְהָא קָמַת.
והוא אמר: הריני נזיר ולכן אמנע מן היין אם אינה עומדת, שכן אכריח אותה לעשות כן, והיא עמדה מאליה, בלי שהוא גרם לה לעמוד. בית שמאי סוברים: כוונתו של אדם זה [turpeih] מבוססת על כך שהוא יעמיד אותה בידו שלו, והוא לא העמיד אותה. מאחר שלא גרם לה לעמוד, נדר הנזירות שלו חל. ובית הלל סוברים: כוונתו מבוססת על העובדה שהיא הייתה רובצת, וכעת היא עמדה. מאחר שהפרה עמדה, אין זה משנה מה גרם לה לעמוד, ונדר הנזירות שלו אינו חל.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר ״הֲרֵי הֵן עָלַי קׇרְבָּן״. פָּרָה מִי קָא מַתְפֵּיס בָּהּ מִידֵּי?
הגמרא שואלת: אם כן, אמור את הסיפא של המשנה כך: רבי יהודה אמר: אף כשבית שמאי אמרו שהנדר חל, אמרו זאת רק לגבי מי שאמר: הרי הן אסורות עלי כקורבן. אבל האם הוא נודר ומחיל איזשהו איסור על הפרה? מאחר שלפי גישה זו הוא מזכיר במפורש נזירות, הפרה אינה נעשית אסורה אלא היא רק נושא של תנאי הנדר, ואם כן מדוע רבי יהודה מדבר על איסור על הפרה?
אֶלָּא כְּגוֹן דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר מִבְּשָׂרָהּ אִם לֹא עָמְדָה״, וְעָמְדָה מֵאֵלֶיהָ. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: תּוּרְפֵּיהּ דְּהָהוּא גַּבְרָא מִשּׁוּם אוֹקֹמַהּ בִּידֵיהּ הוּא, וְהָא לָא אוֹקְמַהּ. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: תּוּרְפֵּיהּ דְּהַאי גַּבְרָא מִשּׁוּם דִּרְבִיעָא, וְהָא קָמַת.
הגמרא מציעה הסבר נוסף: אלא, המשנה עוסקת במקרה שבו אמר: הריני נזיר ולכן יימנע מבשרה אם לא תעמוד, והיא עמדה מאליה. בית שמאי סוברים: כוונתו של אותו אדם תלויה בכך שהוא יעמיד אותה בידו שלו, והוא לא העמיד אותה. מאחר שהוא לא גרם לה לעמוד, נדר האיסור שלו חל. ובית הלל סוברים: כוונתו של אדם זה תלויה בכך שהייתה רובצת, וכעת עמדה, ולכן נדרו אינו חל.
וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי אִי לָא קָמַת הָוֵי נָזִיר? וְהָאָמְרִי ״מִבְּשָׂרָהּ״ — לָא הָוֵי נָזִיר!
הגמרא שואלת: וכי בית הלל סבורים שאם הפרה אינה עומדת, הוא יהיה נזיר? והרי אמרו שאם אדם אומר: הריני נזיר ולכן אפרוש מבשר הפרה, אינו נזיר, כפי שפסקו במקרה שבו אדם אומר שהוא נזיר מתאנים מיובשות?
לְטַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי קָאָמְרִי: לְדִידַן אֲפִילּוּ לָא קָמַת, נָמֵי לָא הָוֵי נָזִיר. לְדִידְכוּ דְּאָמְרִיתוּ הָוֵי נָזִיר, אוֹדוֹ לַן מִיהַת דְּתוּרְפֵּיהּ דְּהָדֵין גַּבְרָא מִשּׁוּם דִּרְבִיעָא, וְהָא קָמַת. וּבֵית שַׁמַּאי: לָאו תּוּרְפֵּיהּ דְּהַאי גַּבְרָא מִשּׁוּם אוֹקֹמַהּ בִּידֵיהּ הוּא, וְהָא לָא אוֹקְמַהּ.
הגמרא משיבה: הם אמרו את דעתם בהתאם לנימוק של בית שמאי: לפי דעתנו, אפילו אם הפרה אינה עומדת, גם אז הוא אינו נזיר, שכן נזירות חלה רק אם נדר שמוצרי הגפן אסורים עליו. אולם, לפי טעמכם, שאתם אומרים שהוא נזיר, בכל מקרה הודו לנו שכוונתו של האיש הזה מבוססת על העובדה שהפרה הייתה רובצת, והיא עמדה, ולכן הנזירות לא הייתה צריכה לחול. ובית שמאי סוברים: וכי אין כוונתו של האיש הזה מבוססת על כך שהוא יעמיד אותה בידו שלו, והוא לא העמיד אותה? מאחר שתנאו לא התקיים, הנזירות אינה חלה.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria